מעשי השם חלק א קמט

עם האנשים לבד שהבהמה והחיה לצרכם נבראו כמו שניתן כבר להם בשרם לאכלה: פרק כח

לענין האות על היותו זוכר הברית אמר את קשתי נתתי בענן, וכן נאמר אח"כ זאת אות הברית. והרמב"ן ז"ל נפלא מאד על ענין הקשת וז"ל, ממשמע מן האות הזה שלא היה הקשת בענן במעשה בראשית ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן, ואמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם בארץ אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם, ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו, ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדתה כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי נתתי בענן ולא אמר אני נותן בענן כאשר אמר זאת אות הברית אשר אני נותן ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה, ולכן נפרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראהו אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם, ואם תבקש מה טעם בקשת להיות לאות הנה הוא כטעם עד הגל הזה ועדה המצבה וכן כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה, כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם יקרא אות, וכל הסכמה ברית, וכן במילה אמר והיה לאות ברית ביני וביניכם בעבור ההסכמה שימולו כל זרע אברהם לעבדו שכם אחד. ועוד כי כאשר תראה בהפוך הנזכר יהיה זכר לשלום כאשר כתבנו, ובין שתהיה הקשת עתה בין שהיתה מעולם בטבע הטעם באות שבה אחד הוא. אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם אמרו בבראשית רבה את קשתי נתתי בענן קשותי דבר שהוא מוקש לי, איפשר כן אלא קשין דפירי, והיה בענני ענן רבי יודין בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר משל לאחד שבידו קלוב רותח וביקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים זו מדת הדין של מעלה, ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה וכבר ידעת מאמרם במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית, והיה בענני ענן על הארץ שלא יאר ה' פניו אליה מחטאות יושביה ונראתה מדת הדין שלי בענן ואזכור את הברית בזכר הרחמים ואחמול על הטף אשר בארץ, והנה האות הזה והברית הוא אות המילה והברית שבה ולשון המקראות נאותים מאד לענין והנה פירשו בין אלהים מדת הדין של מעלה שהיא הגבורה, ואשר על הארץ מדת הדין של מטה שהיא מדה נוחה מנהגת הארץ עם הרחמים, כי לא אמר אשר בארץ רק אשר על הארץ וכבר רמזתי סודם בשם הארץ. ורש"י כתב בין מדת הדין של מעלה וביניכם אבל רבותינו לא לכך נתכוונו, עד כאן לשון הרמב"ן ז"ל. ומה רב טובו אשר צפן והפליא לעשות על דרך הקבלה ממנו אין לגרוע. אבל להוסיף על מה שאמר במה שנאמר והיה בענני ענן על הארץ שלא יאר ה' פניו אליה מחטאותיה יובן היטב עם מה שנאמר סכות בענן לך מעבור תפלה, ויהיה פירושו והיה בענני ענן על הארץ מעבור תפלה ונראתה הקשת. ועל זה הסוד הנעלם הרמוז בענין הברית הזה אמר דוד סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, שפירושו שהוראת הקשת שהוא הברית הוא להודיעם שאין תפלתם נשמעת כדי שיפשפשו במעשיהם, ולהיות הכוונה באומרו והיה בענני ענן שהוא לבלתי עבור תפלה לכן אמרו בגמרא כלום נראתה הקשת בימיך, לפי שכשיש צדיק גמור בדור שלעולם תפלתו נשמעת אין ענן על הארץ רק עבים להמטיר ואין הקשת נראה, ואם כן היה התועלת בהראות הקשת שנראה אותו אנחנו ונדע שאין תפלתנו נשמעת ונשוב בתשובה אמנם על מה שכתב הרמב"ן ז"ל לפי הפשט שהקשת שנתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראה אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם והביא דמיון לאות זה שהוא כטעם עד הגל הזה ושבע הכבשות וכן ענין המילה, אמת לדעתי כל אלו הם עזר שכנגדו, שהרי הגל היה דבר שנתחדש בעת עשיית הברית, וכן הבדלת השבע כבשות וקריאת המקום באר שבע גם הוא היה דבר שנתחדש בעשיית הברית, וכן המילה. ומחמת כן פירש הראב"ע וז"ל, הנה נתתי עתה קשת בענן ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחלה היתה. ועוד כתב שם וז"ל, ונראתה הקשת אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון שמלהט השמש יולד הקשת י"ל כי השם חיזק אור השמש אחר המבול והיא דרך נכונה למבין, עכ"ל. וההכרח שהביא הרמב"ן באומרו נתתי, אין זה הכרח שהרי נאמר גם כן נתתי לך בן והוא על שם העתיד כל שכן שיאמר על ההווה, ועל אחת כמה שעל העבר אמר כן שהקב"ה נתן קודם הקשת בענן ואח"כ אמר אותו לנח. ואני לא מצאתי מקום אל המבוכה הזאת שנבוכו כל המפרשים, והוא כי אין ענין הברית הזה כענין עד הגל וענין השבע כבשות