מעשי השם חלק א קנא

אל האנשים שכאשר יראו הקשת יזכרו הברית וישובו בתשובה וכן מה שנאמר וזכרתי את בריתי כאלו יאמר שיזכיר לבריות הברית. וכמו זה יאות לפרש מה שנאמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, שכיון ששכח אותו הרי נאמר שלא זכר אותו. אבל היה אומרו ולא זכר כאלו יאמר ולא הזכיר שב אל מה שביקש ממנו יוסף באומרו והזכרתני אל פרעה, וכבר מבואר שאומרו והזכרתני אל פרעה אין הכוונה שפרעה שכחו ושהוא יזכירהו כי פרעה לא ידעו כלל, אבל אומרו אליו והזכרתני ר"ל שיזכיר שמו וענינו היותו אסור על לא חמס עשה. אם כן כמו זה נאמר כאן וזכרתי את בריתי כאלו יאמר והזכרתי

ובענין שנאמר ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמותי ביני ובין כל בשר, נבוכו מאד על ענין המאמר הזה והכפלו אבל לדעתי הענין נאות מאד כי קודם לכן אמר לנח ולבניו שהקשת יהיה אות ברית שלא יהיה מבול. אמנם באחרונה רצה לומר לנח שכמו שהוא אות ברית שלא יביא מבול שכן יהיה אות לכל בשר שהם חייבים כליה ושישובו, ולכך נאמר אשר הקמותי ר"ל שידעו הבריות שקיימתי בריתי שכבר היו חייבים ואם לא בריתי כבר הייתי מביא מבול: פרק כט

בפרשה הזאת אשר בא בה מעשה חם שעשה לנח ושנתקלל כנען בעבור זה להיותו עבד, רבו עליה הרועים, לכן אבאר כל הספקות הנופלות בה ונשתדל להתירן. והנה רש"י ז"ל פירשו כמנהגו ע"פ מדרשם שכנען הוא הגיד לחם אביו. והראב"ע כתב שכנען עשה לו רעה לא גלה אותה הכתוב. והרמב"ן כתב עליו שעזב דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים, והוא ז"ל פירש שחם לא היה לו רק בן אחד שהוא כנען שלכך נאמר וחם הוא אבי כנען, והוא היה בכורו של חם ומה שנזכר בתולדות באחרונה היה זה מפני שנתקלל, ולכך קללו נח ולא את חם עצמו שאם היה מקלל את חם עצמו לא יזיק רק לגופו כי הזרע שכבר נולד איננו בכללו ואולי לא יוליד ולא לקח ממנו נקמתו כי מי יודע מה יהיה אחריו על כן קלל הבן, ע"כ. ולכל הפירושים הללו יפלא שאין גם אחד בהם שיאמר שנתקיימה קללתו של נח בכנען שיהיה עבד ליפת, גם יש להתעורר על אומרו קודם עבד עבדים יהיה לאחיו ואח"כ לא אמר ויהי כנען עבד עבדים למו רק ויהי כנען עבד למו, ועוד גדולה מזו למה הוצרך נח להכפיל הקללה לכנען וכבר נתן אותו לעבד להם, ולפנים פ"ל יתבאר הענין היטב כי שם ביתו. גם כבר פירשו באומרו ויחל נח איש האדמה פירושים שונים, שרש"י ז"ל פירש אדוני האדמה כמו איש נעמי, ורמב"ן כתב שאינו כן כי איש נעמי לשון אישות, ושאחרים פירשו גדול האדמה וראשה, וגם פירושם זה סילקו רמב"ן ז"ל ופירש הוא שאיש האדמה כמו אנשי העיר בעבור היותו דר בכל האדמה לא בנה עיר ומדינה יתייחס אליה, וכן איש שדה העומד שם כל היום תמיד, ובמשנה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, עכ"ל. וכל הפירושים הללו נתנו טעם למה נקרא איש האדמה אבל לא ראיתי בכלם מי שבקש לתת טעם למה הוצרך הכתוב בענין זה לומר שהוא אדוני הארץ כפרש"י או שהוא גדול האדמה כאותם אחרים שפירשו או שהוא איש האדמה כאומר איש צרידה ואיש ירושלים, כי שם הוצרך להודיע איזה יוסי הוא ואמר שהוא מדרי צרידה וכן איש ירושלים, אבל לומר איש האדמה אחר שהזכירו כמה פעמים נח סתם זה מן התימה וכבר ידענו שאינו איש השמים. גם אומרו ויחל פרש"י על פי המדרש עשה עצמו חולין, ורמב"ן פירש שהתחיל לנטוע כרם כי הראשונים נטעו גפן האמנם לדעתנו נראה שהכתוב הודיענו טעם למה לא נתייחד לנח דבור מאתו יתב' כל אותם ש"ן שנה שהיה נח חי אחר המבול, ולכך אמר שקודם לכן היה איש צדיק והיה מתעסק באלהיות שנאמר את האלהים התהלך נח, ועתה התחיל לבחור בגופניות ולהיותו איש האדמה וכן נאמר בעשו איש שדה ויעקב יושב אהלים שאיש שדה הפכו ר"ל עוסק בגופניות, וכפי העסק שהאדם מתעסק ומשתדל כן מנהג הכתוב לקראו, כי העוסק באלהיות יקרא איש האלהים, והעוסק בעשיית החסד נקרא גומל נפשו איש חסד, והעוסק בחכמה נקרא איש תבונה ידלנה, וכן איש מלחמות איש הדמים איש חיל איש שלום איש לשון איש און איש שפתים איש תככים איש ריב איש מדון. והעד הנאמן על דברינו אלה מה שארז"ל ב"ר פ' ל"ו חביב משה מנח שבנח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה ובמשה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים, ע"כ. הרי לך שמה שנקרא איש האדמה הוא תואר פחיתותו, וסיפר שנטה אחרי המותרות עד שנשתכר, ותכף אחרי הסיפור הזה סיפר מיתתו לומר שעד מיתתו לא נתחדש לו דבור מאתו ית' עוד מפני שנטה אחרי הגופניות, גם סיפר עוד אשר קרה לו מנטותו אחרי מעשה כנען, באופן שזהו הענין שרצה הכתוב להודיענו באמרו איש האדמה שנטה אחרי הגופניות. ועוד כפי הנמשל מן הדבר הזה אפשר לומר שמי שיבקש להשיג מה שאין בחקו נפגע, משל למי ששתה יין שהוא מבלבל מוחו ומשתכר ושב להיות כבהמה, והמשיל הסוד הבלתי מושג ליין המעלה אידים ומוליד הזיות דמיונות במוח וכבר הקדמנו פי"ח שאדם הלך בעיונו באלהיות ובאתו דרך הלך אלישע אחר ולכן ארז"ל אדם הראשון צדוקי היה וקצץ בנטיעות הגן, וחנוך