מעשי השם חלק א קמז

יהיה עוד מבול לשחת הארץ ולא יהיה עוד המים למבול, ורבא הביא בגמרא הכתוב הראשון לא יכרת כל בשר ממי המבול והביא האחרון ולא יהיה עוד המים למבול והאמצעי שנא' ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ לא הביאו, ואם כן מאין לו לומר שלאו לאו תרי זמני הוי שבועה שהרי בכתוב ג' הם, ותמיהתי זאת אינה על הגמרא רק על רש"י ז"ל, שבגמרא לא הביא רק ב' לאוין שנאמרו לבלתי שחת כל בשר אבל מה שנאמר לבלתי שחת הארץ אינו נמנה ולא היתה שבועה לבלתי שחת הארץ שאין שם הכפל, אבל בענין השחתת האנשים הוא ההכפל שלא נאמר בישעיה שנשבע מעבור מי נח רק בהשחתת האנשים כמו שהשלים הכתוב שם כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך ואם כן אין לטעון דבר על דברי רבא, אבל לפרש"י כפי מה שהניח מהררא"ם שמה שנאמר לא אוסיף לקלל את האדמה ר"ל לא אוסיף להשחיתה שאף ג' טפחים של המחרישה נמוחו אם כן גם הלאו שנכתב בהשחתת הארץ הוא בכלל הכפל לשבועה, הרי תפול לפי זה טענה עצומה על רבא שג' לאוין הם. האמנם לדעתי כי רש"י ז"ל בעת כותבו זה לא ראה אז בגמרא רק זכר שבמסכת שבועות למדו הכפל לאו לאו לשבועה מענין המבול, וחשב היותם אלה שנאמרו כאן לא אוסיף ולא אוסיף, והעד שלא אמר רק כך דרשו במסכת שבועות ולא אמר באיזה פרק

והנכון לדעתי הוא שמה שנאמר כאן לא אוסיף לקלל הוא ענין אחד ומה שאמר לא אוסיף להכות הוא ענין אחר ואין זה הכפל לשבועה, כי אומרו לא אוסיף לקלל שב אל מה שנתקללה האדמה בזמן אדם הראשון שנאמר ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, כמו שנתבאר שהאדמה כשאמר לה הקב"ה תוצא הארץ היתה הכוונה שתוצא בלי עבודה חרישה וזריעה כמו שצווה למים שישרצו שאין צורך לעבודת האדם וכאשר חטא האדם וגזרה חכמה האלהית שהאדם יאכל לחם בזעת האף ויאכל הארץ בעצבון הנה הגיע מאותה הקללה לארץ שהיתה מבורכת שתוצא בלתי עבודה ועצבון ועתה לא תתן פריה רק אחרי העבודה, וזה אמרו ארורה האדמה בעבורך. והעד שכן הוא מה שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' שנתבאר מאד שהארירה היתה שלא תתן פריה רק בעבודה ועצבון. ומה שאמרו שנתקללה הארץ על ששינתה לעשות אילני סרק, אין הדברים שבים אל זאת הקללה שנתקללה בעבור האדם שבעצבון יאכלנה אבל שבים אל מה שנתקללה להצמיח קוץ ודרדר וזה היה מדה נגד מדה היא הוציאה אילני סרק נתקללה שתוציא קוץ ודרדר ולפי זה מה שטען מהררא"ם לומר שאם פירוש לא אוסיף לקלל שב אל קללת האדמה אם כן מה ענינה לכאן, אינה טענה, כי כאן שנא' וירח ה' את ריח שארז"ל ריחו של אברהם כאן אמר דרך בשורה לעצמו שלא יוסיף לקלל את האדמה שצדיק יסוד עולם ומה שטען הרא"ם שהיה לו להקדים לא אוסיף להכות גם כן אינה טענה, שלא אוסיף להכות אין כוונת הדברים שלא יביא מבול לבד אבל הכוונה לומר שלא יוסיף להכות כל חי לא באש ולא במים כיון שהריח ריח הצדיק, וכמו שאמר רבי אבהו שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן ואומר דין לא הניין לי ודין הניין לי, אם כן כשאמר כאן לא אוסיף לקלל ולא אוסיף להכות הוא כאלו יאמר דין הניין לי. גם הטענה שטען מהררא"ם דאם כן מאי כי יצר לב האדם, כבר נסתלקה במה שאמרנו שהקללה הזאת שנאמר כאן לא אוסיף לקלל שב אל מה שקלל לארץ בעבור האדם לא אל מה שקללה בעבור ששינתה גם הטענה שטען מהררא"ם ז"ל למה לא הביאו בגמרא ראיה שההכפל הוא שבועה ממה שנאמר ואני הנני מקים וגו', גם היא נסתלקה לפי שהכפל השבועה שאמר הכתוב לא יכרת ולא יהיה לא נכתב רק אחרי שנאמר ואני הנני מקים, ואם כן היאך יאמר שהנני מקים ברית שב אל ההכפל וההכפל עדיין לא נאמר, כי השבועה באה אחר הקמת הברית ואין הקמת ברית שבועה והעד מה שנאמר את הברית ואת החסד אשר נשבע, ואם כן אין לנו ראיה שההכפל הוא שבועה רק מדברי קבלה שנאמר מעבור מי נח ובזה שאמרנו יתיישב הכתוב שכאן אמר לשון קללה והכאה כמו שנאמר לא אוסיף לקלל ולא אוסיף להכות, כי אין הדברים שבים אל ענין המבול רק אמר כמו שאמר ר' אבהו דין הניין לי. והנה כאשר תבחר ותקרב להבין ישוב דברי אלה, תקרא כל פרק עשירי ויתלבנו הדברים לפניך על נכון עם מה שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו שיהיה נתינת הטעם לבלתי הוסיף לקלל האדמה ולבלתי הכות כל חי, נמשך מענין הריח ניחוח שנאמר קודם לכן. וטרם זה נבאר שענין הנעורים יאמר לכל דבר שיש מעט מן הזמן שנתהוה, ולכן יאמר לקטן בשנים נער שיש מעט זמן שנתנער מן הבטן, וכמו כן יאמר על כל דבר שנתהוה במעט זמן שכן נאמר לכנסת ישראל זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר, שקרא הזמן שהלכו במדבר זמן הנעורים להיות שהוייתם לעם לה' והיה להם לאלהים בקבלת התורה לא היה עדיין רק זמן מועט לכך קראו זמן נעורים. הנה כמו כן להיות שהויית מין האנושי היה בזמן של נח דור עשירי לבד זמן מועט אמר הש"י שיצר לב האדם רע מנעוריו, כלומר מחמת היות זמן מועט שנתהוה המין האנושי לכן יצרו רע, ובכל עוד שיאריך הזמן גם כן תמשך להם הכרת בוראם ויראתו. וזהו ריח הצדיקים שהריח, שכיון שהוסיף נח