מעשי השם חלק א קעב

ה' בשני אופנים או על דרך ההגנה או על דרך המתת האויב ואבודו, אמר דוד שכאשר רבו צריו כאשר הצילו ע"י הגנה זה היה כבודו יותר הרבה ממה שהוא כאשר יצילנו בהמתת האויב, ולכך אמר ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים כאלו יאמר כבודי הוא כשאתה מגן בעדי כי אז תתפרסם עוצם האהבה משא"כ כשתהיה ההצלה ע"י המתת האויב שאפשר לומר ברשעתו מת. ובהיות ג"כ ההצלה ע"י ההגנה קצת חסרון בה מכיון שאינו נוקם נקמת הנרדף, לכך לפעמים השי"ת לצדיקים מצילם על ידי הגנה ולפעמים ע"י המתת האויב ואבודו, ואמנם דוד במלחמת אבשלום לא היה רצונו שתהיה ע"י המתת האויבים אבל ע"י הגנה בלבד לכך אמר רבו צרי והוא הכה אויביו לחי ושני רשעים שבר כאלו יאמר כבר נתקיימה בו אותו האופן מן ההצלה, ושלכן במלחמה זאת היה מתפלל שתהיה על אופן ההגנה וזה אומרו לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי, כלומר איני ירא שמא יהרגוני אבל אני ירא שלא אהרוג. לכן קומה ה' הושיעני ע"י הגנה, שע"י הריגת האויב כבר עשית הרבה פעמים. והשלים ביאור מופלג היות רצונו בישועה ע"י הגנה, וזה אומרו כמפרש ואומר שהנה מה שאמרתי קומה והושיעני כוונתי בישועה שתהיה על עמך ברכתך סלה שלא יהרגו זה את זה. ובדרכנו זה הותרו כל הספקות שנתעוררנו במזמור זה

ונשוב אל הענין שאנחנו בו שזה היה מה שאמר הקב"ה לאברם תירא שאברהם כאשר ראה שהיתה הצלתו ע"י שמתו צריו אמר שמא ברשעתם לפני המקום מתו, לכך בישרו לומר שהוא מגן לו, באופן ששתי אופני ההצלות יעשה לו כדי שתתפרסם אהבתו אליו ומה שנאמר על המראה הזאת היותה במחזה עוד יתבארו הדברים במקומו בח"ד על הכתוב שנאמר ויחזו את האלהים, ששם ביארנו כי מדרגת הנבואה נאמרה לפעמים בלשון ראיה ולפעמים לשון חזיה, ויש מראות לילה וחזיון לילה ומראה ביום וחזיון ביום, לפי שהראיה למעלה מן מדרגת החזיה והחזיה למעלה ממדרגת, מראות לילה והמראות למעלה ממדרגת החלום שהוא חלום נבואיי ולמעלה ממדרגת החזיון בלילה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל שעד עתה היתה הנבואה לאברם במראות הלילה, ובא האות שכן הוא שכאשר נאמר ביעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך הנה שב אל מה שנאמר ויחלום והנה סולם וגו' שיובן מזה שגם החלום בסתם יקרא מראה, וכמו כן נאמר פה באברהם ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו יובן שהיה המראה בחלום נבואיי: פרק ח

הספקות במקראות הללו אשר במראה הזאת רבו למעלה. והנה נתעורר תחלה על כל הספקות אשר יתחדשו מדברי המפרשים ז"ל, כי באומרו אדני אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי כתב רש"י ז"ל שיש שפירשו בלא יורש, ולזה יפלא מאד שא"כ מה המאמר השני שאחר זה שנאמר ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע והלא כבר אמר שאין לו יורשים, והרמב"ן ז"ל נדחק מאד בישוב ענין זה תראנו משם

ספק ב' אומרו ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ולא אמר שהוא ירשנו, ואם הוא מובן מכלל הדברים שהיתה טענתו שהעבד יירשנו א"כ למה חזר לומר ובן משק ביתי יורש אותי ורש"י פירש ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר כתרגומו שכל ביתי נזון על פיו ואלו היה לי בן היה בני ממונה על שלי, ולזה יש לטעון שאמנם ראינו שנולד לו יצחק והיה בן ל"ז שנה ועכ"ז נאמר וכל טוב אדניו בידו על אליעזר והספק המתמיה מכלם הוא היאך יתכן שאברהם ראש המאמינים לא יחוש רק מי שיירש הממון שהוא תועלת מדומה ומי יפרנס אותו כאלו הוא התכלית, וכל מי שהציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה יהביל כל התועלות המדומות ויחשבם לאין ותוהו

ספק ג' על מאמרם ז"ל הביאו רש"י שדמשק אליעזר ר"ל שדולה ומשקה מתורתו של רבו. שהיאך יתנו ז"ל על פי מאמרם זה קשר המשכת דבור למקרא הזה, שהרי כאן היה הכוונה לומר שאברהם היה מתרעם שיירשו מי שאינו ראוי ליורשו וא"כ יהיה זה סותר לטענתו שאחרי שהוא דולה ומשקה תורתו של רבו אדרבא היה זה קצת טעם לשיירשנו והיה זה טעם להקטין את התרעומת. ועוד יפלא שבכל הפרשה לא הזכיר שמו של העבד רק קראו עבד סתם ויאמר אברהם אל עבדו וישם העבד את ידו ויקח העבד עשרה גמלים, ולמה הזכירו כאן ששמו אליעזר אם אין הכוונה רק לומר שהוא ממונה על שלו. והרמב"ן כתב שראה עצמו זקן ובא בימים ולא נתקיימה, ויש עליך לשאול שכבר נאמר לו לאברהם כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, ועוד ושמתי זרעך כעפר הארץ ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת. והתשובה כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה, וכתוב רגע אדבר אל גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה, והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב ההוא ממנו ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות