מעשי השם חלק א קלו

ולא באלהיות כאשר בארנוהו. ואם נאמר שלא יובן בכתוב רק לקיחת הבנות ממש, יפלו כמה ספקות שאין מקום להיתרן כלל ויצטרך להוציא המלות מפשוטן שאנשי השם יחוייב לומר אנשי שממון מה שלא יסבול דעת המשכיל שיהיה פירוש מלת השם שממון כפי הפשט ולא נמצאת מלת שם נאמרת על שממון, וכן אומרו כי טובות צריך שיפורש כשהן מקושטות וכל זה שומר דעתו ירחק מהם שיהיה כן פשט הכתוב רק דרך דרש אם לא ירצה להונות נפשו ועוד אזכירך שאמנם כבר אמרנו שלא סופרו המעשים בתורה למשל לפי שאי אפשר שדבר יצא מפי עליון ומשה כותב ושנאמר שרק למשל נאמר כן, אבל שנפרש ענין אחד ונאמר שיש בו לשונות מושאלים כמו שאמרנו בענין זה שנאמר בנות על החכמות טבעיות בזה אין להפלא, כי היאך יאמר הכתוב ויראו עוסקי באלהיות כי הטבעיות טובות הנה ויעסקו בהם, וזה הסיפור היה צריך אריכות מופלג. וכבר אמרנו בהקדמתנו שיבואו לפעמים ענינים בתורתנו כתובים דרך חידה, כמו שהבאנו ראיה בהקדמתנו על החיבור הזה תראנו משם מה שכתבנו על מה שאמר אסף בתהלים סימן ע"ח, לא ח"ו שהם משל לבד אבל כדי להודיע ענין אשר יצטרך אריכות רב הנה אז אמרה אותו התורה בלשון קצר בלשון חידה:

ואומרו וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו פרש"י נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים שאלו היה מן העליונים היה ממרידן. עוד פירש עלה במחשבתו של מקום להעציבו זהו תרגום אונקלוס. עוד פירש נהפכה מחשבתו של מקום ממדת הדין למדת רחמים, ויתעצב אל לבו פירוש נתאבל על אבדן מעשה ידיו. והרמב"ן ז"ל כתב ואמר דברה תורה כלשון בני אדם. והרמב"ם ז"ל בספר המורה ח"א שורש עצב פירש אותו מלשון כעס, ופי' אל לבו שלא שלח לומר זה ע"י נביא. ולא הבנתי שאם כן כשנאמר ויאמר ה' אמחה את האדם ג"כ הל"ל אל לבו, וכן ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם הל"ל אל לבו כיון שלא שלח לומר כן ע"י נביא. ואם תאמר שכבר אמר לנח שהוא רוצה למחות שמם א"כ גם כן אמר לו בבירור שכעס עליהם ולא בלבו שנאמר קץ כל בשר בא לפני אמנם יתכן לומר כדי להנצל מכל הלחץ שאומרו ויתעצב אל לבו שב אל האדם, שהקב"ה ניחם שעשה האדם בארץ בשביל שהאדם בעצמו נתעצב בלכתו אחרי שרירות לבו, נמשך אל מה שאמר יצר מחשבות לבו רק רע, וכן ראה שנתקלל ונאמר לו בעצבון תאכלנה הרי נתעצב בלכתו אחרי שרירות לבו, והיה כאלו יאמר נתינת טעם שניהם שעשה האדם בארץ לפי שהוא בעצמו נתעצב והלך אחרי שרירות לבו ועל העצבון הזה נאמר ינחמנו מעצבון ידנו, ר"ל מעצבון שעשינו לעצמנו בידנו, כי כן יאמר על הבחירה הרעה עצבון, וכן אמר דוד וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, וכבר נתבאר הכתוב הזה במעשה אבות פ' כ"א תראנו משם. ואחרי היות פירוש הדברים כן יצדק אומרו וינחם ה' כי עשה את האדם שהקב"ה ניחם על הרעה שכיון שהאדם נוח לו שלא נברא וכ"ש כשבוחר ברעה שהוא בעצמו עצב עצמו הרי ניחם ממה שהאריך ימים כדי שישיגו החכמות הטבעיות. וזה אומרו וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, כי הוא אמר נעשה אדם והיתה הכוונה לומר שיהיה עשוי ושלם בהשגת האלהיות העליונות, והוא נשתקע בטבעיות והוא עשוי שלם בערך חכמת הארץ שהיא הטבעיות, באופן שחשב לעשות אדם עליון ועשה תחתון. ואומרו כי עשה את האדם בארץ אינו ענין הנחמה לומר שניחם שעשה אותו בארץ אבל הוא נתינת טעם, והוא על דרך שנא' אני אמרתי אלהים אתם וגו'. ואם תבחר לומר שענין הנחמה נמשכת תתבונן על מה שאמרנו פרק עשירי שביום שברא הקב"ה האדם ברא גם כן כסא הכבוד אשר נאמר היות עליו כמראה אדם, ואם כן יתכן מה שנאמר פה וינחם כי עשה את האדם בארץ כאלו יאמר שלא היתה הנחמה רק על האדם שנברא בארץ ולענין מה שנאמר לשון נחמה בהש"י והוא לא בן אדם ויתנחם, כבר הארכתי בחלק שני פכ"א באומרו והאלהים נסה את אברהם בענין הנסיון והידיעה בפעולת האדם טרם עשותו אותה תראנו שם, כי ענין הנחמה האמורה בכל מקום מיוחסת לשי"ת סובב גם הוא על אותו מרכז ומה שנאמר לא בן אדם ויתנחם, הוא כשלא ישנה המצווה ממה שצוהו ולכן אמר בלעם קודם לא זעם ה' ואח"כ לא יתנחם, כי האדם יבטיח אוהבו ומבלתי שישנה אוהבו מאהבתו יתנחם לפעמים ולא יקיים הבטחתו, וכן חזר לומר כי נחמתי כי עשיתים כיון שעשייתם היא לרעתם שנוח להם שלא נבראו

ועל אלו הפילוסופים נגמר דינם במבול שלסבת אמונתם שמכזבים כל מה שלא בא עליו המופת הוקבעה אמונתם בקדמות והכחישו היות הבורא ית' ראשון, ועם זה גרמו החמס המופלג ויאות מאד מה שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם שהכוונה לומר שמפני הפילוסופים שנזכרו בשם נפילים הנה באמונתם מלאה הארץ חמס כי הם מכלים את העולם. והוא הטעם שהותר לכל האומות לגרשם מארצם, שמאחר שאין קיום לעולם מפני אמונתם ע"פ הדין נעקרו ממנו, ומה מאד יובן מה שנאמר פ' דברים כי לבני לוט נתתי את ער ירושה האמים לפנים ישבו בה. שודאי הם נראים דברי מותר, שאחר שאמר לבני לוט נתתי את ער ירושה והוא טעם לבלתי יתגרו בה מה צורך לומר האומה שהיו שם לפניהם, ועוד הוסיף לומר רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אימים, וכן ובשעיר