מעשי השם חלק א קעג

שהרג כדברי רבותינו ובלשון הזה אמרו בב"ר ויירא יעקב מאד ויצר לו מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז עכ"ל הרמב"ן ובאמת טענתו עצומה מאד אבל תשובתו לא הבנתיה, שא"כ הוא מה הועיל גם עתה שאמר לו לא יירשך זה כי אם היוצא ממעיך והלא יש לו עוד לירא שמא יגרום החטא, ומה גדול כחה של הבטחה זו יתר על הבטחה ראשונה

ספק ד' מה שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ופרש"י הקב"ה חשב לו לצדקה וזכות על האמונה שהאמין בו, והרמב"ן טען עליו וז"ל, ואיני מבין מה הזכות הזאת למה לא יאמין באלהי אמן והוא הנביא בעצמו ולא איש אל ויכזב וגו' עד והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים לא בצדקת אברהם וכו' ומעתה לא ירא פן יגרום החטא, עכ"ל. ואף גם זאת טענתו רבה ועצומה אמנם תשובתו לא הבנתיה, שהיאך יאמר שלא ירא פן יגרום החטא והלא לא הבטיחו הש"י בבנים רק למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ואם יגרום לו חטא באמונה כוזבת ח"ו היאך יתן לו בנים שילמדו האמונה ההיא ממנו. ועוד שבפירוש אמר הכתוב שם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, הרי לך בבירור שאין ההבטחה רק ע"מ שיצוה את בניו ואת ביתו על דרך האמת. וכמו כן פירש הרמב"ן ז"ל באומרו במה אדע כי אירשנה וז"ל, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמתית שיירשנה ולא יגרום החטא, עכ"ל וכל זה תמוה, גם לומר ששאל אות כמו שפירש"י יפלא מאד ולא יקבלנו דעת המשכיל

ספק ה' בין לפירוש הרמב"ן ז"ל ובין לפרש"י ז"ל למה לא שאל אות או ידיעה אמתית בזה שני פעמים [רק בפעם שלישית] שנאמרה לו לתת את הארץ

ספק ו' לפרש"י ז"ל ששאל אות מה אות היה ענין הבתרים ההם. גם במדרשם שאמרו שהראה לו הקב"ה שבזכות הקרבנות תתקיים א"י בידם, הפך זה אמר הנביא מה לי רוב זבחיכם וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב, ואם ח"ו יגרום החטא לא יועילו הקרבנות

ספק ז' והוא נפלא מאד, אחרי היות מראה הקב"ה לאברהם כל אהבתו הגדולה אליו פה במראה הזאת באומרו שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך, ובסוף המראה אמר שביום ההוא כרת ברית וגו' ושעם זה יבשרהו רעה חולה שעתידים זרעו להיותם גרים ועבדים וענו אותם ד' מאות שנה, זה יפלא מאד לעין כל משכיל, וכ"ש אם היה השעבוד לסיבת עון אשר חטא כאשר אמרו ז"ל פ"ד דנדרים שבתחלת ההשקפה במאמר ההוא נראה היות השעבוד מחמת חטא שקדם לאברהם

ספק ח' אומרו אחר המראה אני ה' אשר הוצאתיך, וזה היה צריך שיהיה התחלת הדבור אליו שיאמר לו מי הוא המדבר אליו כמו שנאמר במשה בסנה אני ה' וכן לישראל אמר בתחלת דבורו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך לא בסוף הדבור, ועוד יפלא שהאבות שהיו חביבים לפני המקום ולא אמר בהם שבקשו לבטל גזרה זאת אם היתה לסבת עונש חטא. אמנם לדעתנו יהיה ביאור ענין המראה הזאת באופן קרוב אל פשט המקראות וניחד פרק לזה: פרק ט

בפרק הקודם נתעוררנו בספקות הנמשכות לפי מה שפירשו המפרשים במראה הזאת של בין הבתרים. אמנם עוד נתעורר על קצת ספקות במקראות עצמם מבלתי הבטה אל מה שפירשו בהם. והנה ספקות ומבוכות המגיעות לכל משכיל הם

ספק א' באומרו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, שהיה מספיק אומרו אשר יצא ממעיך הוא יירשך ולא היה צריך לומר לא יירשך זה

ספק ב' למה אמר בזה הלשון אשר יצא ממעיך ולא אמר בנך יירשך

ספק ג' למה אמר לו משל הכוכבים לזרעו במראה הזאת וקודם המשילם לעפר

ספק ד' למה אמר לו במראה הזאת לשון ירושה מה שלא אמר לו כן בג' פעמים שהבטיחו קודם זה על הארץ רק לשון נתינה ועוד שאברהם הקפיד וחזר לומר במותו הלשון בעצמו ואמר במה אדע כי אירשנה, ולא אמר במה אדע כי תתננה לי

לכך נראה נכון להשתדל בהיתר כל הספקות האלה ונאמר, שאחר שהקב"ה אמר לאברהם שכרך הרבה מאד הנה נצטער אברהם, לפי שמלת השכר לא תאמר רק על מה שניתן חלף העבודה כמו שאמר לבן ליעקב הגידה לי מה משכורתך שהיא חלף העבודה, ולכן אמר אברהם להקב"ה שאם לא יתן לו רק שכר שהוא חלף מה שתהיה פעולתו א"כ יהיה דבר מועט, ואמר כן כדי להקטין מאד פעולתו דרך ענותנותו, שהלא ידוע שכל מה שנאמר שכר לאברהם הוא על מה שהיה מכריז מציאותו ית' והשגחתו והיה מכריז האמונות האמתיות ומסלק ומכזיב האמונות הבטלות, ולכן אמר שאם לא יתן לו רק שכר חלף הפעולה ולא דרך חסד שודאי יהיה השכר מעט מזער, ולפיכך לא אמר להקב"ה מה תתן לי עד עתה שהקב"ה אמר לו לשון שכר אבל קודם שאמר לו לשון מתנה לא אמר דבר כי חשב שהקב"ה יתן לו דרך מתנת חנם, ומ"ש לו עתה מה תתן לי היתה טענה נצחת, שאם היו לו בנים