מעשי השם חלק א קסב

הראה לו כל העיירות והיה הטעם בצווי שילך בכל ארץ הכנעני שהם ז' עממים, שכן נאמר ואולך אותו בכל ארץ כנען כנראה שהיה הצווי שילך בכלה, ואם כן יהיה אומרו כאן אל הארץ אשר אראך כאלו אמר שילך אל כל עיר ועיר שיראה לו. ולפי זה כאשר הראה לו כל הארץ צפונה ונגבה הלך בכלה, כי המחשבה ראשונה שיצא מארם נהרים היתה ללכת בעיר אחת מכנען להנצל מממשלת הכשדים בלבד, אבל עתה צוה לו שילך בכלה וזהו שנאמר וילך אברם הלוך ונסוע וגו' וכן ויעבור אברם בארץ שכן היה הצווי שילך בכל ארץ כנען, והיה רצונו ית' בזה שתהיה כהתראה לאנשי כנען שישובו מדרכם וזהו שנאמר ויקרא בשם ה'. עוד יתכן לומר במה שנאמר אשר אראך, שאחר שראה הקב"ה שאברהם היה חושק להכיר הבורא ית' כשארז"ל שראה בירה דולקת ואמר תאמר בירה זו בלא מנהיג בלשון תימה, הנה אמר לו הקב"ה שילך אל המקום שהיתה כוונתו ללכת דהיינו ארץ כנען ששם יראה לו מה שהוא מבקש לדעת בחקירת האלהיות, ואומרו ויקרא בשם ה' כאלו יאמר שהשיג באלהיות דאוירא דא"י מחכים ושם חקר והכיר האלהות. והוא שביאר הכתוב בפירוש באומרו לה' הנראה אליו, כי זה יהיה עד נאמן שענין האלהות הוא שאמר להראות לו כשאמר לו אשר אראך, כי אז נראה אליו השי"ת שכל חשקו ותאותו היתה זאת. ויאות מאד אמרם ז"ל על מה שנאמר הלוך ונסוע הנגבה הרוצה להחכים ידרים, שהורו בזה שכל מגמתו היתה ללכת לכנען ששם שער השמים ושערי ההשגה כדי להגיע להשגתו. ובזה תסתלק טענת הרמב"ן שכתב שלהבטיתו בעבור יציאת הארץ כל הבטחות הללו אין בו טעם, שאמנם יהיה הטעם שנמשכו ההבטחות להודיעו שיראה אליו ענין האלהות ויכיר את בוראו, וזה אומרו לך לך אל הארץ אשר אראך מה שאתה חושק לראות ולהשיג בעל הבירה, ואז אחר שתראה ותשיג אעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, וזה טעם נכון. ואומרו את כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן, יצדק לפי הפשט במה שכתב הרמב"ן בשם סופרי הנכרים הקודמים שכתבו שאחר שהיה חבוש בכותא הניחו המלך אחרי שלקח כל הונו, כי זה אמר פה שכל מה שרכש בארם נהרים כי כבר לקח אותו נמרוד ולא הוליך עמו רק מה שחזר ורכש בחרן: פרק ג

אומרו ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען נראים דברים אין בהם צורך ואין בהם טעם, שאם היתה הכוונה להגיד הגעתם לארץ כנען כבר היה מספיק אומרו ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ויבאו ארצה כנען, או שיאמר וילכו ארצה כנען. אמנם לדעתי אמר הכתוב בלשון חכמה ודרך בשורה שאברם וכל אשר לו יצאו במחשבתם ללכת בארץ כנען כאדם שהולך חוץ מביתו שאז יאמר שהלך מביתו, אמנם אם האיש יצא מעיר נכריה ללכת לביתו לא יאמר עליו שהלך לביתו אבל יאמר שבא לביתו, והנה הודיע הכתוב שבאו לארץ כנען לפי שהיא שלהם והיה כאלו יאמר שאברהם ושרה יצאו כיוצאים מביתם ללכת אל ארץ נכריה, ולא היה כן אבל באו אל ארצם ואל נחלתם, וזה אומרו ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ואין לטעון על פירושנו זה ממה שנאמר קודם לכן ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם, ותאמר שהרי שם א"א לומר שחשבו ללכת מארם נהרים לעיר נכריה והם באו אל חרן שהיא ארצם כמו שאמרנו שהרי חרן אינה ארץ ישראל, כי אין מקום לטענה זאת ששם נאמר ויבאו עד חרן שר"ל שיצאו משם, ובמחשבתם היתה יציאה אבל לא נתקיימה עצתם שבחרן נתיישב תרח ולפי זה נאמר ויבאו עד חרן ולא אמר ויבאו בחרן, שאומרו ויבאו עד חרן מבואר שהכוונה להורות על שהמחשבה היתה ללכת כמו שאמרנו לפנים. ואומרו ויעבר אברם בארץ פרש"י נכנס לתוכה כלומר לא דרך העברה, ולדעתי לפי הפשט יתכן שהוא כמו שפירשתי בפירוש מגלת אסתר ויעבר מרדכי שהכריז התענית לצבור וכן ויעבירו קול במחנה, וכמו כן פה יאמר שהיה מכריז בארץ אלהותו ית' כמו שהשלים אח"כ ואמר ויקרא בשם ה', כי אומרו ויעבר אברם הוא על ההכרזה כוללת כל הארץ, ואומרו ויקרא הוא סיפור ההכרזה פרטית באותו מקום ובאומרו והכנעני אז בארץ פירש הראב"ע וז"ל, יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר ואם אינו כן יש לו סוד והמשכיל ידום, עכ"ל והנה נמשך אחרי כוונתו המשובשת לומר שיש כתובים בתורה ח"ו שלא כתבם משה כמ"ש בפ' דברים, ואמר שכיון שבזמן משה היה אז הכנעני בארצו אם כן לא יתכן לו לומר שהכנעני אז בארץ, ולכן אמר שאפשר שמלת אז שבה אל מה שעבר שקודם לכן היתה לאחר, או הוא סוד כלומר שמשה לא כתבו ואין ראוי לגלות הדבר. זו היא כוונת הראב"ע ובסודו לא תבא נפשי, ולא עוד אלא שגם בחנם נכנס בין המצרים האלה, שאפילו נניח שמלת אז שבה אל העתיד יתכן גם כן שהם דברי משה, כי כאן לא היתה הבטחתו ית' לאברהם רק ארץ הכנעני דהיינו א' מז' עממים ולא הבטיחו על כל ז' עממים עד הפרדו מלוט שאמר לו שא נא עיניך שאומרו שא נא הכוונה לומר שא עיניך עתה שנפרדת מלוט. ולכך פה כאשר סיפר שבא לשכם, וכבר נאמר על שכם בימי יעקב שהיה מן החוי כמו שנאמר שם שהיה בקצה ארץ כנען שאומרו בקצה ארץ כנען יורה