מעשי השם חלק א קלט

צווי ואזהרה, שהרי לא מצינו שנצטוה המין האנושי כלל שיוזהרו מן הרביעה או ממשכב זכור, וכיון שלא נצטוו ולא הוזהרו למה יעניש אותם וכבר אמרו אין מלקין אלא א"כ מתרין כ"ש בלחי צווי ואזהרה שאין להעניש

ספק ב'. על אומרו השחית כל בשר את דרכו על הארץ, שאם הוא על הניאוף מה ענין אומרו על הארץ וכי אנה יהיה הניאוף תחת הארץ או למעלה בשמים, וכבר היה מספיק אומרו כי השחית כל בשר דרכו

ספק ג'. כי בבהמה וחיה אחרי שאינם בני צווי ואזהרה מה יועיל בהצלת קצתם בתבה. ואפילו אם נניח שלא ניצולו בתבה רק אותם שלא נזקקו לשאינם מינם, במה נדע שלא יזדקקו אחר המבול ג"כ כיון שאין בהם השכלה לדעת שהמבול בא על זה. וכבר ידעת שרש"י ז"ל כתב על פי אגדה אחרת וז"ל, ד"א הכל נברא בשביל אדם וכיון שהוא כלה מה צורך לאלו

לכן יראה לומר בישוב הספקות והיתרן על פי האגדה שהביא רש"י ז"ל היותה נכונה וקרובה אל הפשט, שמה שנא' כי השחית כל בשר את דרכו לא היתה הכונה לענין הניאוף רק לענין הגזל כי לא נצטוו על הניאוף או רביעה או משכב זכור, ואומרו השחית כל בשר את דרכו ר"ל שהשחית דרכו של הקב"ה שהוא לעשות צדקה ומשפט כמו שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וכבר נצטוו על הגזל במה שנא' שירדו בדגת הים ובחיה שמכלל זה אתה שומע שלא ירדה איש על רעהו רק על הבע"ח, ואומרו דרכו על הארץ ר"ל הדרך שהנהיג ויסד השי"ת בארץ השחיתו. ומה שנאמר ענין הגזל בהכפל שלש פעמים, שתחלה אמר ותמלא הארץ חמס, ושנית השחית כל בשר דרכו שהנחנו שגם הוא ידבר על הגזל, ושלישית שנאמר מלאה הארץ חמס. אין זה כפל, כי ראשונה סיפרה התורה הענין שהיה מפורסם ואמרה ותמלא הארץ חמס, ובשנית אמר שהקב"ה ראה ענין הגזל הנסתר, והשלישית הוא סיפור מה שאמר הקב"ה לנח, וכל החטא היה הגזל כמו שהתחיל הסיפור בלקיחת הבנות. ועם היות שהנחנו שלקיחת הבנות היתה הכוונה על החכמות החיצוניות, כבר אמרנו שגם זה היו עושים כמו שתראה פרק שלפני זה תראנו משם. ועל אומרו ואני הנני מביא את המבול מים פרש"י הנני מוכן להסכים עם אותם שאמרו מה אנוש כי תזכרנו. וטען הרמב"ן ז"ל וז"ל, וא"כ תימה והיאך מסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליטה גדולה בנח ובניו וכל חי להרבות זרעם כחול, עכ"ל. ולדעתי כפי נוסחת רש"י ז"ל אין תימה כלל, שהוא ז"ל כתב הנני מוכן להסכים ולא כתב הנני מסכים כנוסחת הרמב"ן, והכוונה לומר שאעפ"י שבפעם הזאת נח מצא חן בפעם אחרת אם יוסיפו לחטוא הוא מוכן להסכים עם אותם שאמרו מה אנוש כמי שיאמר הרי הכנתי לעצמי כלי להשחית הכל, וכן היה נשאר הענין עד שלכך הוצרך ענין הקשת וכריתת ברית לבלתי הביא עוד מבול, שמענין הקשת נראה ודאי שהיתה הכוונה להביאו שנית אם יוסיפו לחטא, ובמה שנאמר והקמותי את בריתי אתך, יפלא לדעת מה ענין הקמת ברית זה, ורש"י ז"ל פירש ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור, והראב"ע פירש כי השם נשבע לו שלא ימות במבול, והרמב"ן ז"ל פירש שזאת הברית רמז לקשת ולדעתי יתכן היותו מובן עם מה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, שגם אמר הקב"ה לנח שתתקיים בריתו אתו ותנתן התורה לזרעו והעד שלא נאמר כאן הקמת ברית לו ולזרעו כמו שנאמר אח"כ, לפי שהקמת הברית והתורה איננה רק עם נח, אמנם מהבנים אחרי היותם בעלי בחירת מי יודע איזה מהם יכשר שתתקיים התורה על יד זרעו. והיה זה כאלו יאמר אני לא בראתי את העולם רק כדי להקים ברית התורה כמו שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', והנה עתה הבאתי המבול ואקים בריתי אתך ועם שעדיין לא נזכר ברית, כבר התורה נקראת ברית והיתה קודם בריאת עולם אלפים שנה. ועל דרך זה נאמר ביצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ואח"כ חזר ואמר ואת בריתי אקים את יצחק, שנראה כפל. אבל יראה שהכוונה כשאמר והקמותי את בריתי אתו ר"ל שהתורה תתקיים ע"י זרעו שנקראת ברית, וכבר אמרו ז"ל שנח למד תורה שכן דרשו במה שנאמר לו מן הבהמה הטהורה. וראה כי אל כל מה שפירשו המפרשים יפלא שאין ענין צורך לברית הזאת כלל. שאם הפירות ירקבו וימות ברעב או ימות מיתת עצמו הוא ובניו כמו שפירש הראב"ע, א"כ למה הוא מכניסו לתבה ומטריחו ק"ך שנה אם לא לקיום המין. ואם על הקשת כמו שפירש הרמב"ן, הלא יראה פשוט מן הכתוב שהפעולה הטובה מן הקרבנות היתה סבה לקשת, ועוד שכבר נאמר שם הקמת הברית לנח ולבניו ולכל החיה שנית

ואמרו ובאת אל התבה יתכן לומר בזה לפי פשוטו של מקרא. שכבר ראית מה שטען רמב"ן ז"ל וז"ל, ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה, ידוע כי החיות רבות מאד ומהן גדולות מאד כפילים וראמים וכו' עד אבל היה נס שהחזיק מעט את המרובה, עכ"ל ולפי זה לדעתנו יהיה אומרו ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך ומכל החי מכל בשר שנים, שהבטיחו שיוכל להכניס בתבה את כל בני ביתו וכל הבהמה והחיה והעוף בתבה הקטנה ההיא, ויהיה אומרו ובאת הבטחה לא צווי. וזה תראה ג"כ שאונקלוס תרגם ובאת אל התבה ותיעל לתיבותא, וכן באומרו תביא אל התבה תרגם