מעשי השם חלק א קע

הברכה הראשונה שהגיעה לידו משלל אויביהם ועתה אחרי שביאר המשורר נבואת אביגיל שאמרה ככל אשר דבר את הטובה עליך הנה סיפר המשורר קיום אותה הנבואה עד עולם במה שנא' נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, שכבר נתבארו הכתובים הללו בפרק הקודם ואמרנו שזה אומרו נשבע ה' ולא ינחם כמו שאמר לא ישוב ממנה. ואומרו אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק ר"ל שיהיה מלך לעולם על דברתי מלכי צדק שנאמר כן על משיחנו הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא וכן נאמר בישעיה ויצא חוטר מגזע ישי וחותם באומרו והיה צדק אזור מתניו, ואומרו כהן הוא כינוי למלכות ולשררה כמו שנאמר כחתן יכהן פאר לשון שררה. ועתה שב המשורר לענין אופן קיום נבואה זו של אביגיל ואופן הגעתו אל המלכות וזה אומרו מחץ ביום אפו מלכים שנהרגו שאול ויהונתן ובניו האחרים לכן אמר שביום אפו מחץ מלכים. והפליג הביאור באומרו ידין בגוים מלא גויות, שתלו גויתם בחומת בית שאן, ופירוש מלא בפרסום כמו שפרש"י שם קראו אחריו מלא שכל זה אמר שהיה ביום אפו. ואמר עוד שמתו הרבה מישראל עם שאול ובניו כמו שאמר שמואל לשאול כאשר העלתהו בעלת אוב שנאמר שם גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים, ולכך אמר שביום אפו מחץ ראש שאול על ארץ רבה על דרך והכני אם על בנים כלומר שמגודל אפו רצה שיהרג שאול ומחנה ישראל עמו. ואחר שסיפר כל המעשים שהקרה ה' לדוד טרם הגיעו אל המלכות, אמר שנשבע ה' להיותו מלך לעולם, ואמר עוד שכמעט גרם החטא של בת שבע שהיתה ניטלת הימנו המלכות אם לא שניתן לו לעונש הענין של אבשלום כמו שאמר לו נתן הנביא מקים עליך רעה מתוך ביתך. לכן אמר המשורר שלא היה מרים ראש להתקיים מלכותו לעולם כמו שנשבע לו רק כששתה דוד כוס התרעלה בענין של אבשלום, והוא אומרו מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש כי הדברים נמשכים אל מה שנא' כשברח מאבשלום וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עוברים והמלך עובר בנחל קדרון וכל העם עוברים על פני דרך, על זה נאמר מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש שר"ל שאותו כוס הצער ששתה מנחל קדרון על פני דרך היה סיבה להיותו מרים ראש. ולכך בתפלתו בברחו מפני אבשלום במזמור ג' אמר ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, כלומר הענין הזה של אבשלום הוא מרים ראשי. וכן תמצא שכאשר נשלמה מלחמת אבשלום אמר כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל, שביאר שעד שלא היה ענין אבשלום לא היה מלך לפי שכבר נאבדה המלכות ממנו בעון בת שבע לולא שניתן לו עונש ענין אבשלום

ועתה ראה היאך כל המעשיות הללו כפי מה שנכתבו על הסדר בשמואל כן באותו הסדר בעצמו נכתבו במזמורים הללו זה אחר זה, שקודם סופר בשמואל מעשה נבל ואח"כ נבואת אביגיל ואח"כ לכתו אל אכיש מלך גת שהוא רדה בקרב אויביך, ואח"כ מה ששלח לזקני יהודה שעל זה נאמר עמך נדבות, ואח"כ מיתת שאול ויהונתן ואח"כ תליית גויותם ואח"כ ענין אבשלום. ועל פי דרכנו זה נתיישבו כל דברי המשורר על נכון

ונשוב אל ענין הפרק שמלכי צדק שהוא מלך שלם הוציא לחם ויין, שרצה לבאר שכל מי שהוא מלך ירושלים הוא מלך צדק, וכן סדרו רז"ל בנוסחת התפלות משיח צדקך על דרך מה שנאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא. ואומרו ברוך אברם לאל עליון, אמר כן לפי שאברם הוא היה המכזיב ומסלק כל האמונות בחמרים השפלים, ובסוף הכזיב גם כן עובדי העליונים היינו צבא השמים והשיג היותו ית' בעל הבירה הדולקת, לכן אמר לו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. וכבר בארנו בח"א פי"ו היות הכוונה במה שנאמר קונה שמים וארץ על אברהם, ואם הדברים שבים אל השי"ת יהיה אומרו לשון קנין שכל דבר הבא מחדש שלא היה בתחלה נקרא קנין, שכאשר הקונה דבר הנה הוא מחודש לו כך יאמר בהשאלה על כל דבר שנתחדש, וכן נאמר עם זו קנית שקודם לא היה עמו, וכן קנה חכמה, וכן קניתי איש את ה' ואם כן כך היה אומרו קונה שמים וארץ, ולכך לא אמר לשון עבר קנה שמים וארץ לפי שהוא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ואומרו שהוציא לחם ויין, רמז לו בלחם על הנגלה והיין על הסוד אשר עליו אמר שלמה הביאני אל בית היין, ועל הלחם והיין הזה נאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, שמלכי צדק לא הודה חדוש העולם עד שראה השגחתו ית' על אברם לתת נמרוד בידו שעל כן אמר מגן צריך בידך כי אז הודה בחדוש העולם ובהשגחה, כי קודם לכן לא השיג רק מציאות ה' אבל היה מאמין בחומר ראשון, ולכך לא נאמר רק והוא כהן לאל עליון ולא נאמר קונה שמים וארץ שלא היה מאמין השגחה בשפלים, כמו שנאמר רם על כל גוים ה' על השמים כבודו כלומר שהנכרים מאמינים שאינו משגיח בשפלים, כך גם כן היה זה כהן לאל עליון. אבל אמונתו של אברהם היתה שהוא עליון קונה שמים וארץ, כלומר המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ. ועוד יבא בס"ד פירוש הכתובים הללו בפירוש ההגדה מן המאמר הזה. וספר הכתוב שאחרי שראה אברהם שמלכי צדק הודה חדוש העולם וההשגחה נתן לו מעשר מכל. גם יש כאן רמז נעלם שאומרו ויתן לו מעשר מכל שב אל השי"ת, שאחרי שאמר לאברהם