מעשי השם חלק א קמד

לכך אמר שנסכרו מעיינות תהום שלא היה עולה לקראתו לפי שנמנע המטר מכל וכל

ואומרו וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, יתכן לומר שמה שנאמר ויעבר רוח על הארץ ר"ל רוח כללי פעם ממזרח ופעם ממערב ופעם מצפון מעט מכאן ומעט מכאן ולכך לא נאמר לא רוח קדים ולא רוח ים, והרוח הזה כפי הצד שהיה בה היה מוליך המים עד שעל זה היה הלוך ושוב, ובענין זה מנע המטר וכאשר נמנע המטר נסגרו גם מעיינות תהום אשר היו יוצאים לקראת המטר, ואין אנו צריכים לומר שהרוח היה יוצא מבטן הארץ על פני תהום שבו נסכרו מעיינותיו כמו שפירש הרמב"ן ז"ל, שאין זה ענין טבעי, ואם היה דרך פלא היה מפרסמו הכתוב, ומה שפירש"י על מה שנאמר בחדש השביעי הוא חדש סיון נסמך אל מאמרם ז"ל שאמרו מכאן שהיתה התבה שקועה במים י"א אמה והכריח רש"י ז"ל שאם כן אומרו בחדש עשירי צריך שיהיה אב שהוא עשירי להתחלת הגשם. ועל זה טען הרמב"ן ז"ל וז"ל, ואומר אני שאין החשבון הזה שאמרו נאות בלשון הכתוב שאם נסבול לפרש ותנח התבה בחדש השביעי ליום הזה הנזכר שכלה בו הגשם ושבו המים מעל הארץ הלוך וחסור שלא כמנין החדש השני בתחלת הפרשה וכמנין האמור בסוף הפרשה איך יתכן שיחזור מיד בפסוק השני ויאמר עד החדש העשירי למנין אחר שיהיה עשירי לירידת הגשמים, ע"כ. והאמת לדעתי היות רחוקים הדברים לפי פירש"י ומאמרם ז"ל. ומה שהכריח רש"י ז"ל ואמר שהדברים מוכרחים שאומרו בעשירי הוא חודש אב דאל"כ הלא אחרי שנראו ראשי ההרים היו ס"א יום עד שתרבו המים, יש לדחות הכרח זה לדעתי ולומר שלעולם חדש העשירי הוא אלול אבל אומרו ויהי מקץ ארבעים יום שב אל אומרו בחדש השביעי ואינו שב אל מה שנראו ראשי ההרים. ולפירוש רמב"ן ז"ל שפירש שמנין ק"נ יום הוא מתחלת הגשם ובי"ז בניסן נחה התבה באותו יום, הוא זר ג"כ מאד שא"כ למה יאמר זמן בפני עצמו להנחת התבה כיון שבתשלום הק"ן נחה מה צורך לומר שנחה בשביעי בי"ז לחדש והוא יום תשלום הק"נ בעצמו. אבל יתכן עוד לומר שהק"נ יום מתחילין מתחלת הגשם דהיינו י"ז חשון, ותשלומם י"ז ניסן, וחדש השביעי מתחיל מחשון שהתחיל הגשם באופן שהחדש השביעי לחשון הוא אייר שי"ז באייר נחה התבה, והעשירי ג"כ יתחיל מחשון והוא אב באופן שבאחד באב נראו ההרים, ומ' יום אח"כ דהיינו י' אלול פתח החלון. ואע"פ, שאין הגמטריאות ראיה יש רמז לדבר שמתחלת כניסתו לתבה עד פתיחת החלון היו רצ"ה יום כמנין צה"ר, ולרמוז זה קראו צהר ולא קראו חלון. ואפשר שעל כל כך ימים ראה נח ברוח הקודש שצריך החלון להיות סגור ולכן המתין מ' יום, ואינו רחוק שהקב"ה הודיעו כמה ימים סגור יהיה לא יפתח וכ"א יום אחר ששלח היונה דהיינו ר"ח תשרי חרבו המים ובכ"ז חשון יבשה הארץ. ואע"ג שבתחלת הענין מהגשם אמר בחדש השני שפירושו שני לתשרי, עם כל זה אין לטעון על מה שאמרנו שחדש השביעי ועשירי מתחיל מחדש חשון, לפי שאחרי שאמר שהתחלת הגשם היתה בחשון יצדק לומר מה שנהיה בשביעי לאותה התחלה וכן בעשירי, כי עיקר טענת הרמב"ן על רש"י ז"ל היתה לומר שלא יתכן שמספר שביעי שב אל הפסק המטר ועשירי ישוב אל התחלת המטר, ואין כאן זרות זה לפי דרכנו שגם שביעי ועשירי ישובו אל התחלת הגשם. אבל מה שנאמר בחדש שני על חשון בין בתחלת הגשם בין ביבושת הארץ אף על פי שהם שבים אל תשרי שפירושם שני לתשרי, זה אינו זר כלל שלא יתכן לקרא את תשרי חדש י"א כיון שהוא ר"ה וכן חשון חדש י"ב. ובתחלת הגשם מוכרח לקוראו שני וביבושת הארץ ג"כ כיון שקרא לחשון שני יתחייב גם כן עתה לקראו שני, שאם אתה קורא לחשון חדש י"ב ובתחלה נקרא שני לא יתכן. ובזה הדברים מיושבים על נכון

ומה שנאמר וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב דרשו באגדה שהיה חושדו על בת זוגו, ולפי פשוטו נראה שהעורב לא ידע הדרך לשוב אל מקומו כמו היונה, והעד שבכל ארצות המזרח עד היום הזה כאשר ירצו לשלוח כתב מעיר לעיר הנה יהיו להם היונים מאותו העיר שקינהם שם ויוליכום אל העיר האחרת, והיונים שקניהם בעיר האחרת יביאום אל העיר הזאת, וכאשר ירצו ג"כ לשלוח כתב מאותו העיר לעיר האחרת קושרים הכתב תחת כנפי היונה והיא הולכת אל קנה ושם יקחו הכתב אשר תחת כנפיה. ולא ישלחו עוף אחר רק היונה כי מטבעה להיותה יודעת בדרכים לבא אל קנה, ואיפשר מאז ששלחה נח נבחן הדבר והנהיגו לעשות כן והעורב אינו מטבעו להכיר לשוב אל מקומו ככל שאר העופות ולכך לא היה מתרחק מן התבה פן לא ידע לשוב אליה ואפשר הסבה בזה שכל העופות הזכרים ישמשו עם איזו נקבה שתזדמן וכן הנקבה לכל זכר שיזדמן חוץ מן היונה שע"כ נקראת כנסת ישראל יונתי, וכן אמרו ז"ל שמה שנשתלחה היונה ב"פ ושבה להיותה כבושה ובג' לא שבה להיותה כבושה רמז לכנסת ישראל בבית ראשון ושני, אבל השלישי יהיה נצחי. ונשוב לאומרנו שבהיות הנקבה הולכת אל מקום אחר מכוונת דעתה לשוב לזוגה ומכרת בדרכים, וכן נשקע הטבע הזה במין היונה בין זכר ובין נקבה. ורש"י ז"ל נתן טעם למה יקראהו פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה. והרמב"ן טען עליו וכתב שאין טעם לחזרת זכר היונים מנקבה לזכר במקום אחד מן הפרשה. והרא"ם טען על הרמב"ן וז"ל, ולא הבינותי דבריו כי על הטענה הראשונה הנה כמוהו עד בא השמש תשיבנו לו היא כסותה לבדה