מעשי השם חלק א קסה

שהיא אשת אברם, שאחר שאמרה לו שרה כן הוא לא היה מאמין לה. ועל כן הקב"ה שלח לו הנגעים, כאלו יאמר על פי התראת שרי שדברה לו שהיא אשת אברם שלח לו נגעים שלא האמין לה. ולכך קרא אותו ואמר לו למה לא הגדת לי כי אשתך היא, כלומר מה שאמרה שרי שאמרת אחותי היא מפני פחדך שלא יהרגוך הרי טוב, אבל לי שאני מלך במשפט יעמיד ארץ למה לא גלית הסוד, ועוד שכיון שראית שלקחתי אותה לי לאשה ולא לזנות הרי ראית שאין רצוני באסור אם כן היה לך לגלות לי. וזה אמרו מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי, כלומר מה שעשית שלא הגדת לאחרים מפני היראה הרי טוב אבל לי למה לא הגדת, ואקח אותה לי לאשה ואפילו שראית תום לבבי שלקחתי אותה לאשה ולא לזנות

ושם באבימלך שנאמר על דבר שרה אשת אברהם, גם כן נבא אל פירושו על הדרך הזה בעצמו אחר שנקדים הספקות אשר צריך להתעורר בהם

ספק א' אם עצירת הרחם היה מצד עונש, למה נענש אבימלך מאחר שהוא והיא אמרו היותה אחותו

ספק ב' שכיון ששרה אמרה לו אחי הוא הרי להתיר עצמה לו אמרה כן, א"כ היתה נכבשת ברצונה לערל

ספק ג' מה היתה תשובת אברהם באמרו לאבימלך ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא, כי מה התנצלות הוא זה בעבורה שהלא לא בעד זה היה ראוי לה להפקיר עצמה

ספק ד' למה לא השיב אברהם לפרעה כפי מה שהשיב לאבימלך שהוא ביקש ממנה שתאמרי אליו אחי הוא

לכך נראה שאין ספק ששרה אמרה לאבימלך שאברהם הוא בעלה, ולא רצה לשלחה שלא האמין לה, וזה אומרו על דבר שרה אשת אברהם שכבר ידענו שהיא אשת אברהם, אבל פירושו בשביל דבורה של שרה שאמרה לו שהיא אשת אברהם ולא האמין לה והיה מחזיק בה, ועשה כן להיות שקודם אמרה לכל שואלה אחי הוא. וזהו שהשיב אבימלך להקב"ה ואמר שאברהם א"ל שהיא אחותו וגם היא שאמרה לו אח"כ שהוא בעלה כבר אמרה לאחרים שהוא אחיה, לכן נאמר הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא, שלא נאמר אמרה לי כמו שאמר באברהם אמר לי אבל נאמר אמרה שפירושו לאחרים וזה אומרו היא גם היא כאלו אמר שהיא גם היא שאמרה לי בעלי הוא אמרה לאחרים אחי הוא ולכך לא האמנתי לה. ובזה יתכן שהיתה התנצלותו של אברהם בעד שרה שטענת אבימלך היתה על שרה שנגד אחרים אמרה שהוא אחיה ולו אמרה שהוא בעלה, שמפני זה השיב בעדה אברהם לומר שמה שאמרה לאחרים שהוא אחיה הוא ביקש ממנה לעשות זאת בכ"מ שתבוא, אבל כשראתה עצמה באה לידי עבירה אמרה האמת. ואל יפלא לעין הרואה לפרש על דבר שרה על דבורה, שגם רז"ל כך פירשוהו על דבורה שהיתה אומרת הכה. (ובמקומו פי"ד יתבאר אומרו על דבר שרה בענין אבימלך באופן נאות ע"ש). ובזה גם כן יהיה לך טעם נכון אל מה שלא השיב אברהם לפרעה כפי מה שהשיב לאבימלך, כי לא היתה נופלת תשובה זו לפרעה כי פרעה לא נתרעם על מה שאמרה היא אחי הוא ותלונתו לא היתה רק על אברהם שלא גילה לו הסוד כאשר אמרנו ומה שנאמר ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות ששם העבדים ושפחות בין החמורים והאתונות לא כמו שאמר העבד ללבן ששם נאמר עבדים ושפחות וגמלים וחמורים, הוא הטעם כי קודם שנצטוה על מילת העבדים היו ממש כחמורים וכאתונות, אבל אחר המילה לא היו כחמורים ממש, אבל היו עם הדומה לחמור כמו שדרשו ז"ל במה שנאמר שבו לכם פה עם החמור, ועל כן כאשר הזכירם אליעזר שהיה אחר המילה הזכירם קודם שהזכיר החמורים, וכן יעקב כאשר שלח המנחה לעשו אמר ויהי לי שור וחמור וצאן ועבד ושפחה: פרק ה

אחר שסיפר ענין שובו ממצרים ורצה לספר הפרדת לוט מעם אברהם, אמר שאברהם שב אל המזבח שהיה בראשונה, כאלו יאמר שהיה שוקד ומתמיד בדעותיו האמתיות ושחזר להכריז שמו ית' כבראשונה רש"י ז"ל פי' עפ"י מדרשם ז"ל לענין אומרו ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וז"ל, לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ויראה שיצאה לדרוש כן ממה שנאמר בין רועי מקנה אברם, שהיה מספיק אומרו בין רועי אברם ובין רועי לוט כמו שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק ולא נאמר רועי מקנה גרר ורועי מקנה יצחק, אבל ממה שנאמר בין רועי מקנה נראה לרז"ל לדרוש שהיה הריב לענין רעיית המקנה. והרמב"ן טען על מאמרם וז"ל, ואני תמה כי המתנה שנאמרה לאברהם לזרעו היתה והיאך יירשנו לוט, עכ"ל ולא הבנתי טענתו, שהרי אחר שאמר לו לזרעך אתן לפי פירוש הרמב"ן בעצמו אמר אברהם הן לי לא נתת זרע ובן ביתי יורש אותי, ר"ל שאברהם עצמו נתיירא שמא גרם החטא ולא יתן לו זרע א"כ כ"ש רועי לוט שנוכל לומר שחשבו שלא יהיו לו בנים

אמנם יתכן בפרשה הזאת להתעורר בה ספקות