מעשי השם חלק א קנח

ואברכך ואגדלה שמך וגו' אם כן מה צורך במה שכתב לך לך שפירושו להנאתך. ואין זו טענה כלל, שאם לא נכתב לך לך היה הנחשב שהיא מצוה עליו שילך לא"י ואומרו ואברכך ואגדלה הוא שכר המצוה, לכך כתב לך לך להנאתך כאלו אמר אם תרצה לך שהבחירה בידך, וזה השלים ואמר שכאן אי אתה זוכה לבנים כעצה טובה לא צווי. ועל מ"ש רש"י ז"ל לפי שהדרך גורמת לג' דברים ממעטת פריה ורביה וכו', כתב הרא"ם שא"כ אינו להנאתו ולטובתו רק שלא יפסיד ממה שהיה לו, ושזה סותר מה שכתב למעלה ושם האריך עוד על הלשון במדרש רבה. ולדעתי אין כאן מקום לטעון כלל, שכבר יאמר האדם לך בדרך זה ואעפ"י שתמעט ממונך וכבודך אח"כ תוסיף כהנה וכהנה, כי עם היות שהאדם פוחת ממה שיש לו, כשהוא על מנת להוסיף ודאי בשורה היא ע"ד שנאמר הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו, אבל צריך שיהיה מאותו הענין בעצמו כזה שהוא זורע חטה אחת ומוציא כמה חיטים, ולכך כתב רש"י שהוצרך הבטחה באותו הענין בעצמו שהדרך ממעט שאח"כ יוסיף כי לא יקבל האדם נחמה רק באותו ענין בעצמו שנחסר ממנו וזה הענין היה אומר ישעיה כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו, שכוונתו לומר כי המנחם את חבירו צריך לו שני תנאים כדי שתהיה נחמתו מקובלת אל המתנחם, תנאי ראשון שגם המנחם יהיה לו שייכות באותה האבדה דאל"כ אין נחמתו מקובלת כמו שהיה אומר איוב לאליפז מנחמי עמל כלכם גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי, כלומר אין לכם חלק שייכות בצערי לכן אתם מנחמי עמל ואין נחמתכם מקובלת, באופן שביאר היות זה תנאי אחד צריך למנחם שיהיה בו קצת שייכות לאבדה ההיא. ועוד תנאי שני והוא מה שאמרנו שתהיה הנחמה באותו ענין עצמו, לכן אמר ישעיה על שני התנאים כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו, ר"ל שלאם יש לה שייכות וחלק באבידה שנאבד מבנה והיה כאלו ירמוז אל מה שנאמר בצרתם לו צר, ועל התנאי השני אמר ובירושלים תנוחמו ר"ל לא תנוחמו בעיר אחרת רק בירושלים עצמה, אם כן זהו שכתב רש"י ז"ל כי במה שהדרך ממעט באותו הדבר בעצמו הוצרך הבטחה שיוסיף לו. ומה שאמרו בב"ר ברם לית את חסר, בא להוסיף על מה שאמרנו שבישר אותו להנאתך ולטובתך, כי יובן שהיתה ההבטחה לאברהם שלא תהיה תוספת הצלחתו על דרך הזורע שהוא פוחת על מנת להוסיף אבל שיוסיף בלתי שיהיה פוחת, וזהו להנאתך שהיא ברכה שלימה. ובזה אין כאן סתירה על דברי רש"י ז"ל והדברים מיושבים כולם על נכון:

ואומרו שם ואעשך לגוי גדול, כבר מדברי רש"י ז"ל יתבאר שכתב וכאן אי אתה זוכה לבנים שאומרו ואעשך אינו שב רק על הבנים שלא היו לו כלל, ואין שייך לומר שלא יחסר לו מהם. ובמה שפרש"י ז"ל וכתב ד"א ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב, כך אמרו בפ' ערבי פסחים. והרא"ם כתב וז"ל, ונ"ל שכך פירושו משום דאין הקב"ה מייחד שמו על היחיד אלא על האומה אלהי ישראל אלהי העברים אלהי העמים, לפיכך פירשו ואעשה אותך לגוי גדול שתחשב כאומה עד שאיחד שמי עליך שיאמרו אלהי אברהם. ומפני שפירוש ברכה תוספת טובה, פירשו ואברכך שהוסיף לו הקב"ה על הטובה הנזכרת שאף בנו יזכה בה שיאמרו אלהי יצחק. ומפני שואגדלה שמך מורה על תוספת גדולה על התוספת הקדום, אמרו שאף בן בנו יזכה בה שיאמרו אלהי יעקב, עכ"ל. ואחרי היותם נמשכים כלם לומר שעל יצחק ויעקב נאמרו הברכות הללו, יתכן לומר כפי הפשט שאומרו ואעשה אותך לגוי גדול הטעם שאברהם נקרא על שם אב המון גוים, ואברכך נאמר על יצחק שכן תמצא שהקב"ה אמר ליצחק ואברכך, ואומרו ואגדלה שמך הנה הוא ליעקב שגידל שמו וקרא אותו ישראל, וכן נאמר פה שהקדוש ב"ה אמר לאברהם שכאשר יזכה לבן שיברך אותו וזהו שאמר לו ואברכך, ולבן בנו שיגדל את שמו וכן תמצא שביצחק לא נאמר ואגדלך ולא הגדיל שמו של יצחק וגם ביעקב לא נאמר ואברכך, לכך דרשו ז"ל כן:

ואומרו ונברכו בך פרש"י זהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם וזה מוכיח בך יברך ישראל, עכ"ל. ובאמת אין זה מוכיח, שאם כן הל"ל ויברכו בך כמו שנאמר בך יברך ישראל ולא אמר בך יתברך. אבל לדעתי פירושו שכל העולם יתברכו בו ויקבלו ברכה ושפע על ידו כמו שאמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, כי מפני הצדיק יתברך כל הדור

עוד כתב הרמב"ן וז"ל לך לך להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים לשון רש"י, ואין צורך כי משפט הלשון כן כן וכן הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולים קומו ועברו לכם את נחל זרד ורובם ככה, אבל רבותינו עשו מדרש במה שאמר הכתוב ועשית לך ארון עץ עשה לך שתי חצוצרות כסף בעבור שאין המלאכה שלו והיה ראוי שיאמר כמו שנא' במשכן ואת המשכן תעשה. והיה מי שרצה לטעון נגד רמב"ן ולומר שאין מנהג הכתוב לומר כן כשהוא צווי, ושגם אומרו עברו לכם את נחל זרד איננו צווי אבל הכוונה לומר שאם ירצו להתקרב לא"י שיעברו אותו הנחל. וכל אלה דברי תוהו, כי מה יאמר במה שנאמר שובו לכם לאהליכם וכן קח לך עגל וכן קחו לכם מלא חפניכם. מארצך כתב רמב"ן ז"ל בשם רש"י והלא כבר יצא משם