מעשי השם חלק א קנה

המבול האמינו שהעולם קדמון כמו שהוא וא"כ לית דין ולית דיין ובאמונתם זאת מלאה הארץ חמס, וכאשר בא דור הפלגה שנולדו אחרי המבול השכילו הענין שאותה האמונה שהאמינו דור המבול היא בטלה אחרי שראו ענשם המופלג ההוא, והנה אז באו אל האמונה השניה והיא שנתחדש העולם ברצון הבורא ואית דין ואית דיין אבל שבראו מחומר קדום וכבר רצו לומר רוב המפרשים שהענין בבלול הלשון הכוונה לומר שבלל לשונם בענין הדבור ההסכמיי, ועל זה הרבה להשיב מהרי"א. ואנחנו לא כן דעתנו, והעד הנאמן על זה מה שנאמר שפה אחת ודברים אחדים כנראה שהיתה התלונה עליהם על היות להם דברים אחדים ולא היה החשש על הלשון ההסכמיי רק על הדברים, וזה ודאי לענין האמונה היותה אחד מוסכמת לכלם, וכן אמר צפניה סימן ג' אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', הרי לך שנאמר שפה על האמונה. ועתה ראה שלקיום אמונתם זאת שהבריאה היא יש מיש לא יש מאין הסכימה דעתם לבנות העיר ההיא והמגדל הגבוה ההוא שעשו אותו יש מיש שהוא מן החומר עשו אבן וזהו שנאמר ותהי להם הלבנה לאבן והחמר לחומר ומהרי"א כתב שאומרו ונשרפה לשרפה שב ג"כ אל החומר והוא הסיד הנעשה ע"י שרפה, ובאמת מה שנאמר מחומר קורצתי לא אמר כן על הסיד ולא נעשה האדם מן הסיד וגם היוצר לא יעשה כלים מן הסיד עד שנאמר כחומר ביד היוצר וכן נאמר כחומר חוצות ודאי על הטיט אמר כן. אבל במה שאמרנו יאות מאד שכל הסיפור הזה היה להורות על אמונתם ההיא שהבורא עולם ברא ח"ו יש מיש והיתה א"כ אמונתם היות שם חומר ראשון, ולכן אמר שהיה להם הטיט שהוא נקרא חמר כמ"ש בארות בארות חמר היה להם במקום חומר ראשון, כאלו היתה כוונתם לומר הבורא עשה האבנים בחומר ראשון גם אנחנו עשינו אבנים בחמר במקום חומר ראשון, והיה כל זה להורות ולהכריז אמונתם שכל העולם נברא יש מיש ושעל כן הם עשו מן העפר אבן, אבל כבר היו מאמינים דאית דין ואית דיין שהוא הבורא שחדשו מן החומר הקדום ולכך לא נתחייבו עונש כליה, ומפני יראתם שלא ישוב ענין החמס והגזל אמרו פן נפוץ ר"ל לא יתקיים הקבוץ המדיני ועל דור המבול ודור הפלגה אמר דוד כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און, שקרא לדור הפלגה פועלי און על שפעלו אותה הפעולה של און מן הבנין להורות על אמונתם הכוזבת שנברא העולם יש מיש, אבל אותם של דור המבול שהכחישו מציאותו קראם אויבי ה'. וכאשר ראו השבעים הללו והסכימה דעתם היות חומר קדמון והוא אמרו וזה החלם לעשות, ר"ל שהסכימו לפי זה לעשות עיר למושבם ומגדל כדי שיהיה ראשו בשמים ר"ל שיש דין למעלה ושיהיה אז המגדל ההוא לעבוד עבודתם שם, כי ע"י יראתם זאת יתכן להיות משפט בארץ, שכבר ביארנו בפרק כ"ג במה שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם שפירושו מפני אמונת הפילוסופים שכאשר יחשבו העולם קדמון יכחישו ההשגחה והשכר והעונש, ואז בזה א"א להיות משפט בארץ כי אין יסוד משפט הארץ בנוי רק על העדים או על השבועה ועל הדיין שלא יקבל שוחד, והנה העדים לא ימנעו מלהעיד שקר וכן הנשבע לא ימנע מלהשבע לשקר רק מפני יראת אלהים וכן הדיין מלקבל שוחד, ע"כ אמרו דור הפלגה כדי שלא יהא מחלוקת ביניהם ותמלא הארץ חמס, לעשות המגדל ההוא, והיתה כוונתם שתהיה שם יראתם וזהו שנאמר ונעשה לנו שם שכל אומה יש לה שם בשם אמונתם, ואמרם לעשות להם שם כאלו אמרו שרצונם שזו תהיה עבודתם וראשו בשמים, וכבר ארז"ל במלת ראש במה שנאמר נתנה ראש שהכוונה לע"א וכמו כן כאן לכוונת ע"א אמרו וראשו בשמים עוד יתכן לומר שמלת ראש כאן אינו שב אל העליון שבמגדל אבל יהיה כמו והיית לנו לראש שפירושו אדון, והיה רצונם לעשות המגדל על שם השמים כמו שנאמר לקטר למלכת השמים. ואומרם וראשו בשמים ר"ל שצבא השמים יקרא אדון המגדל, ואין הכוונה על הגובה, וזה הענין רצו שיהיו כלם מסכימים לדעת אחד בקדמות החומר ושיעשו הבנין ההוא להכרזת אמונתם, ולכך דרשו ז"ל נסעו מקדמונו של עולם שלא האמינו היותו קדמון אל החומר ואחרי היות תכלית בריאת השמים והארץ להשגת הנצחיות לנפש האדם, והיא לא תושג רק בידיעתו את מי שבראו מן האפס והאין המוחלט כי בזה יכיר קצת גדולתו ויכלתו והשגחתו, וזה יהיה רחוק מאד שיתעורר אדם לחלוק על המוסכם לכל הנבראים. לכך ביטל עצתם, כי כאשר זה יטה דעתו לכאן וזה לכאן מתוך הויכוח יתבאר האמת, שגם אברהם שהכיר את בוראו כך הכירו לפי שהיו שם עובדי שמש ועובדי ירח ועובדי פסילים תמונות השמים ושאר ע"א, הנה נתעורר לחלוק על כל אחד מהם עד אשר בסוף הכזיב כלם והכיר את בוראו וזה רמזו ז"ל שאמרו משל על אברהם מלמה"ד למי שהיה עובר ממקום למקום ומצא בירה דולקת אמר אפשר בירה זו בלא אדון, כי היה מספיק אמרם מלמה"ד למי שראה בירה דולקת כיון שאין הכוונה במאמר ההוא רק לומר שהציץ עליו בעל הבירה אבל רצו ז"ל לרמוז שאברהם היה דורש וחוקר מאמונה לאמונה מהאמונות שהיו בזמנו, וזה אומרו היה עובר ממקום למקום שמתוך היות אמונות נבדלות ונפרדות זו מזו ימשך התעוררות ויתברר האמת, וזהו שנאמר ויהי כי התעו אותי אלהים כי היה הולך ממקום למקום וחוקר על אמונתם ומכזיבה ועיין במה שכתבנו במאמר שני שקראתיו מעשי