מעשי השם חלק א קנג

אבל נתיישב במה שאמרנו מאד. ומה שהוזכרו תולדותיו של יפת תחלה ואנחנו הנחנו שהוא הקטן, כבר ארז"ל אחרון חביב כדי שיבא שם באחרונה, ועוד שלא להפסיק בתולדות שם שעיקר הסיפור הם תולדותיו שממנו יצא אברהם

והנה תתפלא בי מאד שאמנם הנחתי שקללת נח היתה שכנען יהיה עבד לכוש ופוט ומצרים והכתוב מכריז ואומר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו ויפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו לא לכוש ופוט ומצרים. אמנם בזה באנו אל היתר הספקות שנתעוררנו בפרק שלפני זה והם שנים, אחד כי מה ראה נח לחזור ולומר שיהיה עבד לשם ויפת וכבר אמר שיהיה עבד להם, ועוד שני שקודם אמר עבד עבדים ועתה לא אמר רק עבד. אבל הוא אשר דברנו שנח לא קלל את כנען רק שיהיה עבד לאחד מאחיו דהיינו כוש או פוט או מצרים וצפה ברוח הקדש שעתידים בני שם שהם ישראל שיהיו עבדים למצרים שהוא אחיו של כנען ולכן אמר שכנען יהיה עבד לשם ולעובדי אלהיו של שם, ועוד אמר ברוך ה' אלהי שם שאמר ג"כ שיהיה עבד ליפת אבל התנה אם ישכון [באהלי] שם ר"ל שיהיה עובד אלהי שם, א"כ היטיב לומר שכנען כאשר יהיה עבד לישראל שהיו עבדי מצרים הרי הוא עבד עבדים לאחיו, אבל לשם ולזרעו שהם ישראל אינו רק עבד, ומאז נגזר שישראל יהיו עבדים למצרים וכנען לישראל. ולהודיע אלינו היאך באה הארץ לירושה לישראל על פי הדין לא בישר הקב"ה לאברהם שתהיה לו ארץ כנען בלשון ירושה עד המראה של בין הבתרים ששם בישרו שזרעו יהיו עבדים למצרים וא"כ הם יירשוה, וזאת היתה בשורה מופלגת לאברהם שזרעו יהיה עבד למצרים ושיירשו ארץ כנען ושעל ידם יתפרסם אלהותו, ואם כן מה שהודיע לאברהם באותו המראה שעתיד זרעו להיות עבד היה זה תשובה לאברהם על שאלתו ששאל ואמר במה אדע כי אירשנה, שהודיעו שכיון שזרעו יהיה עבד למצרים בדין יירשנה וכבר ביארנו אומרו במה אדע כי אירשנה באופן אחר וע' פנים לתורה

ומה שנאמר אחי יפת כתב רש"י ז"ל אחי יפת ולא אחי חם שאלו שניהם כבדו את אביהם. ויתכן עוד לומר שיפת ושם היה מושבם יחד בשותפות וכמו שנאמר ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה שב אל יפת ושם יחד, ולהיות שרצה הכתוב להודיע מושבם שהיו יחד באחוה ובשותפות לכן הקדים לומר אחי יפת, והעד שביפת לא נאמר לו לא גבול ולא מושב, ולכך הוצרך לומר כאן היותו אח ליפת כדי לומר מושבם שהיה ביחד לא היה לזה גבול לעצמו ולזה גבול לעצמו שרצה יפת לקיים דברי אביו שאמר וישכון באהלי שם. ולכך אמר ולשם יולד גם הוא, שאמר גם לפי שהיו יושבים יחד כמו שנאמר וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר שאמר כן לפי שהיו יחד, ואח"כ אמר אחי יפת כלומר שבאותו האקלים בדרך אחוה היה מושבם יחד, ובשגם נאמר ביפת מאלה נפרדו איי הגוים לא אמר מקום האיים כמו שנאמר הר הקדם, ובא האות שלא אמר כאן ויהי גבול שם כמו שנאמר ויהי גבול הכנעני אבל אמר ויהי מושבם שב אל שני האחים יחד. וזה לדעתי נכון לפי פשוטו של מקרא

ומה שנאמר בנמרד הוא החל להיות גבור בארץ הוא היה גבור ציד, רש"י פי' ע"ד המדרש המקובל צד דעתן של בריות, והראב"ע פירש שהיה מקריב עולות, והרמב"ן כתב עליו שאין דבריו נראים שהוא מצדיק רשע, והוא פירש שהיה גבור שהוא היה המולך תחלה על הבריות. ולדעתי שאומרו החל להיות גבור פירושו שהיה חכם בחכמות, שכן נאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם על הפלוסופים, גם דור הפלגה אמרו נעשה לנו שם עד"ז כמו שיתבאר במקומו בס"ד, וכתבנו שם שארז"ל ז' שמות נקראו להם, ענקים רפאים נפילים גבורים זוזים זמזומים אימים, ושהשבעה שמות הללו מורים על שבע חכמות. והנה לדעתי שאומרו גבורים על עוסקי בחכמת ההנדסא אשר ממנה נתלמדו האנשים לעשות הבנינים החזקים, ולכן אמר שאחר המבול הוא החל החכמה הזאת, ולכן נאמר שבנה את נינוה ורחובות עיר וכלח. עם היות שדרשו ז"ל שאשור כאשר ראה בניו שומעין לנמרוד יצא מתוכה, לפי הפשט יצדק שאמר שכבר היתה ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער ושמארץ שנער הלך לאשור במחוז שהיה נקרא בימי משה אשור ובנה את נינוה ואת רחבות עיר ואת כלח, ואשור ועילם ולוד בני שם לא הוזכר להם בנים, לכן יתכן שמה שנאמר משם יצא אשור הוא כלו סיפור ענין נמרוד וגבורתו לפי הפשט שמבבל יצא לארץ אשור ושם בנה העיירות ההם, וכן מצאתי שפירש הרמב"ן ואמרו גבור ציד לדעתי אמר שנמשך לו מזה היותו ג"כ גבור מלחמה, כי מקום המלחמה אשר הנלחמים מסודרים נקראת מצודה כמו שנאמר ודוד היה במצודה והר"ר דוד קמחי פירשו צור חזק וגבוה, כי גם זה מחכמת ההנדסא לדעת המקום הנכון לשמירה מן האויבים ושיעור גבהו. או שנאמר על הדרך שאמרנו כמה שנאמר בנח איש האדמה וכן בעשו איש שדה ויודע ציד שפירשנו שהלכו אחרי הגופניות, כמו כן אמר שהחל נמרוד להיותו עוסק בטבעיות וזה אומרו גבור בארץ לא בגרמים השמימיים, ואמרו לפני ה' כך מנהג הכתוב לומר על הדבר המפורסם וכן נאמר ויוקיעום בהר לפני ה', כלומר שהוא היה הראשון בפרסום החכמה ההיא: