מעשי השם חלק א קמב

תשבר בהרים כמו שנשברות הספינות בנגעם אל היבשה, לכך נאמר שהש"י סגר ארובות השמים בעדו ולא רבו המים רק עד שנשאו את התבה שלא תהיה משוקעת

ובזה יתיישב מה שטענו קצת על מה הוכפל אומרו שהיה ארבעים יום, שקודם אמר ויהי הגשם ארבעים יום וגו' וחזר ואמר ויהי המבול ארבעים יום כי לפי דרכנו זה יאות מאד שמה שנאמר ויהי הגשם הוא היה הסיפור כמו שהיה הענין, אבל מה שחזר לומר ויהי המבול הוא נמשך אל מה שנאמר ויסגור ה' בעדו, שכבר יפלא אחר שנגמר דינם למה לא השליך עליהם כל אותם המים בשעה אחת היד ה' תקצר ולמה האריך ארבעים יום, ולכן השיב שבזכות נח סגר בעדו ר"ל סגר ארובות השמים והיה המבול בארבעים יום ולא בשעה אחת כדי שתנשא התבה, ואחר שבאה על פני המים והיתה משוטטת הנה היתה בסכנה שלא תשבר, לכן גברו מאד עד ט"ו אמה למעלה על ההרים כדי שלא תגע בהרים ותשבר והיו ט"ו אמות שהוא חצי קומתה, וי"א היתה שקועה במים כמו שארז"ל הרי כ"ד אמות בין התיבה וראשי ההרים

ובזה יתיישב גם כן מה שנאמר תחלה וירבו המים ולא אמר מאד, ואח"כ אמר ויגברו המים וירבו מאד, ואח"כ אמר שלישית והמים גברו מאד מאד, לומר שהקב"ה עשה נס עמו ואפילו שנפתחו ארובות השמים חזר וסגרם בעדו, וגברו המים בהדרגה שלא תשאר משוקעת, ואח"כ גברו בהפלגה ט"ו אמה על ההרים שלא תשבר ועל זה נאמר ותנח התיבה וגו' ואח"כ אמר נראו ראשי ההרים, לומר שאם היו נראים ראשי ההרים קודם שתנוח והיא עדיין הולכת היתה נשברת

ואמרו כפל וימח את כל היקום וימחו מן הארץ, הרמב"ן פירש מפני העופות ומקצת השרץ לאמר שלא נשאר להם ביצים, עוד פירש דרך הסוד ע"פ רבותינו וימח בעה"ז וימחו מעוה"ב. אמנם אנחנו לפי הפשט אשר יעדנו נאמר שנתקיימה הגזרה שגזר הקב"ה שאמר קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם את הארץ שפירושו מן הארץ, וכבר ידעת שהמפרשים ז"ל נלאו למצא הפתח בענין ההכפל הזה ומהר"י אברבנאל כתב שכלם נלאו לתת טעם להכפל זה, ושהטעם הוא שאומרו כל היקום אינו על הב"ח בלבד אבל גם על שאר ענינים שיש להם התיצבות כגון הבתים והמגדלים. ולא הבנתי כלל דבריו, שאם במלת יקום נכלל בו כל דבר שיש לו התיצבות אם כן מה צורך להכפל ואם כוונתו לומר שבהכפל יודיע היות מלת יקום כוללת כל מה שיש בו התיצבות, אדרבה אומרו וימחו אינו שב רק לדברים הנזכרים שאמר מאדם ועד בהמה ולא יאמר וימחו על מה שלא הוזכר

אבל יתכן לומר בענין ההכפל הזה שהוא כפי פשוטו. וטרם נבא אל מה שנרצה לומר בו נתעורר במה שנאמר וישאר אך נח כי הם ודאי דברי מותר, שאחר שכל ענין הפרשה הוא להודיע הצלת נח ומצותו שצוהו ה' לעשות התבה ולומר שבא המבול כל כך ימים ושהורמה התיבה מעל הארץ, יפלא שעתה בעת הסיפור שנימח כל היקום יחזור ויאמר שלא נמחה נח וכל אשר אתו, אבל יתכן לומר שאחר שסיפר היות הגזרה כוללת שכל היקום יהיה נימח במים היה בכלל גם התבה וכל אשר בה. לכן ביאר שעם היות שנימוחו במים לא נימח רק מה שהיה בארץ וזה אומרו וימחו מן הארץ, ובאו המים המאררים עליהם והתבה וכל אשר בה לא נימחו לפי שהיתה לעולם על המים. ובזה ימשך טעם נכון אל מה שיש לתמוה שעם היות שצוה השי"ת לנח לעשות התבה שתהיה התראה לדורו כמו שארז"ל אף גם זאת כאשר לא שבו בתשובה ובא המבול היה נכון להציל את נח בהר גבוה בא"י או בגן עדן שלא היה שם מבול ולא עם כל הצער הזה תוך התבה י"ב חדש, אבל הודיע הכתוב שהגזרה היתה כוללת שכל אשר בארץ יגוע ולא היה אופן להצלת נח רק שלא יהיה בארץ ושלא הספיק זכותו של נח לבלתי היות הגזרה עליו אפילו שיהיה בארץ רק ניצול בהיותו גבוה מעל הארץ אינו נוגע בה. כי על כן נאמר ותרם מעל הארץ כי הוא מותר אחרי שכבר נאמר וישאו את התיבה שכיון שהמים נשאוה והזיזוה ממקומה כמו שנאמר ותלך התבה אם כן כבר ידענו שהורמה, אבל אמר כן כאלו יאמר שבמה שהורמה מעל הארץ יצא מכלל הגזרה שנגזרה שכל אשר בארץ יגוע ובזה ניצול. ולכך היטיב לומר וישאר אך נח כלומר נשאר להיותו בתבה להודיע שלא היה אפשר בהצלה אחרת ובענין ההכפל שנא' וימח וחזר לומר וימחו לדעתי הדבר מבואר שהם שני דברים. שענין וימח הראשון שנימוחו ונתמסמסו הגופות כמו שארז"ל אם אבן הוא נימוח שאין פירושו שהאבן כלה אבל מתרכך ומתמסמס, ולספר ענין העונש המופלג סיפר שנתמסמסו ונעשו כעיסה מגולגלת מעורבת וכמוהו ומחיתי את, ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה. אבל מה שחזר ואמר וימחו אמר בצדו מעל הארץ כאומר שקודם נתמסמסו במים והיו כעיסה ואחר כך כלו מכל וכל שלא הגיע כלל מן העיסה ההיא אל הארץ וכלתה מכל וכל, והוא מגזרת תמחה את זכר עמלק שהוא נאמר על הכליה המוחלטת, ואין כאן הכפל כלל, ורצה להודיע שהיתה כליה מוחלטת בגופם במים ולא באו כלל לארץ. והוא לדעתי מה שנאמר הנני משחיתם את הארץ כמו כצאתי את העיר שלא יבא אפילו חלק מהם לארץ שאלו היה בא היה קצת מעין קבורה כדי להתקיים בהם גם קבורה לא היתה לו

ובמה שנאמר ויזכור אלהים את נח ואת כל