מעשי השם חלק א קסג

שלא היה ממנה עצמה ועוד נאמר חמור החוי נשיא הארץ, על זה בא הסיפור שהקב"ה הבטיח לאברהם הכנעני והזכיר שבא בשכם והבטיחו על שכם. ולכך אמר משה ששכם היתה אז לכנעני, משא"כ בימי יעקב ובימי משה שהיתה מן החוי. ובזה סרה תלונת הראב"ע וטענתו והסוד אין בו יסוד: פרק ד

בענין נסיעת אברהם מא"י מפני הרעב כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל, ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בהשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל, גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה בתחלה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות. [ועל] המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ואני לדעתי דבריו ז"ל נגד רז"ל שהרי ארז"ל א"ר פנחס בשם ר' אושעיא אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, והרמב"ן ז"ל בעצמו הביא המאמר הזה. ואם כן יראה כוונת ר' פנחס לומר שברשות הקב"ה ובמצותו יצא מא"י ובמצותו הלך למצרים ולא למקום אחר, כי מאז היתה הגזרה שמצרים ישעבדו את ישראל לא אומה אחרת מאחרי שאמר לו כבוש הדרך לפני בניך ולא מפני מקום המשפט שמה הרשע כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ולא יתכן לומר שלחטא נחשב לו שבגמרא נחלקו פ' ד' נדרים וז"ל, א"ר אבהו מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן, ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה, ר' יוחנן אמר מפני שהפריש בני אדם מלבא תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך, עכ"ל מאמרם שם. שהרי דבריהם של אלו השלמים לפי פשוטם נחלקו בחטאו של אברהם על שעבוד מצרים, וכל אחד בחר דרך לעצמו שלא היו נראים לו דברי חבריו, ועכ"ז אין אחד בהם שהחשיב ירידתו שם למצרים מפני הרעב לחטא, ולא מה ששם בסכנה אותה הצדקת כמ"ש הרמב"ן ז"ל (ולפנים יתבאר מאמר זה של פ"ד נדרים שאין מאמרו של ר' פנחס סותר דברי הד' השלמים הללו שנחלקו שם). ועוד יפלא על דברי הרמב"ן ז"ל שכתב על אברהם שחטא במה שירד למצרים מפני הרעב ושהיה לו לבטוח בהשי"ת, שהיאך יתכן זה ועינינו הרואות שביצחק כאשר רצה גם הוא לרדת למצרים מפני הרעב מנעו השי"ת עד שאמר לו אל תרד מצרימה, ואם באברהם היה נגד רצונו ית' למה לא יבטיחהו כמו שהבטיח בנו, וגדולה מזאת ששם נאמר שההבטחה היתה עקב אשר שמע אברהם בקולי אם כן היאך יתכן שליצחק הבטיח והזהיר שלא ירד למצרים בזכות אברהם ואת אברהם לא הזהיר ולא הבטיח ונחשב לו לחטא גדול כמו שכתב הרמב"ן

לכן נראה לדעתי שהיטיב אברהם לעשות בלכתו למצרים ולהיות לבו שלם עם השי"ת ובטוח בו הלך שם ועם היות שהש"י הבטיחו הלך שם, כי אם יפדה אותו מן הרעב צריך שבזכותו יפדה כל אנשי כנען אויבי ה' שנגזר עליהם הרעב ההוא, ולתת לאברהם לבדו לחם לשובע היה צריך להוריד לו מן משמים, כי אברהם לא היה עובד אדמה עד שישלח ברכה על שדהו לבדו גם לא היה לו שדה וכרם עד שקנה השדה מעפרון, ועוד שלא יתכן להיותו הוא שבע בין רעבים כי איש חסד היה ונותן מלחמו לדל ומכניס אורחים וכן ודאי שאברהם לא היה חסר כל טוב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם אבל לבלתי היותו שבע בין רעבים הלך לו וזהו שנאמר כבד הרעב בארץ כי כבר היה מספיק אומרו כבד הרעב אבל אמר כי כבד הרעב בארץ להודיע כי לא היה הצדיק ההוא ברעב, לבד מפני היות הרעב לאנשי הארץ הלך וירד למצרים במצותו ית' כמ"ש ר' פנחס שאמר הקב"ה לאברהם כבוש את הדרך לפני בניך. שאמנם נראה בפירוש היות כוונת ר' פנחס לומר שיכבוש הדרך לפניהם כדי שיהיה מקום למהר את הקץ שיתחיל המנין מאז

והטעם במה שהיתה הגזרה ג' דורות ושהד' יגאלו, יהיה לדעתי לפי שרצה השי"ת שיהיו מושקעים בעבדות, כי כאשר יהיה אביו של האיש עבד ואבי אביו ואבי אבי אביו הרי נשקע בעבדות כמו שדרשו ז"ל על מה שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך שכל דבר שיתנהג ויוטבע באדם ג' דורות נשקע בו לעד, וכדי שיהיו עבדים מושקעים בעבדות ואח"כ יגאלם ויהיו אז עבדים לה' לעולמי עד רצה כן. ואמר ת' שנה שסתם כל דור היה אז ק' שנה שמאדם ועד נח עשרה דורות והיו בקירוב אלף שנה, וכאשר היתה הגזרה כן רצה הקב"ה שיתחיל שרו של מצרים להיותו מושל על אומה זאת מאז שהתחיל הויתם בעולם כמו שיבא בס"ד הביאור באריכות בדברים הללו בח"ג מן המאמר הזה. וידמה שמצא ר' פנחס לדרוש כן ממה שנאמר וירד אברם מצרימה לגור שם, כי כבר נראים דברי מותר שאחרי שנתבאר שלסבת הרעב הלך שם הרי נודע שלגור הלך. אבל אמר לגור שם ר"ל שאחר שהיתה הגזרה כמו שנאמר לאברהם גר יהיה זרעך אם כן גילה הכתוב שירד לגור שם, כלומר כדי שיחשב לחשבון הגרות שנגזר על בניו