מעשי השם חלק א קסד

שיהיו גרים במצרים. ועוד יבא בס"ד מאמרם פ"ד דנדרים בחלק ג' מן המאמר הזה, ויתבאר שלא היתה ירידת אבותינו למצרים לסבת חטא אבל אדרבה בזכותו של אברהם ירדו למצרים, ויתבאר שלא היה לאברהם חטא כלל בענין שרה

ונקדים מתחלת הכתובים שאמר אברהם הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שעל זה ראיתי שטענו קצת מפרשים שאיך יתכן שלא ראה אותה והלא ארז"ל שאסור לאדם לישא אשה מבלתי שיראה אותה, והיתר הספק הזה מבואר ממה שנאמר כי אשה יפת מראה את שכבר היה מספיק שיאמר עתה ידעתי כי יפת מראה את, אמנם אמר כן לומר שבהיותה נערה בתולה כבר ראה אותה היותה יפה, אבל האשה לא תוכר היותה יפה בקטנותה כי כאשר תגדל בשנים תשתנה וכ"ש אחר נישואיה, לכן אמר אברהם שעתה ראה אותה שהיא אשה והיא יפה כי לא הביט ביפיה אחר היותה אשה, ובאומרו עתה ידעתי ר"ל שקודם לכן כדי לדעת שהיא יפה היה צריך לראותה ולהביט ביפיה, אבל אחר שהקריב לבא מצרים וראה אותם שחורים כעורב אמר עתה בלתי שאכוין לראות ולהביט ביפייך כבר אני יודע שאשה יפת מראה את בערך אל אלה אשר פה, ולא אמר עתה ראיתי רק עתה ידעתי ר"ל בלתי ראיה. וכבר רבו הפירושים, והרמב"ן ז"ל גם כן טען במעשה הזה על אברהם עד שאמר שהיה חטא, וטען גם כן היאך קבלה שרה לומר אחי הוא שמתוך כך תהיה נמסרת לנכרים עד שהשיב ואמר ששרה לא קבלה עליה לומר אחי הוא, ולא ידעתי מה הועיל בזה שהרי נאמר באבימלך שהיא אמרה ג"כ אחי הוא. ולדעתנו קבלה שרה לומר אחי הוא וכן עשתה והיטיבה לעשות כן גם היא גם הוא, ואחרי שידוקדק לשון הכתובים יובן הענין על מתכונתו ונאמר שאמנם מה שיפלא הוא אומרו והרגו אותי ואותך יחיו, שאחרי היות כל הפחד והיראה שלא יהרגוהו הרי פשוטים הדברים שיחיו אותה שהרי אין הורגים אותו אלא להתעולל בה, ואם כן מה צורך לומר ואותך יחיו. אמנם מבוארים הדברים מאד שאותם הצדיקים איש ואשתו כן היו מצטערים על אשר יטמאוה הנכרים כמו שהיו מצטערים על היותו הוא נהרג, ולכן השוה השתי רעות ואמר והרגו אותי ואותך יחיו וכשארז"ל הקיש גלוי עריות לשפיכות דמים, והיה כאלו יאמר שהיה יותר טוב שיהרגו שניהם, והצער המופלג להם היה מפני שלא יהרגו אותה אבל יחיוה לטמאה בה, ולכך הצדיק ההוא בקש לו ערמה נפלאה שלא יהרגו אותו וגם לא יקחו אותה, כי כאשר יאמר שהיא אחותו כל השרים יבקשוה ממנו גם יתנו לו מתנות בחשבם שע"י כן יתחתן בם, והוא בהיות המבקשים רבים לא יתננה לאחד מהם שאם אחד ירצה להכריחו השרים האחרים יעמדו נגדו בחשבם שהם יזכו בה, ובאופן זה ינצל הוא מן ההריגה והיא מן הטומאה בהם. וזה אומרו למען ייטב לי בעבורך ר"ל אהנה בעבורך שתנצלי מידם, וחיתה נפשי בגללך גם כן שלא יהרגוני שכל שר מבקש אותו והיה רואה שאברהם דוחהו היה חושב שגדול ממנו או עשיר ממנו רוצה אותה ולא היה רשאי לאונסו. והנה אברהם לא נשמר רק מהשרים כמו שנאמר והיה כי יראו אותך המצרים, אבל השרים כאשר ראו שלא ניתנה להם שבחוה אל פרעה, ואז לא נשאר לאברהם פתחון פה שאין שם גדול מן המלך ולכך לוקחה בית פרעה

ובמה שנאמר ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים, יש לשאול שאם פרעה נתן לו אותם העבדים והבהמות היה ראוי לומר ויתן לו כמו שנאמר באבימלך ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם. ועוד לא יתכן לומר היטיב רק בטובת הנאה, אמנם נתינת מתנות עבדים ושפחות וצאן ובקר וגמלים ואתונות כל אלו המינים לזאת תקרא מתנה גדולה לא טובת הנאה, וכבר דרשו ז"ל שזה היה נס שנתן לו המתנות ושלחו עם המתנות. וגם על זה יפלא שאברהם היה שונא מתנות כמו שנאמר במלך סדום שהיה נותן לו הרכוש ולא רצה מתנותיו, והיאך קבלם מפרעה

אבל לפי הפשט ידמה לומר בזה כפי מה שדרשו ז"ל שאמרו שהטמין אותה בתיבה ובמכס מצאוה. וידוע כי מנהג המוכסנים בדינא דמלכותא הוא כשימצאו דבר מוטמן מן המכס הנה כל הממון אשר ימצא עם הדבר הטמון הוא למלך, וכבר היה מס למלך שפורעים לגלגלת, הרי שבהטמנת שרה היה שם הברחת מכס. וזה סיפור הכתוב שעשה לו טובת הנאה בעבור שרה ולא לקח ממנו דבר מכל המינים ההם שהיו לו, וזהו ויהי לו כלומר יהי לך אשר לך. ונתבאר היות הדברים כן ממה שנאמר אח"כ וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו שלא לקחו משלו דבר

ובאומרו ויקרא פרעה לאברם פי' הרמב"ן ז"ל שאמר לו בספק מה זאת עשית לי למה לא הגדת להוציא מפיו האמת, ויש מי שפירש שאומרו על דבר שרי אשת אברם ר"ל דבורה של שרה שאמרה שהיא אשת אברם, והיה מקובל פירושו אם יוכל לפרש כן במה שנאמר באבימלך על דבר שרי אשת אברם, שהרי שם נאמר בפירוש גם היא אמרה אחי הוא כי על כן לא פירש שם דבר המפרש ההוא. אבל לדעתי יתכן לומר ששרה גילתה לו שמפחדו שמא יהרגוהו עשה אברהם כן, וגילתה להציל עצמה מן העבירה. ומה שנאמר על דבר שרי אשת אברם הוא פירושו על דבורה של שרה שאמרה