מעשי השם חלק א קנ

וקריאת המקום באר שבע וענין המילה, כי כלם היו אות ברית להורות על התמדת האהבה והשבועה שנשבעו ושאין בה השתנות כלל, אבל כאן האות ברית שנא' כאן אין תועלתו להורות על התמדת האהבה והשבועה כי לא בן אדם הוא ויתנחם, אבל התועלת הנמשך מן האות הזה הוא להזכיר את הדור שחייבים כליה ושאם לא היתה השבועה כבר היה מביא מבול והיה האות לעורר הלבבות ולפשפש במעשים ולשוב בתשובה ולכך אמרו ז"ל כלום נראתה הקשת בימיך, שמאחרי היותו אות שהדור בכללו חייבים כליה אם כן ודאי אין שם צדיק גמור שיהיה ראוי להגין על הדור ומאחר היות תועלת האות הזה לענין זה אם כן לא יפול לחדש דבר ושאותו הדבר יתמיד כמו הגל וקריאת השם לעיר באר שבע, כי אין הדור ח"ו חייבים כליה לעולם עד שיצטרך אות מתמיד, אבל הוצרך אות בלתי מתמיד ולא יהיה רק בעת הצורך לעורר הלבבות ולהודיעם שהדור חייבים כליה ושהשבועה היא המונעת, ואם כן היה צריך לחדש בכל פעם שהדור כלו חייב אות בשמים, וכבר גזרה חכמתו יתב' אין חדש תחת השמש. לכן אין ספק שהקשת היה בענן מששת ימי בראשית כשיכה ניצוץ השמש על הענן מנכחיותו יתחדשו הגוונים ההם ויהיו בצורת קשת מפני חצי כדוריות של השמש המכה בניצוציו על הענן, ואין אות הברית הקשת עצמו אבל אות הברית הוא הראות הקשת, וזה ידוע שלא יראה הקשת כשכל הארץ מכוסה בענן רק כשמקצתה מגולה אל המקום אשר השמש זורח הוא שם שאז ניצוציו פוגשים בענן ועושין תמונת הקשת הנראית לנו, ואם כן זה"ש הקב"ה לנח שיחדש לו אות ברית כי קודם לכן היה ענין הכאת ניצוץ השמש נראה בענן מקרה בלתי שום הוראה אבל מאז הודיע את נח שלא יהיה מקרה ושלא יראה הקשת אם לא כשהדור חייב שאז בגזרתו ית' תהיה הארץ מגולה בצד אשר השמש שם והעננים נגדו ויראה הקשת, כי הסיר הדבר מתחת המקרה ושם אותו תחת גזרתו יתב' שלא יתחדש רק בעת הצורך לעורר הלבבות לתשובה. ואומרו והיה בענני ענן ונראתה הקשת אין כאן תשלום הגזרה אבל הוא כאלו יאמר תנאי שאם יהיה בענני ענן שתראה הקשת הנה זה אות שזכרתי את בריתי ושהדור הוא חייב שאין זכירה זאת רק אחר הגיע היות הדור חייב. והעד הנאמן ומופת מבואר על אמתות דרכנו זה הוא מה שנאמר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות, שאלו היה הקשת לאות כפי הנחשב מן המפרשים ז"ל הל"ל את קשתי נתתי בענן לאות אבל נראה ודאי שלא היתה הנתינה לאות רק ההראות כאשר אמרנו:

ועתה אבאר לך למה אמר קשתי ולא אמר את הקשת נתתי. כי לדעתי שהנגה סביב שנאמר עם היות שניצוצי השמש בטבע יחדשו אותם הגוונים כשיפגשו בכלי אשר בו המים יתכן שאחרי שאותם הגוונים אינם נמצאים במים וגם לא בשמש הנה מה שמתחדשים הגוונים ההם לסבה היות הנגה אשר בכסא הכבוד שנאמר עליו שהוא כמראה הקשת מקביל את השמש והשמש יקבל ממנו וכאשר יפגשו ניצוציו הכלי אשר בו מים יתראה מראה הנגה שהוא בקשת, וזה עשאו כן הקב"ה מיום הבריאה, אם כן היטיב לומר את קשתי נתתי בענן, כיון שהוא מהנגה אשר סביב ענין המרכבה. ואם ישאל השואל כבר היה אפשר האות הזה לתתו ע"י אחד מן המקרים, כאלו תאמר אם יהיה גשם בימי קציר חטים כמו שאמר שמואל לאות לישראל כששאלו מלך, או שלג בימי הקיץ כמו כן יוכל לומר שיהיה אות לזכרון הברית, על זה אשיבנו שאין האות רק כשהוא ענין אל הדבר אשר ירצה להודיע דומה בדומה, שכן שמואל לא הביא אות רק מן הגשם בימי קציר חטים, שהיתה הכוונה לומר שעם היות שהגשם הוא ברכה לארץ ובפרט בימי קציר שהם ימי חום, עם כל זה כאשר יבא בימי הקציר הוא קללה לפי שהוא קודם לעתו כי עתו הוא אחר הקציר כי בקציר יזיק. רצה אם כן שמואל להודיע לישראל, שעם היות ששאלו מלך ואינה שאלה שלא כהוגן ואדרבה אחת מתרי"ג מצות היא שום תשים עליך מלך, אפילו הכי שאלוה קודם זמנה כי חוטר בן ישי לא היה עדיין ראוי למלוכה וא"כ הם ראוים לעונש, הרי לך שהאות שעשה להם היה ענין לענין מה שרצה להוכיח על ידי האות, כמו כן פה שרצה לתת אות שלא יביא מבול הנה יראה הקשת, לפי שכשיהיה מבול אין ספק שכל העולם מעונן ומכוסה ומראה הקשת לא יתראה רק על ידי ניצוצי השמש אם כן הרי זה אות לענין שלא יביא מבול והיה כאלו יורה באצבע שהדור היה חייב מבול אבל שהקב"ה פיזר העבים עד שיכה השמש ויתראה הקשת, הרי הקשת אות מוחלט שפיזר העבים וכיון שהוצרכו פיזור כנראה שנתחייבו מבול והוא זכר השבועה ואם כן אין לך אות מפורסם ויפה מזה, ועוד שזה אות שצריכים תפלה ושיקבל תפלתם לפי שכשכל השמים מעוננים הרי זה אות שאינו רוצה לקבל תפלתם כמו שנאמר סכות בענן לך מעבור תפלה. והבן מאד מה שנא' וזכרתי את בריתי, שאין צורך לזכור הברית הזה אם לא שיתחייבו העונש ואם כן אין תועלת מההבטחה הזאת רק נזק אם לא על פי דרכנו שתועלת האות הוא כדי שישובו בתשובה. וע"כ חזר והזהירו כמו שנא' ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית כנראה שלתועלתו הוא האות, ואין תועלת מן האות שנראה אותו אנחנו כמו שנאמר ונראתה רק על הדרך שאמרנו שיפשפשו במעשיהם וזה אומרו והיתה הקשת בענן לזכור ברית עולם, כאלו יאמר עד עתה היתה במקרה אבל מעתה לא תהיה רק לזכור ברית עולם. ולא אמר להזכירני כי אין שכחה לפניו רק מלת לזכור שב