מעשי השם חלק א קנז

ויאמר ה' אל אברם. אמר רבי יצחק משל לאחד עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר אני בעל הבירה. כן לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר אני הוא בעל העולם

כבר יש לשאל במאמרו זה. תחלה מה ענין אומרו עובר ממקום למקום, שכיון שאין הכוונה לומר רק שהקב"ה הציץ עליו היה מספיק שיאמר מלמה"ד למי שראה בירה דולקת או שיאמר שהיה הולך בדרך, ומה ענין אומרו ממקום למקום. ועוד יאות לדקדק בדברי השלם הזה מה היא הכוונה בשנותו את טעמו מן הלשון המורגל עד שאמר הציץ עליו בעל הבירה, והל"ל אמר לו בעל הבירה אני וכו'. ועוד מה הלחץ אשר לחצו לרבי יצחק במה שנאמר לך לך עד שהוצרך למשל זה. אבל ודאי לדעתי שהלחץ שלחצו לרבי יצחק הוא התחלת ענין נבואת אברהם שסופרה בתורה בלתי סיפור שום הקדמה כשאר הנביאים, וכמו שהיה במרע"ה שהקדים לומר שכאשר ראה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל אז נאמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו, אבל כאן נאמר ויאמר ה' אל אברם בלתי סיפור הקדמת דבר ולא נאמר שנראה אליו ולא שקרא אותו רק כמדבר איש אל רעהו המורגל אצלו. לכך דרש רבי יצחק ואמר היות טעמו שאברהם היה שוקד בחקירות האלהיות בלבו, ויודע נסתרות ובוחן כליות שידע מה שבלבו הציץ עליו, ר"ל פתאום. והיה זה כי אברהם אחרי שראה כל האמונות הבטלות שנתפשטו בזמנו, שקודם דור הפלגה בדור המבול היתה אמונתם שהעולם קדמון ושאין דין וחשבון, אמנם אחרי כן בדור הפלגה נחלקו לכמה אמונות כאשר בא ביאורו בח"א פל"ג מחבורנו ששם אמרנו שהיה זה עובד לשר אחד וזה לשר אחר מהע' שרים, ומשם נמשכו לעשות פסילים ומסכות וטלמסאות ועבודות לשרים ההם עד שההמוניים חשבו אותם המסכות ופסילי עץ ואבן שיש בהם ענין אלהות להיטיב ולהרע, והפקחים שבהם היו יודעים שאותם המסכות אינם רק דמיון ליראתם והיו עובדים לצבא השמים קצתם לשרים וקצתם לשמש וקצתם לירח וקצתם לכוכבים והם הם היו הנחשבים למעולים בשבח יתר על המאמינים בחמרים השפלים. וכאשר השיג אברהם בחקירתו והכזיב וסילק אותם האמונות שהיו מאמינים בדורו לנבראים מן היסודות השפלים או ליסודות עצמם, והגיע בחקירה על אמונת המאמינים לצבא השמים ולשרי מעלה, והיה חוקר והולך עד שהכזיבם גם כן, זהו שא"ר יצחק במשל הנמרץ הזה שהיה הולך ממקום למקום ושראה בירה דולקת שהכוונה לומר שראה ועיין והבין שאין אלהות בחמרים השפלים עד שהגיע לראות גם על העליונים וראה שהמאורות אמנם הושמו הכנה להאיר על הארץ, ואז הבין באמת שיש מנהיג לעולם שהכין אותם לצורך הבריות והציץ עליו הקב"ה לדבר עמו

ונגד זה הענין של אברהם גם כן אמר שלמה משל נאה ונמרץ והוא אומרו על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו, אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו, מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם, כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו שאמנם הפליג לדבר על סגנון הענין ותמונתו, ואמר על אברהם שתחלה הכזיב האמונות שהיו מאמינים בנבראים השפלים וזה אומרו אסובבה בעיר בשווקים וברחובות בקשתיו ולא מצאתיו ואמר עוד שאח"כ מצאוהו השומרים הסובבים שהם צבא השמים הסובבים בעולם, שהם המאורות, וכמעט שעבר מהם רצה לומר שתכף שעבר מהם והכירם היותם שומרים סובבים הבין באמת שיש מי שהכינם ובראם לכך ועל זה אמר אחזתיו ולא ארפנו. וכמו כן אר"י במשלו זה לאיש שהיה עובר ממקום למקום, שהכוונה לומר בנמשל שהיה חוקר ומעביר מפניו ומכזיב האמונות אחת אחת עד שהגיע לאמונה שהיו מאמינים בצבא השמים, וכאשר ראה אותם סובבים להאיר לבירה הבין ונתאמת אצלו היות כאן מנהיג לבירה, עד שלכך אמר השלם הזה שהציץ עליו בעל הבירה, שאחר שראה וחקר מי ברא אלה הרי מצא אמתות מציאותו ית' והיותו מחוייב המציאות לא נשאר עוד דבר בינו ובין הבורא ית' כי תכף שרתה עליו רוח נבואה. וזהו שנא' ויאמר ה' אל אברם בלתי שום הקדמה, שכיון שהכזיב המאמינים בצבא השמים בחקירה במופת הנה אין עוד השגה עליונה הימנה באופן טבעי רק ע"י נבואה: פרק ב

ויאמר ה' אל אברם לך לך (כאן רמז לו השי"ת שיחיה מאה שנים כמנין לך לך, שהרי בן ע"ה יצא ובן קע"ה מת כאלו יאמר מאה שנים תלך בארץ ישראל) פירש"י להנאתך ולטובתך. כבר טענו קצת מפרשים שכיון שבפירוש נאמר