מעשי השם חלק א קמג

החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה [רש"י] ז"ל טען שלא תפול זכירה בבהמות שאין להם זכות, וע"פ מדרש אגדה כתב בזכות שלא השחיתו דרכם ולא שמשו בתבה והרמב"ן ז"ל פירש שזכר הרצון אשר לו בבריאת העולם ורצה קיום העולם במינים אשר ברא בו, ע"כ. אמנם אנחנו לפי דרכנו כאשר נדקדק בלשון הכתוב שנא' אשר אתו בתבה יובן היות המכוון שאם היתה הזכירה על הבהמה וחיה בין לפי פירש"י ז"ל ובין להרמב"ן ז"ל היה מספיק אומרו את כל החיה והבהמה אשר בתבה, אבל אמרו אתו יורה שזכר צערו של נח היותו עם הבהמות והחיות בפונדק אחד ומצוה ומוטל עליו להאכיל אותם ולהשקותם, וא"כ תשוב הזכירה כלה על נח לא על הבהמה והחיה, ולכך לא הזכיר את הבנים שהבנים לא היו מצווים מאתו ית' להחיות ולפרנס הבהמות והחיות, וכיון שנח היתה המצוה מוטלת עליו ודאי לא היה מקיים מצותו ע"י שליח שמצוה בו יותר מבשלוחו. וזה היה כל צערו של נח בתבה ולכך הוצרך זכירה, דאל"כ כבר היה בתבה אוכל ושותה במנוחה, וכמה יורדי ימים עומדים בספינות שנה ושנתים ולא נאמר בהם ויזעקו אל ה' בצר להם ושממצוקותיהם יושיעם רק כאשר יעמוד רוח סערה ויחוגו וינועו כשכור, אמנם כאשר ילכו בנחת והשגחת השי"ת פרטית עליהם ולא יחסר מזונם מה זה אשר יצעקו וא"כ היה כאלו אמר כאן הכתוב ויזכור אלהים את נח ואת כל התלאה אשר מצאתהו עם הבהמה והחיה אשר אתו

ואומרו ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום, כבר טען מהרי"א כי מה תגבורת היתה אחרי שלא היה גשם וגם הביא מה שכתב הר"ן שבאלו החמשים ומאת יום היה משתנה האויר למים, והוא אמר שהטענה הזאת של הר"ן אינה כלום ופירש שבחומם נתדקדקו ולדעתי שבאותם הק"ן יום לא רבו המים כלל. אבל הדברים כפשוטן שאומרו ויגברו המים הוא מפני שהמים מלחלחים והארץ שואבת המים ומייבשת אותם, ואם כן הוא כמלחמה ביניהם שהמים מטבעם ללחלח והארץ מטבעה לשאוב המים ולנגבם, לכן אמר שגברו המים על הארץ שלא יכלה לחסר מהם בניגוב כפי טבעה, עד שבא הרוח וישוכו המים ואם לא כן היה מספיק אומרו ויגברו המים ומה רצה לומר באומרו על הארץ, שמה שנאמר קודם ויגברו המים ויגברו מאד על הארץ הוא מפני שהכוונה לומר כמה שיעור גברו על הארץ כמו שהשלים ותלך התבה שהיה הנרצה לומר שגברו כל כך עד שהלכה התבה, וכמו כן אח"כ שאמר שנית והמים גברו מאד מאד על הארץ גם שם אמר על הארץ להודיע כמה שיעור עלו על הארץ כמו שנאמר ויכוסו כל ההרים, אבל כאן שלא אמר דבר בשיעור תגבורת המים רק שגברו לא היה צריך לומר על הארץ. אבל הנכון כמו שאמרנו שהתגבורת פה אינו תוספת תגבורת ברבוי המים רק תגבורתם בלחות, שהארץ לא חסרה מהם עד בא הרוח ולא נמנע המטר מכל וכל עד סוף הק"ן יום, אבל היה מטר טבעי בהפסק לא להרבות המים כאשר יבא ביאור הכתוב שנאמר ויסכרו מעיינות בפרק שאחר זה

ויזכור אלהים וגו' רצה להודיענו מדת חסדו ורחמיו המופלגים, שעם היות הגזרה שנה אחת הנה היתה הזכירה קודם כלות חצי הגזרה, שכן היה במצרים היתה הגזרה ארבע מאות שנה שיעבדו ואחר ק"צ שנה זכרם, שהרי מירידת יעקב עד צאתם היו רד"ו שנה ובי"ז שנה שהיה יעקב חי לא התחיל השעבוד, באופן שגם שם טרם כלות חצי הגזרה זכר אותם. ולהראות חסדיו המרובים שזכר אותו קודם כלות חצי גזרתו לכך העביר הרוח כמו שאמרו ז"ל רוח תנחומים: פרק כו

אומרו ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים ויכלא הגשם. פירש הרמב"ן ז"ל שהסדר בענין הזה כי ביום רדת הגשם נבקעו מעיינות תהום ונפתחו ארובות השמים וירד הגשם מ' יום, ובהם גברו המים ט"ו אמה מלמעלה ונפסק הגשם בסוף המ', ונשארו מעיינות תהום וארובות השמים פתוחות והיה האויר לח מאד, עד כאן. ואמר ז"ל כן לפי שיש לשאול על מה שנא' שהגשם לא היה רק במ' יום ואיך יאמר עתה ויכלא הגשם וכן ארובות השמים ומעיינות תהום נסגרו. ועוד כתב הרמב"ן ז"ל ויעבר אלהים רוח על הארץ שהיה רוח גדולה וחזק יוצאה מבטן הארץ על פני התהום ומרחפת במים ויסכרו בו מעיינות תהום. ולדעתנו אין אנו צריכים בלחות האויר הזה. ונקדים שכבר ידוע שעם היות שנא' ארובות השמים נפתחו הוא להפליג סיפור המטר העצום שהיה, כמו בצורות בשמים להפלגת הגובה, אבל ודאי היה גם המטר ההוא על ידי עבים כמנהג, וכן נאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר ופירושו ודאי על העבים שהם על השמים. ואם כן יובן מה שנאמר ויהי הגשם מ' יום ר"ל בלי הפסק כלל, אמנם לא סר אח"כ מלהמטיר רק לא כאותה הפלגה בארובות השמים פתוחות אבל מטר כטבעו, ולא נפסקו המים מכל וכל בהפסק מוחלט עד שהעביר השי"ת הרוח תנחומים שאמר שפיזר העבים והביא קצת ניגוב שאז נסכרו ארובות השמים ומעיינות תהום לפי שנפסק מכל וכל הגשם) וזהו שנאמר ויכלא הגשם שנמנע מכל וכל אבל קודם לכן לא נמנע מכל וכל. ומה שנאמר ויסכרו מעיינות תהום הם דברים מבוארים לדעתי, שכיון שבכל עוד שממטיר מלמעלה התהום נובע נגדו כדאמרינן פ' סדר תעניות אין לך טפה יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים