מעשי השם חלק א קנד

פרק לא

נודע מה שבענין דור הפלגה נפלגו כל המפרשים והמדרשים אין צורך אלינו להביא דעותיהם כי רבו למאד, אמנם הספקות במקראות הללו אם בהבנת הענין במהותו והבנת ענינו ואם בלשון המקראות וסדרם, נוציא במספר צבאם. וטרם נבא אל ביאור הענין כפי הנראה אלינו נתעורר בספקות הנאותות להתעוררות אשר בהם נבא להבנת הענין

ספק א' אומרו ויולדו להם בנים אחר המבול, שאין צורך בהודעת היות הולדת הבנים האלה אחר המבול שכבר הוכרז כמה וכמה פעמים שלא היו בתבה רק נח ושלשת בניו ונשותיהם אם בכניסתם אל התבה ואם ביציאתם ממנה הוכרז שלא היו שם רק הם

ספק ב' מה צורך לומר ומאלה נפרדו הגוים אחרי שאמר אלה התולדות שפרט בשמות, וכבר נאמר ג"כ שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ וזה הכפל מבואר

ספק ג' על המוסכם אצל רוב המפרשים שאומרו וראשו בשמים ר"ל גבוה כמו ערים גדולות ובצורות בשמים, וא"כ היה להם לומר נבנה עיר ומגדל בצור בשמים ועם היות שאין זה ספק הצריך להתעוררות כי מנהג הכתוב הוא לשנות הלשון, עכ"ז קראנוהו ספק מפני שמתוכו יתבאר המשך הענין

ספק ד' אומרו אשר לא ישמע איש את שפת רעהו, והלא בשגם הפיצם משם לא הלכו במקומותם כל איש אחד אל מקום אחד לבדו אבל הפיצם לאומות כל אומה במקום אחד כמ"ש ללשונותם, א"כ כבר היה שם המון רב שהיו שומעים שפת רעיהם ולא בלל לשון האישים הפרטיים

ספק ה' אומרו ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר שזה ודאי דבור מותר אין צורך בו כלל אל ענין סיפור המעשה שחשבו לעשות העיר והמגדל, כי מה לנו לספר אם היה הבנין של אבנים או של לבנים או של עצים, ומה צורך לומר שריפת הלבנים והלא ידענו שהלבנים נעשים ע"י שריפה. והתימה הגדול על כלם לדעת מה היא כוונת הכתוב להודיע אלינו אם היה להם הלבנה לאבן כיון שהבנין היה כבר בלבנים

לכך נראה לומר בישוב הספקות והיתרם, שאין ספק היותם בדור ההוא חכמים ולא טפשים, אבל היו טועים בחדוש העולם וחושבים היותו חומר קדמון כמו שדרשו ז"ל בנסעם מקדם נסעו מקדמונו של עולם, וכאשר חשבו כן פחדו חטאים פן תמלא הארץ חמס כאשר היה קודם המבול, וזה אמרם שהיו רוצים להיותם בשלום זה עם זה שלא יגזול איש את רעהו ונמצאו מתפרדים זה מזה והורגים זה את זה, וזו היתה כוונתם באומרם פן נפוץ בהיותם חפצים שיהיה להם סדר אחד נכון לקיום הקבוץ המדיני והעמדתו, כי אומרו פן נפוץ הוא כאלו יאמר פן יגדל החמס ולא יהיה אפשר קבוץ מדיני כמו שעשו, דור המבול. וכאשר חשבו כן הנה לא היו כל דור הפלגה רק ע' איש ראשי משפחות שכן הוא מספר הנולדים אחר המבול בדקדוק כפי מה שהוזכרו בפרשה זאת, ומה שנאמר ויולדו להם בנים אחר המבול אמר כן להיות אלה הבנים נפרדים באמונתם מנח ובניו הנולדים קודם המבול וזהו שנאמר מאלה נפרדו. ועל כן הם ע' לשונות לא פחות ולא יתר, וזהו שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל מפני שהיו ע' נפש כשירדו למצרים. ומהרי"א הביא בשם הר"ן חשבון זה באופן אחר, והוא שכתב שלא הוזכרו רק כפי חלוקת הלשונות וכתב שכתים ודודנים הם שמות המשפחות. ולדעתי אין הדברים כן כי אם נדחק לומר כן בעבור שנקראו לשון רבים, כן היה המנהג מאז והעד ובני דן חושים, או אפשר על שם העתיד קראם התורה כן שכל אחד נהיה מהם אומה. גם טען הר"ן ז"ל למה הזכירה התורה קצת תולדות בני יפת ושם וחם ולא הזכיר קצתם וכבר לדעתי אפשר לומר שלא הולידו אבל הזכירם להיותם בחשבון הע' כאשר נבאר. והיה אם כן החשבון מצומצם שבעים בנים שנולדו אחר המבול, שבני יפת היו ז' ובני גומר ג' ובני יון ד' ובני חם ד' ובני כוש ה' ובני רעמה ב' ועוד נולד לכוש בן אחד שהוא נמרוד ובני מצרים ז' ובני כנען י"א ובני שם ה' ובני ארם ד' ובן ארפכשד א' שהוא שלח ובן שלח עבר ובני עבר שנים ובני יקטן י"ג שהם בצמצום ע' ואלו היו ראשי משפחות. ומהרי"א הביא בפירושו על התורה רוב הדעות שנאמרו בענין דור הפלגה והרחיק המדרשים להיותם בלתי מתישבים על פשוטו של מקרא וטען כי מה היה חטאתם, ולדברי האומר שכפרו בעיקר איך הספיק ענשם בבלבול לשונם. ולדעתי אין זה תימה כי לא העניש הש"י עובדי ע"א והם לא נזהרו שלא לעבדה כי איזה הוא העונש אשר נענשו הכשדים או שאר עובדי ע"א שהיו מאז, אבל הדברים מבוארים שלא נענשו דור המבול רק להיות אמונתם שהעולם קדמון ולית דין ולית דיין ומפניהם מלאה הארץ חמס ולא היה אפשר הקבוץ המדיני להתקיים. אמנם אחרי שנבאר הענין וישוב הכתובים על נכון תמצא כל הספקות שהתעורר בהם מהרי"א והיתרם על נכון. והוא כי כבר ידעת היות האמונות שתים בענין הקדמות, ראשונה שהעולם קדמון כמו שהוא בקיץ וחורף ודומם וצומח וב"ח כלם כן היו לעולמים, והאמונה שנית היא שהעולם מחודש אבל מחומר קדום ולא יאמינו בבריאת יש מאין. ואמנם דור