מעשי השם חלק א קמו

הקדוש לשון ריח, כמו שנאמר מרחוק יריח מלחמה שפירושו שירגיש המלחמה טרם הגיעו אליה, ולפי שכל המביא קרבן דעתו לעשות תשובה ולהתקרב אליו ית' נקרא היות הקרבן ריח ניחוח לה' שמן הקרבן יריח הטוב שעתיד לעשות. ועל דרך זה נאמר כאן וירח ה' את ריח הניחוח, שאחר שראה הש"י צדקתו של נח ועבודתו בלב באותם הקרבנות ראה מזה היות עתידים צדיקים לצאת ממנו. ועיין בח"ב מעשה אבות בפ' כ"א בענין ידיעת ה' ושם תמצא שידיעתו יתב' מקפת לדעת מתוך מעשה האיש בהווה מה שהוא עתיד לעשות כמו שנאמר כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום

ועל מה שנאמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה ולא אוסיף עוד להכות כל חי כתב רש"י ז"ל וזה לשונו, לא אוסיף ולא אוסיף כפל הדבר לשבועה הוא שכתוב אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו והיא שבועה וכן דרשו חכמים במס' שבועות, עכ"ל, ואני נשגבה מני ולא אדע מה היתה כוונתו ז"ל שהרי אין הדברים כן בגמרא ולא הוזכרו הכתובים הללו בגמרא כלל וכן מצאתי בגמרא פ' שבועת העדות אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זמני והוא דאמר הן הן תרי זמני דכתיב ולא יכרת כל בשר ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול, עד כאן בגמרא. ובשגם נרצה לומר שגרסה אחרת נזדמנה לרש"י ז"ל שרבא מלא אוסיף ולא אוסיף למד כן,. הרי גדלה התמיהה שהיאך ילמוד רבא שבלאו לאו תרי זמני הוי שבועה מענין המבול והלא ד' זמני הוו לא אוסיף ולא אוסיף לא יכרת ולא יהיה אחר ראיתי מה שכתב מהרא"ם על רש"י ז"ל בענין זה ונתוספה פליאה על פליאתי שהוא ז"ל הביא גרסת הגמרא כפי מה שהיא לפנינו ולא טען על רש"י ז"ל כלל, וזה לשון מהרא"ם ז"ל, לא אוסיף ולא אוסיף כפל הדבר לשבועה, בשבועות פ' שבועת העדות שפי' לקלל את האדמה להשחיתה כמו שעשיתי בראשונה שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו והוא המבול גם פירש ולא אוסיף להכות את כל חי הוא המבול אלא שכפל אותו לשבועה דאמר רבי אלעזר לאו שבועה הן שבועה ואמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זמני הן הן תרי זמני דכתיב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ ומדלאו תרי זמני שבועה הן נמי תרי זמני שבועה ופרש"י ז"ל מפני שהכפל הוא לחזוק דבריו דא"א לומר דקרא דלא אוסיף עוד לקלל את האדמה מיירי בקללת ארורה האדמה כמו שפירשו קצת פשטנים מפני קושית ההכפל דמה ענין זה לכאן, ואם יאמרו דאגב דלא אוסיף עוד נתגלגלו הדברים וכתב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה אעפ"י שאין כאן מקומו, הל"ל ברישא קרא דלא אוסיף עוד להכות את כל חי שהוא העיקר ואח"כ ולא אוסיף עוד לקלל, ועוד מאי כי יצר לב האדם רע והלא לא נתקללה האדמה רק מפני ששינתה ציוויה ולא הוציאה רק עץ עושה פרי לא עץ פרי כדלעיל. אבל יש לתמוה מנא להו לרז"ל לומר דלא אוסיף ולא אוסיף תרי זמני היא לשבועה, אי משום דכתיב אשר נשבעתי ולא מצינו שבועה בשום מקום הרי כבר כתוב אחר זה ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם ופרש"י ז"ל הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי שהבטיחו הקב"ה לנח שלא לשחת את העולם עוד ושמא י"ל דמהנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית לא משתמע אלא שמסכים לעשות חזוק של ברית, אבל עשיית השבועה בפועל הוא הכפל של לא אוסיף ולא אוסיף שעשה בלבו ונכתב קודם להסמיכה אל וירח ה' להודיע סבת הסכמתו בשבועה הזאת. וא"ת ולמה לא הביאו הראיה על שהכפל לשבועה מקרא דוהקמותי את בריתי דהכא דמשמע שכבר כרת ברית ורוצה לקיימו אבל הוכרחו להביא ראיה מדברי קבלה דאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו', וצ"ע. עכ"ל של מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל, והתבונן היות כוונתו לומר שרש"י ז"ל רצה שלא אוסיף ולא אוסיף נאמר גם כן על המבול ואינה שבועה בפועל רק בלב כמו שנאמר ויאמר ה' אל לבו, ואסמכה אל מה שנאמר וירח את ריח וגו' להודיע סבת הסכמתו בשבועה הזאת, ובגמרא לא הביאו ראיה מסיפור השבועה שבלב רק מן השבועה כשנשבע בפועל, וזה דרכו של מהררא"ם כרש"י ז"ל. ולדעתי אי אפשר ליישב דברי רש"י באופן אחר, אבל ירבו השאלות והמבוכות עצומות. תחלה שלא ימלט מלומר או היותם דברים שבלב הרי היא שבועה או שאינה שבועה כיון שהיא בלב, ואם היא שבועה מה צורך לישבע שנית בפועל עד שאמר שנית ולא יכרת ולא יהיה, ואם אינה שבועה להיותה בלב אם כן מה צורך היה להכפיל, ועוד שרש"י ז"ל בפירוש כתב לא אוסיף ולא אוסיף כפל לשבועה. עוד יפלא מאד שלפי פרש"י ז"ל אלו הד' לאוין כל ארבעתם הם לענין המבול רק שאלו השנים היו בלב ואותם השנים בפועל, ואם כן למה יאמר כאן לא אוסיף לקלל ולא אוסיף להכות ושם שינה ואמר לא יכרת ולא יהיה ולא הזכיר לא קללה ולא הכאה ואם כל הארבעה לאוין הם על דבר אחד לא היה ראוי לשנות הלשון. ועוד מן התימה שרש"י ז"ל יביא ענין השבועה שלמדו בגמרא בהזכירו דברים שבלב ובאומרו השבועה בפועל לא הזכיר רש"י דבר. ועוד יש לתמוה בגמרא על דברי רבא שרצה ללמוד שכשיאמר לאו לאו תרי זמני הוי שבועה ממה שנאמר ולא יכרת כל בשר ממי המבול ולא יהיה עוד מים למבול, ובאמת בכתוב ג' לאוין הן לא יכרת כל בשר ממי המבול ולא