מעשי השם חלק א קעח

עון האמורי. ועוד שאברהם היה בחברון בעת המראה ולכך נתבשר שם בקבורתו, ולכך בשרו גם כן שיעקב ובניו ישבו שם בחברון, ואומרו לא שלם עון האמורי עד הנה ר"ל שלא נשלם ולא נתפשט עון האמורי ר"ל אותה הע"א עד חברון, ויתכן שלכך בחרו בקבורה בחברון, ולפירושי רש"י והרמב"ן ז"ל יהיה מלת הנה הראשון שנא' ישובו הנה הוראת מקום, ומלת הנה שנית שנאמר לא שלם עון האמורי עד הנה יהיה הוראת זמן כמו עד עתה. אמנם לפי דרכנו תהיה לעולם הוראת מקום שפירושה עד חברון, וזאת היתה בשורה טובה שיעקב ובניו לא ישארו בארם אבל שישוב לארץ מגורי אביו כמו שהיה. ויתכן לומר נכון מזה וקרוב אל הפשט בכתוב הזה, והוא שאומרו ישובו הנה שב אל ארץ ישראל אחר יציאתם מן העבדות כפי המוסכם למפרשים ולמדרשים, ויהיה זה בשנאמר שאחר שאמר שהגזרה היא ת' שנה שיעבדו אותם במצרים נתן טעם לדבר, והוא שאחרי היות הכוונה האלהית בענין ירידתם שם והעלתם משם לפרסם האלהות ע"י זרעו של אברהם מפני שהוא התחיל וזכה בפרסום זה כמ"ש אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וכן נאמר וידעו מצרים כי אני ה', וכן וידעתם כי אני ה', וכאשר הסכימה החכמה האלהית כן והוציאם מבית עבדים להיותם לו לעבדים. ואמנם לא יקרא בית עבדים רק כשנשתקעו בעבדות וענין השתקעות לא יהיה רק בהיותם עבדים שלשה דורות, שכל ענין או מדה שתשתקע בג' דורות היא קבועה בהם כמו שדרשו ז"ל במה שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם, שהכוונה גם שם לומר כי כשתשתקע עסק התורה בג' דורות לא תמוש עד עולם אם כן זש"ה לנתינת טעם לגזרת ת' שנה שסתם הת' שנה הם ארבעה דורות וכן היו מאדם ועד נח י' דורות והיו אלף שנה בקירוב, וכן י' דורות מנח ועד אברהם גם הם אלף שנה בקירוב, באופן שיבא ק' שנה לכל דור. ואלו דברי רבי שאמר באגדה אם יעשו תשובה גואלם אני לדורות ואם לא גואלם אני לשנים, פירושו שאם יעשו תשובה יפרה וירבה אותם עד שבפחות מת' שנה יזכו כלם להיותם לפחות ד' דורות, ואותם שזכו ליתר על ד' דורות הרי הם יותר חזקי ההשתקעות בעבדות, והיה כאלו אמר מנהג העולם להיות ת' שנה ד' דורות, ואם יזכו קודם ת' שנה שלא ימצא אחד מיורדי מצרים שלא הוליד ד' דורות הרי יגאלו. ומה שנאמר לאברהם ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי, ר"ל בעבר הירדן שבזה הודיע שלא נתן לו האמורי דהיינו סיחון. ונתן לו טעם שהאמורי אשר בעבר הירדן כבר נגזר עליו גזרה מוחלטת שישתלח כי נשלם עונו ונתמלאה סאתו, אבל אותו האמורי דהיינו סיחון ועוג לא נגזר שישתלח, והיה אומרו כי לא שלם עון האמורי כאלו אמר אין כל האומה של האמורים שלמה באותו עון. ובא האות שהדברים כן מה שנאמר פ' דברים ששלח משה מלאכים לסיחון אוכל בכסף תשבירני וגו' עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו) כנראה שאותו האמורי ר"ל סיחון ועוג לא ניתן לאברהם. ושם בפ' דברים תראה שנדחק הרמב"ן במה שלפי דרכנו זה אין אנו צריכים לידחק כלל ע"ש. ועוד שאם ארץ סיחון היה מכלל מה שאמר הש"י לתת לנו היאך נתקיים אומרו לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם וכבר משה עשה מלחמת סיחון. ובזה יאות אומרו ישובו הנה ר"ל בעבר הירדן, כי לא שלם עון האמורי ועל כן ישובו הנה ולא יהיה להם סיחון וזהו שנאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך שלא היה נתון מצד שבועת האבות. והספקות הנופלות כלם אשר נתעוררנו בהם נסתלקו, והפירוש הזה נכון וקרוב אל הפשט

ואומרו והנה תנור עשן ולפיד אש, הפליג לבאר מה שאמנם אמרנו שהמשולשים הם רמז למתן תורה שהראה לו ג"כ הר סיני שהיה, בין המשולשים ההם שנאמר וכל העם רואים וגו' את הלפידים ואת קול השופר וההר עשן וכן נאמר ויעל עשנו כעשן הכבשן, ולרמוז על מעמד הר סיני אמר והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, ואחר שהיתה שאלתו של אברהם את התורה כשואל שטר על מתנתו והקב"ה רמז לו נתינת התורה שבזה נגמרה המתנה בנתינת השטר, לכך אמר נתתי לשון עבר וזה אומרו ביום ההוא כרת ברית לרמוז על מה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית על ענין התורה ועוד תתבאר כל המראה הזאת בח"ג מן המאמר הזה ביאור רחב בס"ד: פרק יא

נתינת שרה שפחתה לאברהם ואומרה אולי אבנה ממנה הרבה נסתפקו בענין זה ורז"ל דרשו בזכות שאכניס צרתי לביתי ולא ביארו מה הזכות הזה. ואם הזכות הוא כשארז"ל אין האשה מקנאת אלא בצרתה ועל כן נקראת צרה שכל אחת צרה לחברתה ורוצה להשתרר עליה אם כן למה נצטערה שרה לאמר ואקל בעיניה הלא על מנת כן נתנה לו וזהו זכותה שממנו תזכה להבנות

וכדי לבא אל ישוב ענין זה נתעורר על מה שאמרה רחל בלידת דן וגם שמע בקולי. שאם השאלה היתה שהיא תבנה, הרי עדיין לא שמע לקולה, ואם אומרה שמע לקולי שב אל שילדה כדי שתלד על ברכיה, אם כן מה טעם אומרה שנית נפתלתי עם אחותי גם יכולתי גם יפלא אומרה ויתן לי בן וזה אינו בנה. גם יש לטעון פה אומרה שרה לאברהם את שפחתי נתתי