מעשי השם חלק א קס

לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו ית' שיגדלנו ויתן לו הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שניצול שילכו אל ארץ כנען שיתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם ועם אחד ושפה אחת לכלם כי לשון ארמית לשניהם ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו, וזה טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם וישבו ביניהם [ונתעכבו[ שם ימים רבים, ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו ומת שם בחרן ארצו, והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען, וזהו שאמר הכתוב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטוה בזה ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען. והנה על דרך דעת רבותינו יהיה אור כשדים כפשוטו מלשון חמותי ראיתי אור ואומרו ויצאו אתם מאור כשדים ותרח לא יצא מן הכבשן אבל אברם הוא עיקר, או המקום נקרא כן בעבור הנס כמו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וזולתם וירמוז הכתוב כי בצאת אברהם מן הכבשן ברחו להם כלם משם. ופירוש באורים כבדו ה' על דעתי כדבריהם כי הם ההרים הגבוהים ששם עושים אורות ומשיאים משואות להודיע החדשות מהר במרחקים כאשר אמר באיי הים שם ה' אלהי ישראל, והענין שיודיעו בכל העולם הנס והפלא הנעשה להם לכבוד השם, וכן מאורת צפעוני חור שלו ששם אורו וחמימתו הגדול כמו שקורא אותו שרף. וראיתי במדרש קומי אורי על כן באורים כבדו ה' במה מכבדין אותו ר' ייבא בר כהנא אמר באילון פנסיא הן כגון העששיות שמדליקין בבתי כנסיות בכל מקום אפילו באיי הים לכבוד ה', הרי שהן מלשון אש כפשוטו ויצאו אתם וכו' בעבור שאברהם נכבד מאביו וההולכים בעצתו ובעבורו ילכו אמר הכתוב כן ואע"פ שאמר ויקח תרח אבל לוט ושרי בעבור אברם הלכו אתם כי גם אחרי שנפרד אברם מאביו הלכו אתו, עכ"ל הרמב"ן ז"ל והנה הארכתי להביא כל דבריו למען תראה את כל התלאה אשר מצאתהו בענין זה. והרא"ם הרבה להשיב על דבריו וקיים דברי רש"י. ויספיק לך מה שנדחק הרמב"ן ז"ל הוא בעצמו עד שלא נצטרך לטעון עליו יתר מזה, שבעיניך אתה רואה שנלחץ עד שהוצרך לומר שתרח הוליד בניו הגדולים אברם ונחור בעבר הנהר, ושאח"כ הלך עם אברם לבדו בארץ כשדים והניח נחור בעבר הנהר ובאור כשדים נולד הרן. והכתוב אמר היות תרח בן ע' כשהוליד שלשתם ולא הזכיר נסיעה לכשדים, ולא נודע למה חילק תרח הטף שלו מקצתו הניח בארם ומקצתו הוליך עמו שהרי כפי דבריו הניח את נחור בארם והוא תינוק דאל"כ לא קיימת שנולדו בהיותו בן ע', ועוד שכל זה דרך נבואה שאין בכתוב זכר מזה, ועוד פירש שתרח לא יצא מהאש של כשדים והשיב שאברהם עיקר. והוא בעצמו כתב לטעון על רש"י והר"א וז"ל, שהכתוב אמר ויקח תרח את אברם בנו יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים

אמנם אני חלקי אמרה נפשי לבחור בהבנת הכתוב כפשוטו וכאשר ראיתי את הראב"ע שהביא בפירוש באורים כבדו ה' שכתב יש אומרים שפירושו גבולות וכן אור כשדים, אכן אמרתי למצוא מנוח ולצאת ידי חובת כל הספקות שלפי דעתנו כל הכתובים מתיישבים בזה על מכונם אין כושל בהם, והיה כן שאין ספק שתרח וכל משפחתו היו מעולם בארם נהרים ולא זז משם כלל עד שהכתוב סיפר שהלך לחרן, ובארם נהרים התחיל אברהם טענותיו נגד האמונות הכוזבות ההם, והנה ארם נהרים היה תחת גבול וממשלת נמרוד ואמונתם היתה אמונת כשדים ושם השליכוהו בכבשן. ואם תרצה לקיים מה שאמרו ז"ל שנחבש בכותא, אמור מעתה שמשם תפשו את אברהם והוליכוהו בכותא ונחבש שם ושם נעשה לו הנס ושם ניצול מן הכבשן אז הניחוהו ללכת כאשר לב המלך ביד ה' כמו שכתב הרמב"ן ושב לעיר מולדתו לארם נהרים, ושם הסכימו לצאת מארם נהרים להיותו תחת גבול הכשדים, ולכך נאמר ויצאו מאור כשדים ר"ל מגבול כשדים ולא נאמר ויצאו מארם נהרים עם היות יציאתם משם, בהיות סיבת היציאה להיותה גבול כשדים. וכן היטיב לומר שמת הרן באור כשדים ר"ל בגבול כשדים שרצה הכתוב לגלות שנשרף דאל"כ כבר היה מספיק אומרו שמת בעיר מולדתו אבל אמר באור כשדים כלומר בגבול כשדים מת ששרפו אותו, וזה היה ארם נהרים ואמר בעיר מולדתו לשלול שלא בא עמהם בחרן כי גם חרן גבול כשדים היה, ואומרו באור כשדים ולא אמר בפירוש שמת בארם נהרים כבר אמרנו שאמר כן לפי שע"י היותם תחת ממשלת הכשדים שרפוהו ולכך הלכו משם ונתישבו בחרן עם היותו גבול כשדים שלא היו מאמינים בחרן באמונת השמש כמו שכתבו סופרי הנכרים שהיה טוען נגד עובדי השמש שהביא הרמב"ן, והעד גם כן מה שנאמר שלבן היה בחרן והיה לו תרפים ולא היה עובד השמש כי התרפים קרא אלוה כמו שנאמר למה גנבת את אלהי. ובזה יתיישב גם כן מה שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, שפירושו מארם ומחרן שהיה תחת גבולם וממשלתם של כשדים, ומפני היותו גבולם נחבש בידם, ותרח לפי שראה ששרפו את הרן הנה כבורח יצא משם וכלם הלכו אתו, ולפי זה הסמיך מיתת הרן ללקיחת תרח שאר בניו משם לפי שמיתתו בשריפה היתה סיבה לזה ומה שנאמר לך לך מארצך כשהיה בחרן נאמר לו כן, ואין אנו צריכים לפרש כמו שפרש"י התרחק כי אין הריחוק יציאה ואין היציאה ריחוק. ומה