מעשי השם חלק א קנב

הלך בעיונו ומת ובאותו הדרך הלך בן עזאי, ונח הלך בעיונו באלהיות וסופו נשתכר ובאותו הדרך הלך בן זומא ונפגע, ואברהם הלך בעיונו בדרך השלם ובאותו הדרך הלך ר' עקיבא ונכנס בשלום ויצא בשלום, וזהו שנאמר לאברהם תבא אל אבותיך בשלום, וכן יעקב אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים שהכוונה בתפלתו שיכוין בעיונו באלהיות אל דרך ישרה שיכנס בשלום ויצא בשלום ושישיג באלהיות מה שבחקו, ותפלתו לתת לו לחם לאכל הוא על מדת ההסתפקות שבלעדה לא יושג השלמות. ובס"ד במקומו מעשה אבות פל"א יתבאר עוד באריכות: פרק ל

בענין שם וחם ויפת רבו הדעות לומר מי היה הגדול. והנה רש"י ז"ל הביא ראיה שיפת הוא הגדול משם שלא הגיע לק' שנה עד שנתים אחר המבול. והראב"ע השיב שכאשר נולד שם לא נכנס משנת ת"ק של נח כי אם ימים מועטים כי יום א' חשוב שנה והרלב"ג כתב ששם הוא הקטן שבכלם ומהרי"א כתב שהם כסדר שהוזכרו בכתוב שם חם ויפת, ומה שנאמרה אשר עשה לו בנו הקטן לא נאמר על חם אלא על כנען ושכנען גילה ערות נח, ובאמת הכתוב אומר ויתגל שמעצמו נתגלה, וכתב ג"כ שמה שנאמר ויגד לשני אחיו ר"ל לאחיו של כנען ואפילו שהיו ג' לא נזדמנו רק שנים, ושחם לא חטא אפילו שראה ערות אביו וא"כ לא ידעתי למה סיפר הכתוב מה שעשה חם שראה ערות אביו כיון שלא חטא ולא נתקלל, ועוד היה צריך שהשנים אחים של כנען הגידו לשם ויפת, ולא יוכל לומר שהוגד לשם ויפת ולא הוזכר המגיד כי לא הוזכר כלל בכתוב שהוגד להם, ואפשר נתנבאו ולא יספו. אבל לדעתי הם דברי חלומות שאינם מעלין, והנכון בישוב כל המקראות הוא ששם וחם ויפת נולדו בכרס אחד והעד מה שנאמר ויהי נח [בן] ת"ק שנה ויולד נח את חם ואת יפת שבשנה אחת נולדו שלשתם, ומה שנאמר ששם היה בן ק' שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול אין פירושו אחר שיצאו מן התבה אבל פירושו אחר שהתחיל המבול, ואומרו ויולד נח הוא סיפור ההולדה לא הלידה שרצה לספר שהיה בן ת"ק גמורים כשהולידם והעד שבישמעאל נאמר ויהי אברם בן שמנים ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל וכן ביצחק נאמר ויהי אברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק, אבל כאן אמר ויולד כנראה שהוא סיפור הולדה לא סיפור לידה. וא"כ יובן הענין באופן זה, שמה שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד היה בן ת"ק שנים, וכשנולדו הבנים היה בן תק"א, וכשהתחיל המבול היה בן ת"ר אבל לא היו שלמים רק בהתחלת ת"ר. והעד הנאמן שכן נאמר בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני נבקעו, נראה שלא היה נח בת"ר שנה רק חדש אחד, באופן שהבנים היו בהתחלת המבול בני צ"ח שנה ושנתים אחר התחלת המבול היו בני ק'. ומה שנאמר אחי יפת הגדול, מפני ששם היה הבכור ונולדו וא"א תאומים כמו שהוזכרו שם וחם ויפת

ועתה אבאר לך מה שנאמר את אשר עשה לו בנו הקטן ומכלל זה תבין על מה קלל את כנען והוא לא עשה לו דבר, והוא שחם היה לו כנען אהוב מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועל כן היה בוחר שיקרא שמו אבי כנען ולא היה בוחר שיקראוהו אבי פוט או אבי מצרים ועוד תראה שנתן לכנען א"י שהוא היה מבחר הישוב הנה עשה כנען עיקר תולדותיו, אם כן מה שאמר הכתוב וידע את אשר עשה לו אין פירושו על הגלוי ערוה שעשה לנח כאשר יתבאר כי כאשר נאמר וייקץ נח מיינו כבר נודע אליו כל המעשה כמו שהיה שחם ראה ערותו ושספר לשם ויפת, אבל פירושו כאשר ידע שחם עשה לו כנען לבן כאלו לא היה לו בן אחר וכל כך היה אהוב אבל חם מכל בניו שהיה רצונו של חם שכנען הקטן יהיה גדול מאחיו, להכעיסו קלל את כנען שיהיה עבד לאחיו פוט ומצרים וכבר טען מהררי"א באומרו לא יומתו בנים על אבות. ובמחילה מכבודו לא דק שזו הקללה איננה שהגוף של חם או של כנען יהיה עבד לאחיו אבל הקללה היא לדורות שיהיה עבד זרעו לזרעם, והעד מה שהשיב גביהה לכנעניים לפני אלכסנדרוס נכסי דמאן עבדא דמאן, ואם כן אם היה מקלל את חם וכבר היו כל בניו מקוללים כוש ומצרים ופוט וכנען להיותם עבדים לשם וליפת ולזרעם, ולכן אדרבה לא רצה לקלל חם עם היות הוא עושה הרעה כדי שלא יהיו מקוללים כל בני חם אבל קלל את כנען לבדו להכעיס את חם שהיה אוהבו והיה מגדלו על כל בניו עד שהיה רוצה שיקרא אבי כנען ונתן לו מבחר הישוב, וכדי להכעיסו אמר שכנען יהיה עבד לאחיו, ולא עשה דבר שלא כדין לכנען שבין כך שקללו או בין שהיה מקלל את חם כבר כנען היה עבד, או אפשר כי לא רצה לקלל את כוש ומצרים ופוט בהיות להם מדות טובות ולכנען רעות. ובזה יאות שמה שנא' שידע מה שעשה לו בנו הקטן אינו שב אל ענין הגלוי ערוה, אבל פירושו שידע שחם עשה לו בנו הקטן כאלו יאמר שעשה את כנען בנו ולא כוש ולא פוט ולא מצרים כי לא עשאם בניו שהרי נקרא אבי כנען לבד כאלו לא היה לו בן אחר זולתי כנען הקטן, ויהיה נתינת טעם אל שקלל את כנען והוא גם כן טעם נכון אל מה שהזכיר פה בענין ראיית הערוה אבי כנען כמו שנאמר וירא חם אבי כנען, שכבר במה שנאמר תחלה וחם הוא אבי כנען נתן רש"י טעמו ע"ש אבל אין טעמו מספיק לשישוב לומר שנית וירא חם אבי כנען,