מעשי השם חלק א קלג

מלהרבות בהם ולכן האריכו ימים. אמנם אחרי המבול היו להוטים אחרי המשגל עד שהולדתם היתה בהיותם בני שלשים או קרוב לזה כמו שהוזכר בכתובים, ואין ספק שבערך זה היו להוטים ג"כ אחרי שאר תאוות גופניות ולכך חצו ימיהם והיו ת"נ שנה והקרוב אל זה. ודור הפלגה אשר כבר היתה הטפה שנתהוו ממנה חלושה וגם הם התמידו בתאוות גופניות והולדתם היתה ג"כ בני שלשים והקרוב לזה, לכן חצו ימי אבותיהם עד שהיו חיים מאתים שנה והקרוב לזה. ונח עם היותו אחר המבול גודל שמירתו בהנהגתו עד שלא הוליד רק בהיותו בן ת"ק ובערך זה היתה שמירתו משאר המותרות, לכך האריך ימים כל כך. אמנם כי כן שאפשר לומר כן אין דעת המשכיל נוחה לומר שעשרה דורות ראשונים היו כלם בהנהגה אחת, ואח"כ ד' דורות עד הפלגה הנהגה אחרת, ומהפלגה והלאה הנהגה אחרת וכל הפרטים בהנהגה שוה אם לא שהיה שם רצון אלהי במדת חייהם

לכן יתכן לבאר ענין זה עם מה שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, שאמנם רבו כמו רבו הספקות בכתובים ההם שנאמר ויהי כי החל האדם לרוב עד שהמפרשים והמדרשים איש לדרכו פנה. אבל נזכיר קצת מן הספקות אשר המפרשים לא העלום

ספק ראשון אחרי שאין ענין הספור כאן לפי הנראה מן הפשט רק לספר החמס שהיו עושים השרים ההם היו שרים או שופטים או הולכים בשליחותו של מקום כפרש"י יהיו מי שיהיו מה צורך לומר שהיה הענין המגונה ההוא מלקיחת הבנות אחר שהחל אדם לרוב, ומה לנו לענין הספור אם היה זה כאשר החל האדם לרוב או קודם שהחל, ועוד למה לא היה קודם שהחל לרוב ומהרי"א כתב בפירוש שלו על התורה שאומרו לרוב ר"ל שלא היו כמו בימי אדם שהיתה אשה אחת לבדה וכן התאומות, ובאמת הכתוב הזה ידבר עשרה דורות אחר אדם ואם נולדו זכרים נולדו ג"כ נקבות וכאשר ירבו הזכרים ירבו הנקבות וכתב עוד שבני האלהים בני שת שקראם בני האלהים לצדקותו של שת, וקרא בנות האדם לבנות קין שהיה עובד אדמה ושנתחייבו כליה על שלא היו משגיחים על היחס, ודברים רבים כאלה כתב שם שאין בהם יחס אל פשט הכתוב

ספק ב' מה צורך לומר לידת הבנות והלא היה מספיק אומרו ויראו בני האלהים את בנות האדם, וכי לא ידענו שהיה להם בנות וכבר סופר בכל האנשים שהזכיר ויולד בנים ובנות, ואפי' לא היה מזכיר וכי לא ידענו שאם נולדים בנים נולדות בנות שאם אין בנות בנים מאין

ספק ג' מה הוצרך לומר שבני האלהים ראו בנות האדם, אחר שאין כוונת הספור רק החמס שהיו עושים היה מספיק אומרו בנות יולדו להם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, וכבר רש"י ז"ל ליישב זה הביא המדרש אגדה בשם ר' יודן טבת כתיב כשהיו מטיבין אותם מקושטות ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה, וזה דרך דרש לא יספיק לרוות הצמא, ועוד שהיות לקיחתם את הבנות כשהיו מקושטות אין זה סיפור בהפלגת הרעה כי אחר היותם אשת איש מה לנו אם לקחום מקושטות או בלתי מקושטות ואדרבה היותם מקושטות יהיה קצת התנצלות להם לומר שיצרם תקפם, ועוד יפלא שיסופר להם זה לחטא והם לא נצטוו על אשת איש וגם אנחנו אשר לנו תורת אמת אין באשת מי שהוא עובד אלילים אסור אשת איש כמו שדרשו רז"ל ממה שנאמר אשת יפת תואר, ועוד מה זה ראינו אחרי היות הכתוב רוצה להודיע על מה נגזר עליהם המבול למה לא ביאר הדברים וכי לחוס על כבודם הוא מכסה עליהם עד שהוצרכנו ללמוד זה דרך רבוי ממלת כל, ומה שפירשו על אומרו לא ידון רוחי באדם מפורסם הלחץ אשר מצאתם, וכן באומרו והיו ימיו מאה ועשרים שנה אם לפירוש שפירשו קצת שקבע להם זמן לביאת המבול, שכבר ידוע שמפני הדחק אמרו אין מוקדם ומאוחר ושעשרים שנה קודם היתה הגזרה, וגם שנסבול זה עכ"ז העיקר חסר שכאן נראה שכבר נגזרה גזרה בסוף ק"כ שנה שכיון שנאמר והיו ימיו כנראה שכבר נגזר ושאין לו עוד חיים, ותנאי התשובה שתועיל לאדם חסר

ספק ד' אומרו הנפילים היו בארץ לפי מה שפירשו שמלת גם שנאמרה כאן הכוונה היא שהדברים שבים אל אותם שראו באבדן של דור אנוש וכן נאמר שגם אחרי כן אפי' הכי לא נכנע דור המבול וזה יהיה פירוש נכון אם היתה גזרת הכתוב אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם בלתי היותו ממשיך הדבור יותר כלל, אבל גזרת הכתוב הוא וילדו להם המה הגבורים ויפלא שלענין החמס שהיו עושים מה לנו לסיפור הבנים הנולדים והיותם גבורים ואנשי שם. ומה שדרשו הגבורים למרוד במקום וכן אנשי השם אנשי שממון, יפלא מאד שנראה כאלו הכתוב מדבר בלשון חכמה לחפות על הרשעים הללו ואח"כ מכריז ואומר רבה רעת האדם

לכך נראה לפי הפשט שהדברים קשורים אל מה שנאמר בחטא אדם הראשון שנטה בגופניות בחקירת הטבעיות מפני אכילת העץ. והנה גורש מג"ע לעבוד הטבעיות והגופניות שעליהם נאמר לעבוד את האדמה ומנע ממנו העיון באלהיות עד שעל ככה נאמר ששם להט החרב המתהפכת והכרובים לשמור עץ החיים ממנו, כי אם היה אוכל עץ החיים לא היה אפשר לו הנצחיות מאחר שאין הנצחיות מושג לאדם רק על ידי ידיעת האל יתברך וכבר נאמר לא יראני האדם וחי עד שלכך הוכרח להיות