מעשי השם חלק א קנו

אבות בפרק ראשון מה שנאמר בשיר השירים אקומה נא ואסובבה בעיר כי שם הארכתי הביאור בענין זה

ונשוב לעניננו שלכך רצה הקב"ה והפיץ אותם שפיזור לרשעים טובה לעולם, ולא היו חייבים כליה אחרי שהם היו עושים סדר לקיבוץ המדיני להתרחק מן החמס, כי לא יכריח הקב"ה את הנבראים להאמין בו ית' אבל יכריח אותם לבלתי תמלא הארץ חמס ונתן להם הבחירה לבחור בחיים. ואמרו הבה נרדה לשון רבים, יתכן מאד שהענין יובן כתרגומו שתרגם אונקלוס נתגלי שפירושו שכאשר ראה הקב"ה שנעלם מעיני כלם האלהות, שלא האמינו היות בורא יש מאין והיו כלם מסכימים לעבוד שר אחד ועם זה יהיה קיום לקבוץ המדיניי, הנה גילה להם ע' שרי מעלה וכל אחד בחר שר אחד אותו שנגלה לו וכארז"ל שרו של מצרים ושל פרס וכן כל האמונות, עד שלא היה רצונו של זה בשל זה ונתפרדה חבילתם, ובזה יצדק מה שנאמר אשר חלק להם שלא מצינו בתורה שחלק להם רק פה כמו שנאמר בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים ומכאן נהיו ע' אומות זולתי שם אשר ממנו יצא אברהם. ולכן אמר נתגלי שיתגלו אליהם הפמליא של מעלה, שכל אחד בחר שר שלו, ולשם ועבר נתגלה הש"י וכבר ארז"ל ותלך לדרוש את ה' במדרשו של שם. ולפי שהם לא חשבו היות מנהיגים רק צבא השמים הנגלים לחוש מצד תנועתם שמתמידים בה לכן גילה להם השרים, וכאשר ראו והבינו היות הנהגתם בשפלים הנה אז הבחינו והכירו השבעים שרים כל אחד שר אחד, וכל אחד היה רוצה שהשר שלו יגבר ולכך נפרדו, כי אין גם אחד שהיה רוצה להאמין אמונת רעהו כי כל אחד בחר לו שר וחשב על אותו השר שראויה העבודה לו באופן שהע' שרים לסבה זאת דנים את האומות, אבל יעקב חבל נחלתו של הקב"ה. והמבין יבין שזה ענין הב"ד של ע"א ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ובזה נפל ההפרדה ביניהם שלא היו בהסכמה אחת, באופן שאומרו ונבלה שם שפתם הוא פירוש לאומרו נרדה, והיה כאומר לפמליא של מעלה נתגלה להם ויתבלבלו באמונתם, ואז נהיו השבעים איש הללו ע' אומות שכל אחד היה בוחר לו שר וכאשר כל אחד מהם נחלק לו אחד וכל אחד הלך לו ופנה למקום אחר לעבוד לשר אחד מע' שרים הנה נתפרדו הלשונות ג"כ. וזה אומרו לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ר"ל שכוונתם היתה שיהיו כולם בהסכמה אחת ובשלום ושישארו כלם באותה אמונה הנה יעלה בידם שרחוק הדבר מאד שיבא אדם ויתעורר לחלוק על המוסכם לכל הנבראים. והנה בכוונתם זאת לא נתחייבו כליה כי אדרבה יש להחזיק להם טובה שהיו רוצים להתרחק מן הגזל, אבל היה נמשך היזק מופלג בהעלם אמתות האלהות וההשגחה, ולפי זה לא נענשו כלל רק בטל עצתם כי אין הקב"ה מכריח הנבראים להאמין בו, כאשר אמרנו, כי אם היה רצונו כן היה מכלה כל עובדי ע"א, אבל רצונו בבריאת עולמו שדרך בחירתם ישיגו הנצחיות, וכאשר יהיה שוד וחמס בעיר ולא יתקיים הקבוץ המדיניי לא יגיע שום אדם אל השלמות כשארז"ל איש את רעהו חיים בלעו וכיון שהקב"ה לא ברא כל העולם רק לכלי הכנה לשלם שיגיע אל השלמות אשר בחקו א"כ כאשר לא יתקיים הקבוץ המדיניי יתבטלו ההכנות שברא לו על כן כאשר בא דור המבול שנשחתה הארץ אבדם מן העולם, אמנם דור הפלגה לא היו משחיתים העולם אבל היו מקיימים הקבוץ מדיני קיום חזק עד הקצה האחרון שמעולם לא היתה באה הפרדה באמונתם עד שהוצרך להפרידם, כמו שאמרנו שרבוי הדעות עזר והתעוררות לחוקר להשיג האמתיות הנאהבות. ושוכן ערפל ורוכב ערבות, יהיו אזניו קשובות כאשר הרחיב לנו להשלים מעשי בראשית במלות ערבות, יזכנו להשלים מעשי אבות: