מעשי השם חלק א קמ

תעיל לתיבותא, וראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך תרגם תייתית על שם ההובאה לא על שם ההכנסה בבית ה'. ועם היות שרז"ל דרשו יבואו אליך להחיות כי מעצמם יבואו, לפי הפשט ידמה היות גם זה מכלל ההבטחה שגם זה תרגם אונקלוס יעולו. ובזה יתישב ג"כ אומרו וזה אשר תעשה אותה כמו שדרשו ז"ל תנא דבי ר' ישמעאל ג' [דברים] היו קשים למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה ר"ח ושרצים, הנה ג"כ פה נח נתקשה היאך יעשה תבה שתכיל מכל מין חיה ובהמה ורמש ועוף שבעולם, לכן נאמר וזה אשר תעשה אותה כאלו אמר שאינו צריך כל כך גדולה רק במדה זו ואח"כ הבטיחו שיחזיק המעט את המרובה, ולכך הוצרך לומר לו מדת התבה באורך ורוחב ועומק, דאל"כ היה מספיק אומרו לו שיעשה תבה ויעשה אותה כפי צרכו כמו שלא אמר לו כמה מאכל יקח. וגם בזה יתיישב מה שנאמר ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחיות אתך, כי אומרו להחיות היה מספיק, אבל אמר אתך כלומר כולם יכילו בתבה אתך. וכן שנה ושלש ענין הכנסת הבהמה והחיה עד שגם אח"כ חזר לומר מכל בשר באו כאשר צוה אותו אלהים, שהכוונה לומר שהכילה התבה את כלם. גם מה שנאמר מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה, דרשו ז"ל אותם שדבקו למיניהם, ויפלא לפי זה מה הוצרך לומר שנית בביאתם לתבה שבאו למיניהם ואין ספק שמאמרם זה הוא דרך דרש אמנם על דרך זה שאמרנו יתכן, שאחרי מה שאמר שהתבה עם היותה קטנה תכיל אותם והעוף למינו ואת הבהמה למינה והרמש למינהו, רצה עוד לומר שיכילו בתבה להיות כל מין ומין בפני עצמו שאם היו כלם מעורבים לא יצטרך כל כך מקום כמו שצריך כאשר יהיו כל מין בפני עצמו, ולכך חזר לומר בביאתם לתיבה שבאו למיניהם שהוא מכלל סיפור הנס שהכילה אותם התבה כל מין בפני עצמו. ובדרכו זה יתיישב גם כן מה שנאמר ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך וגו' ועוד שנית נאמר ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך, כי אומרו ובאת הוא הבטחה ואומרו בא הוא צווי. וכבר היה מספיק למיתת כל היקום זמן מועט, אמנם להיותם אנשי המבול מאמינים בקדמות שלעולם היה העולם כמנהגו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף שהם קיום הארץ, לכך נגזרה עליהם מיתה והשחתה עם סדרי הארץ, ולכך התמידו המים שנה שלימה בהשחתת אלו ששה סדרי הארץ. והעד אומרו אח"כ כל אלו הזמנים לבלתי ישבותו, שנראה שכבר שבתו במבול ובזה יהיה המכוון מה שנאמר הנני משחיתם את הארץ, שאם הכוונה בהשחתת הארץ לבלתי היותה ראויה עוד לישוב מה היתה הצלתו את נח בתבה כיון שסופו לבא ליבשה, אבל ודאי אומרו הנני משחיתם את הארץ הוא כאלו אמר הם מאמינים בקדמות ושסדרי עולם בזרע וקציר וקיץ וחורף היו לעולם קיימים וכן יהיו לעד לכן הנני משחית אותם עם סדרי הארץ שישבותו גם כן: פרק כה

מה שנאמר והיה לך ולהם לאכלה נראים דברי מותר, כיון שהיה נכנס לתבה וכן מכניס עמו הב"ח והיה מכניס מאכל פשוטים הדברים שהיה המאכל לאכלה להם, אבל גם זה היתה הבטחה שיספיק המזון לו ולהם. ועוד שהל"ל ואספת אליך לך ולהם לאכלה, אבל אומרו והיה להם הוא הבטחה שיספיק לכלם, ולכך גם כן נאמר קח לך מכל מאכל כלומר קח לך לדעתך, שאלו אמר לו שיקח מעט היה הנחשב שאמר לו כן כדי שיכיל בתבה, ואם שאמר לו שיקח הרבה היה הנחשב שאמר לו כן כדי שיספיק להם, לכך אמר לו קח לך לדעתך שאם תקח הרבה יכיל בתבה ואם תקח מעט יספיק לכם ולא אמר לו כמה שיעור המאכל שיקח. ובמה שנאמר ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים, כבר הרמב"ן ז"ל כתב שדרך הכתוב לומר ויעש וכן עשה לומר שלא הפיל ממה שנצטוה, עד כאן. ויש לשאל עוד למה אמר שנית ויעש נח. והנה יתכן שכוונת הכתוב לומר עוד בשבחו של נח, שאם לא היה אומר לו הקב"ה שיקח מזון היה נכנס בתבה בלי מזון מגודל בטחונו בהש"י, וזהו שאמר ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים, כי עם היותו רואה שהוא צריך למזון עכ"ז לא עשה דבר אלא אם כן צוה אותו הקב"ה, ולכך א"ל הקב"ה אותך ראיתי צדיק והסמיכו לאמרו שלא עשה רק מה שצוהו. ובזה יתיישב גם כן מה שנאמר שנית ויעש נח וגו', שהראשון היה לומר שלא עשה דבר בלתי צווי, והשני הוא כדרך הכתוב לומר שעשה ולא הפיל דבר כמו שכתב הרמב"ן ז"ל

ומה שנאמר ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא יש לשאול כמה ספקות

ספק אחד. כי זה נגד הצווי שצוהו מן הבהמה הטהורה שבעה

ספק שני. למה לא צוה ענין השבעה שבעה סמוך אל מה שנאמר שנים שנים תביא אבל הפסוק בצווי המאכל ובאמרו אותך ראיתי צדיק שכל הדברים הללו אינם מן הענין. וזה יפלא לפרש"י שפירש לא פחות משנים, וגם לפירוש הרמב"ן יפלא זה למה הפסיק בענינים שאינם מענינו. ומהרי"א פירש שהצווי שנאמר קודם אינו על מספר הזוגות רק על שיביא אותם שנים שנים זוגות ואח"כ ביאר כמה זוגות וצוה שמן הטהורה יביא שבעה, וגם לפירושו יפלא מה שהפסיק במה שאינו מענינו וזולת זה יפלא שהלא בצווי הב' נאמר ומן הבהמה אשר לא