מעשי השם חלק א קלח

שנה ולא הוליד וכאשר מצא חן בעיני ה' נתן לו תולדות לקיום המין האנושי, ולכן אחר שנאמר שמצא חן הודיע שהוליד, וקודם בפ' בראשית היה סיפור התולדות לנח, וגם הודיע שתכף אחר שהוליד נגזרה גזרת המבול. ועתה ביאר הכתוב הענין שאמרנו שכל הרעה נמשכה מאת האמונה שהיתה להם, שעל כן אמר את האלהים התהלך נח כלומר כל מגמת פניו היה באלהיות לא בטבעיות הוא ובניו. והעד מה שנאמר ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו' הנני מקים בריתי אתכם, שנראה היותם ראויים אז לכך. וכן גם כן אומרו ויתהלך חנוך את האלהים, פירוש הדברים הוא שלא היו כשאר בני דורם שהיו עסוקים בטבעיות אבל עיונם היה באלהיות

הרי ראית שמתחלת בריאת האדם רצה הקב"ה להפרישו מן ידיעת הטבעיות והמורגלות שעל כן מנע אותו מאכילת פרי העץ, ופט"ז הרחבנו הדבור והארכנו לתת טעם אל מה שנברא העץ ועוד גם בדור המבול כל הרעה שנמשכה להם לא נמשכה רק מהיותם עוסקים בטבעיות שגם זה כלו נמשך מאכילת עץ הדעת, וכן דור הפלגה נמשך להם מידיעת הטבעיות להאמין בחומר ראשון כאשר יתבאר במקומו. ואומרו תמים כבר הרגישו רבותינו, שבאברהם נאמר והיה תמים, בנח נאמר שהיה תמים שיורה היות שלמות בנח יתר על אברהם, וכבר במה שאמרנו שאומרו תמים ר"ל שלא היה מוכיחם נתיישב זה, אבל אומרו והיה תמים יובן התמימות על ענין המילה שלא יהיה בעל מום כמו שביארנו פרק י"ט, וזר קצת שלא תהיה הבנת מלת תמים שוה לכן יתכן לומר שמלת תמים נאמרה על האמונה כמו שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך, שאמנם נח היתה אמונתו על פי הקבלה מחנוך בלתי עיון וחקירה ולכן נאמר שהיה תמים שהיה מאמין על פי הקבלה, אבל אברהם כל אבותיו היו עובדי ע"א ואברהם ע"י חקירה מופלגת השיג מציאותו יתב' על כן אמר לו ה' התהלך לפני והיה תמים, שר"ל שאחר שהשיג מציאותו ע"י חקירה במופת שיזהר כאשר יכנס בשאר חקירות בהשגחה וחדוש העולם שלא יבקש מופת שכל שאין מופת על סותרו והוא שלמות אליו יתב' ראוי להאמין, ולכך אמר התהלך לפני בעיון האלהיות ר"ל אחר שהשגת מציאותי תחקור לפנים במדות שלי, ולא תבקש מופת הוא אומרו והיה תמים. ולפי שאמונת נח לא היתה ע"י חקירה במופת ואברהם אמנם היתה ע"י חקירה במופת, לכן ארז"ל נח היה צריך סעד לתומכו אבל אברהם היה מחזיק בצדקו ויתכן גם כן שמפני זה לא היה מוכיח לפי שלא היתה אמונתו באלהיות ע"י חקירות ולא היה יודע להוכיחם ולהכזיב אמונתם, אבל אברהם היה מחזיק בדעתו ע"י המופת

ומה שנאמר ותשחת הארץ לשון ערוה וע"א, השחית כל בשר פרש"י אפילו בבהמה חיה ועוף. אמנם יאות לדקדק לשון הכתוב שאמר בהשחתה ראשונה לפני האלהים ובאחרונה נאמר וירא אלהים ועוד מה הוצרך לומר לשון השחתה פעמים והיה מספיק אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים כי השחית כל בשר, ולפרש"י גם כן יש לשאל למה בין אומרו השחתה על זנות האנשים ובין שאר ב"ח הפסיק בענין החמס. אבל יתכן היות פירוש הכתובים הללו כפי פשוטם, שתחלה אמר ותשחת הארץ לפני האלהים ר"ל שהשחיתו עלילותם בפרסום ועל הפרסום אמר לפני ה', כי לפעמים יאמר לפני ה' על ההסתר המוחלט כמו שנאמר בדוד ויהונתן ויכרתו שניהם ברית לפני ה' שהיה כאלו יאמר אין בינינו זולתי ה' ולפעמים נאמר על הפרסום המוחלט כמו שנאמר ויוקיעום בהר לפני ה' רוצה לומר בפרסום מוחלט ובזה נתמלאה הארץ חמס, כי ענין המלוי ג"כ יאמר על הפרסום כמו וימלא כבודו את כל הארץ שפירושו ויתפרסם. אמנם יש גם כן השחתה בנסתר בכל העבירות כי לא היה בפרסום אבל יודע נסתרות ראה אותה, ולכן נאמרו שתי השחתות ובראשונה אמר לפני ה' ובשניה הנסתרת אמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה שהוא היה הרואה ההשחתה ההיא לא הבריות

וכבר אמרנו בפרק הקודם שאמרו כי מלאה הארץ חמס מפניהם שב אל המינים והפילוסופים ההם שהיתה אמונתם שהעולם קדמון ושאין דין וחשבון, וכן אומרו והנני משחיתם שב אל הפילוסופים והמינים ההם כאלו אמר הם השחיתו הארץ ואני משחיתם מן הארץ. שאמנם נתן טעם לענין שכבר היה יכול להמיתם בדבר כאיש אחד אבל דן אותם שהם כל חטאתם היתה חכמתם שנשקעו בטבעיות עד שחשבו עולם קדמון ואין דין ואין חשבון, עתה יבחינו הנשארים דהיינו נח ובניו שיש דין וחשבון מדה נגד מדה במה שחטאו. ואזכירך שכבר כתבתי לך בפרק י"ח שענין החכמות ההם כל הנביאים קראום מים רבים, וכן הארכתי בחלק ד' מחבורנו זה פרק ל"ד תראנו משם, לכן הביא הקב"ה עליהם מים רבים על היות חטאתם בחכמות הקרויים מים רבים, גם תראה שם שאמרנו שעל זה אמר דוד שראוי לכל חסיד שיתפלל רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו על האמונות הכוזבות. אמנם מה שצריך להתעורר בפרשה הזאת הוא במה שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, שכבר פירשוהו על פי האגדה שארז"ל שאפילו בהמה חיה ועוף היו נזקקים לשאינם מינם, והנה לפי אגדה זו יראה שבהמה וחיה בעון עצמם מתו. אבל הדברים זרים בהבנה מאד ויש בהם כמה ספקות

ספק א'. שהיאך יתכן שיענשו על ענין התשמיש אפילו האנשים כ"ש שאר בע"ח שאינם בני