מעשי השם חלק א קמא

טהורה היא שנים איש ואשתו היה מספיק שיאמר ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים, כי כבר נאמר שמכל החי צריך שיבואו זוגות. ועוד יש לטעון לפירושו שא"כ לכל שאר הב"ת והחיות והרמש לא נאמר כמה מספר הזוגות שיביא

ספק ג' למה נאמר תקח לך מה שלא נאמר כן קודם בצווי הראשון

ספק ד'. למה לא כלל גם הטהורה יחד והל"ל ומן הבהמה הטהורה ומן העוף תקח שבעה שבעה

אבל לדעתי יתכן בהיתר כל הספקות האלה שהקב"ה לא גזר להתיר לו הבשר רק אחר שעשה כל אשר צוה אותו, וגם לא היה רוצה בקרבנותיו עד שראה היותו זהיר במצותו ולכן תחלה לא צוה לו רק שנים שנים, אבל אחר שראה שהוא זהיר במצותו כמו שנאמר ויעש נח וסיפר שאמר הקב"ה לו אותך ראיתי צדיק, אח"כ כמבשר שויתר לו הבשר רמז לו שעתיד זרעו להבדיל בין טמא לטהור ושיקבל וירצה קרבנותיו, וצוה לו שיקח מן הבהמה הטהורה שבעה וכן מן העוף הטהור, ואמר לו זה אחר שצוה לו שיקח מכל המאכל אשר יאכל כאלו יאמר שגם מן הבהמה והעוף הטהור עתיד לאכול, וזהו שנאמר תקח לך להנאתך בשרו שהוא להנאתו. ומה שנאמר ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים שנים, הוצרך לומר כן שאחרי שזאת היתה מצוה חדשה שיקח שבעה מן הטהורה, א"כ היה המובן שמן הטמאה לא יקח כלל, ושיקח מן הטהורה שיספיק לחיות זרע ושלא ירצה בטמאים כלל. ואם היה אומר ענין הבהמה אשר לא טהורה אחר העוף, היה הנחשב שמעוף בין טהור ובין טמא יקח שבעה. אבל אחר שביאר שמן הבהמה הטהורה יקח שבעה ומן הטמאה יקח שנים עתה יאות לומר ענין העוף הטהור שיקח שבעה, שלמד הסתום מן המפורש בכל ענין שמהעוף הטהור יקח שבעה ומהטמא שנים. ובזה הותרו כל, הספקות

ועל אשר אמרו ז"ל כדי שיקריב מהם. יש לשאל שא"כ היה מספיק שנים או שלשה שלא מצינו שהקריב רק אחד מכל מין. ואפשר לומר שהוא צוה אותו לקחת זוג אחד מן הטמאים וזוג אחד מן הטהורים כי זה יספיק לקיום המין, וצוה אותו עוד ו' זוגות נגד ו' מיני קרבנות עולה מנחה חטאת אשם מלואים שלמים. ויתכן לומר עוד טעם בזה שאחר היות מן המין האנושי הניצולים כלם שמונה דהיינו נח ושלשת בניו ונשותיהם, צוה הקב"ה שיקח נגד כל אחד זוג אחד, הנה צוה ששה זוגות נגד ששה דהיינו נח ושם ויפת ונשותיהם, ונגד אשתו של חם זוג אחד שהם שבעה, ונגד חם זוג מן הטמאים להיותו הוא טמא שסופו הוכיח באופן שהיו ח' זוגות לשמנה מן המין האנושי שניצולו, ז' מן הטהור ואחד מן הטמא

והנה במה שנאמר מן הבהמה הטהורה, פרש"י העתידה להיות טהורה לישראל, והרמב"ן ז"ל פירש שכל המינים הוכשרו להקריב לבני נח והוסיף לישראל במצוה שיהיו כל הקרבנות מן הבקר מן הצאן ומן התורים, והוכרח לומר כן לפי שנאמר ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור. אבל לפי פשוטו של מקרא לדעתי אין אנו צריכים לכל זה, כי הטהורה לא תאמר על האכילה לבד ובענין הנדה ג"כ נאמר לשון טהרה שראויה ומותרת לבעלה, גם טהרה שראוי ליכנס במקדש, וטומאה יאמר על הבלתי ראויה לבעלה ועל הבלתי ראוי לבא במקדש וכדומה לזה על כל דבר שהוא ראוי לענין או בלתי ראוי יאמר טהור וטמא, וכמו כן יאמר טהורה על הראוי להקרבה וטמאה על הבלתי ראוי וכיון שמצינו ז"ל שאמרו שור שהקריב אדם הראשון וקין הקריב מבכורות צאנו ומחלבהן, כנראה שלא הוכשרו להקריב אלא מה שהוכשר לישראל להקריב, א"כ כשנאמר פה מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה אין פירושו טהורה לאכילה אבל פירושו טהורה להקרבה, באופן שלא נצטוה נח ליקח מכל בהמה טהורה שבעה רק מבקר וצאן ותורים שהם ראוים להקרבה. ולפי דרכנו זה זכינו שאין אנו צריכים לומר שקראם טהורים על שם שעתידים להיות כשרים לישראל, כי לא יתכן שהקב"ה יאמר לו שהם טמאים ושיתיר לו אכילתם, אבל פרש"י ז"ל הוא לפי מדרש אגדה וזה דרכנו יתכן לפי הפשט

ובמה שנאמר בעצם היום הזה דרשו ז"ל שהיו בני דורו אומרים אלו אנחנו רואים אותו נכנס אל התבה אנו שוברים אותו. אמנם לפי הפשט אין צורך לזה, אבל יראה שהגיד לנו הכתוב שהיה שם עזר אלהי מופלג עד שנכנסו הם וכל מין חיה ובהמה ועוף שבעולם ונתיישבו כל אחד עם מינו ביום אחד, דהיינו באותו יום שהיה המבול שלכך חזר לומר שלישית ענין הכנסת החיות למיניהם. ובזה יתיישב מה שיפלא למה נאמרה פעם שנית ביאת נח אל התבה כי היה זה סיפור נס שהספיק הזמן ביום אחד ליכנס כלם

ומה שנאמר ויסגור ה' בעדו כבר אמרו לפי מדרשם ז"ל הגין עליו שלא שברוה. אמנם לפי הפשט יתכן שהגין עליו שלא באו המים בפעם אחת על התבה שאז טרם תתחיל לשוט היתה נשארת טבועה תחת המים ואומרו ויסגור ה' במקום הזה יהיה ממש לשון סגירה כפשוטו, שאחרי שאמר ארובות השמים נפתחו רצה להודיענו נס תוך נס, שאם היו באים המים פתאום בפעם אחת כאשר התחילו בהפלגה בארובות שמים פתוחות הנה היתה נשארת הספינה טבועה בארץ והמים היו מכסים אותה טרם תתחיל לשוט, ואם יגברו המים עד שתלך על פניה ותשוט הרי