מעשי השם חלק א יד

דורשין שאין דורשין במעשה בראשית אלא בשנים ובמעשה מרכבה אלא באחד, שיובן שבמעשה בראשית יוכל האדם ללמדו ומעשה מרכבה לאחד בלבד, וזה להיותם שניהם סודות עמוקות ונסתרות, ובהיות מעשה מרכבה סוד סתום ונסתר וראוי להסתירו יתר על מעשה בראשית החמירו בו שלא לאומרו רק לאחד, ולפיכך על הסוד הכולל אלו השנים אמר דוד להודות להקב"ה, ואמר אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה כי על מעשה מרכבה אמר בסוד ישרים שאין הענין נדרש רק לאחד המתלמד והמלמד הרי כאן שנים, ולכך אמר בסוד ישרים על דרך שארז"ל מיעוט רבים שנים, ועל מע"ב שהענין נדרש בשנים המתלמדים והמלמד הרי כאן ג' לכך אמר ועדה, כי ג' נקראים עדה כמו שנא' אלהים נצב בעדת אל ובית דין בשלשה, באופן שעל מעשה מרכבה ומע"ב אמר אודה ה' בכל בסוד ישרים ועדה, ואחר שהזכיר ההודאה אלו השנים הסודות האמורים התחיל להמשיך ההודאה על כל התורה כלה, ופרט כל הארבעה מעשיות אשר אמרנו היותם כסוגים עליונים כוללים כל שאר המעשיות שסופרו בתורה, והתחיל ואמר על ארבעתם בכלל גדולים מעשי ה', ואמר כן על היותם גדולים ויקרים וחשובים מאד לא כאשר יהיה לכל שאר ספורי דברי הימים, כי אלו המעשים שסופרו בתורה נדרשים לכמה פנים כאשר כתבנו, וזה אומרו דרושים לכל חפציהם וקרא את כל הארבעה סוגים מן המעשים הללו מעשי ה', להיות נכתבים בתורתו ית', ואחר שאמר על ארבעתם בכלל גדולים מעשי ה' היותם גדולים וחשובים והיותם נדרשים לכל חפציהם, אמר בפרט על המעשה הראשון שהוא מעשה שמים וארץ, הוד והדר פעלו, על דרך שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ובהיות שהקב"ה בצדקתו מעמיד את העולם ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית לכך השלים ההודאה ואמר וצדקתו עומדת לעד כפי מה שנאמר והארץ לעולם עומדת. ואחר שנתן הודאה על המעשה הראשון שהוא הבריאה ועל היותו מעמיד הארץ בצדקתו, אמר על המעשה שני שכבר קראנוהו מעשי אבות זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, שעל הנפלאות שעשה לאבות אשר לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים כמו שסופר בתורה ענין הארבעה מלכים שנצח אברהם וענין פרעה ואבימלך, כל אלה אמר זכר עשה לנפלאותיו, ושהתנהג עמהם במדת רחמים לכן אמר חנון ורחום ה', ועל אשר נתן לאבות כל צרכם גם בהצלחות העוה"ז אמר טרף נתן ליראיו, ועל הברית אהבה אשר כרת עמהם אמר יזכור לעולם בריתו, ואחר נתינתו ההודאה במעשה האבות שלא הניח לאיש לעשקם ונתינתו להם ההצלחה וזכירת ברית אהבתם לעד, אמר עוד המעשה השלישי והוא מעשה מצרים כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שב אל מה שנאמר שהוציאם בכח גדול וביד חזקה, ואמר מעשיו לשון רבים לכלול גם מעשה בראשית לפי שמעשה מצרים ומעשה בראשית הם ענין לתתו להם נחלת גוים שהיא א"י, שעל ידי מעשה מצרים נאמר נמוגו כל יושבי כנען באופן שבאמצעות מעשה מצרים נתן להם נחלת גוים, וע"י מעשה בראשית שהגיד להם שהוא ברא הכל הנה לא יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם כמו שאמר ר' יצחק, לכך אמר דוד על שני המעשים הללו דהיינו מעשה בראשית ומעשה מצרים לשון רבים כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ואחר שנתן ההודאה על אלו אמר עוד על המעשה הרביעי אשר קראנוהו מעשי תורה מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו שהדברים שבים אל משפטי תורת אמת ופקודיה הישרים, שכבר יש כמה מעשים שסופרו אשר מהם תצא תורה ומשפט כמעשה המקושש ומעשה המקלל ומעשה בנות צלפחד, ויש ג"כ מעשים אחרים על התואר אשר היה בקודמים כמעשה קרח ומרגלים ובלעם והדומה להם, עד שלכך אמר לשון רבים מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו, וכאן גילה היות הדברים כפי מה שאמרנו, שהלא יפלא מאד אומרו מעשי ידיו אמת ומשפט, שאם אומרו מעשי ידיו היתה הכונה על פעולותיו כפי הנחשב בתחלת המחשבה יפלא כי בפעולות לא יפול אמת ושקר רק בדבור, אבל לפי מז שאמרנו ירוח לנו כי תהיה הכונה לומר שכל המעשים שסופרו מפיו של השי"ת בתורה ומשה כותב שנעשו כלם אמת כך היו בפועל לא דרך משל. וחזר עוד להחזיק ענין זה בסוף הדברים ואמר על כל המעשים בכלל עשויים באמת וישר שהכונה מבוארת היותה לומר שהמעשים שסופרו בתורה כלם עשוים באמת לא בדויים, ואחר שהשלים בנתינת ההודאה על הארבעה סוגים מן המעשיות אשר בארבעה חומשי תורה, אמר עוד ג"כ על משנה תורה סמוכים לעד לעולם' וזה יובן עם מה שאמרו ז"ל אפילו למאן דלא דריש סמוכים במשנה תורה דריש שזה אומרו סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר שרצונו לומר שכל דברי משנה תורה הם סמוכים ומסודרים בסדר נכון וישר זה אחר זה ושהם עשויים באמת לא דרך משל, ואל יפלא אומרי שסמוכים נאמר על סמיכות דרשו רז"ל פ"ק דברכות שאמרו כאן סמוכים לעד לעולם על סמיכות הפרשיות נאמר, ששם אמרו אמר ר' יוחנן סמוכים מן התורה מנין שנא' סמוכים לעד לעולם והנה דוד רצה לכלול כל התורה ראשיתה וסופה לכן אמר על מעשה שמים וארץ שהוא התחלת התורה והוא מעשה בראשית אמר ראשית חכמה ועל סופה אמר יראת ה', שענין מעשה בראשית הוא חכמה ותכלית יראת ה' שהיראה האמתית נמשכת מידיעת פעולותיו, ועם היות היראה נמשכת מן החכמה אף גם זאת היראה ראשונה לחכמה כיון שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה, ואין האדם צריך לחכמה הנמשכת במעשה בראשית רק כדי להגיע אל התכלית שהוא יראת ה'. הרי לך בני י"ץ שכל ארבעה המעשיות אשר אמרנו היותם סוגים על כל