מעשי השם חלק א קלב

דעתי ירמוז לכל התורה כלה כי כל התורה כלה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן ספר ולא אמר ואלה תולדות אדם כאשר יאמר בשאר מקומות ואלה תולדות ישמעאל ואלה תולדות יצחק וכן כלם, עכ"ל. ולא ידעתי מה תיקן בזה שעדיין היאך יאמר זה ספר תולדות אדם שכל הספרים כולם שנמצאים בעולם הם ספרי תולדות אדם וכל המין האנושי הם תולדות אדם. אמנם לפי דרכנו יתכן מאד אומרו זה ספר תולדות אדם עם מה שארז"ל שכל אותם ק"ל שנה היה מוליד שידין ולילין שעל כן אמר שאלו התולדות הם תולדות של אדם לא שידין ולילין. ואמרו ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, היתה כוונת הכתוב לומר שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה, כאשר נתבאר בפרקים הקודמים ובפרט בפ"ט במאמרנו זה שכל העולם נברא לתכלית האדם והאדם נברא לתכלית שיהיה שלם וזה אומרו בדמות אלהים עשה אותו כלומר אל תכלית שישיג להיותו במדרגת דמות האדם שבמרכבה עשה אותו, כמו שארז"ל שאברהם היה תכלית המין האנושי, וכן ארז"ל האבות הן הן המרכבה, והבן זה. גם אמרנו שאומרו ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, שפירושו שבאותו יום שנברא האדם נברא ג"כ אדם על כסא הכבוד ובפרק עשירי הארכנו תראנו משם. וכבר אמרו חכמי הקבלה שבפסוק זה שנאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, נרמז אברם ואברהם, אברם קודם הברכה במה שנאמר בראם, ואברהם אחר הברכה במה שנאמר הבראם. והבן זה מאד שנרמז היות אברהם תחלת המחשבה, ולכן דרשו ז"ל מה שנא' קונה שמים וארץ שעל אברהם נאמר שאם לא היה בא צדיק בעולם שמים וארץ לא היה להם קיום כמ"ש אם לא בריתי וגו' וכמו שיתבאר עוד בס"ד ועתה לפי דרכנו יהיה פירוש הכתובים הללו כלם מיושבים על נכון, שאחר שספר עניני קין ותולדותיו כלם וביאר שנשתנתה ברייתם מן המין האנושי, ומהם היו כת השדים כמו שבארנו בפרקים שלפני זה, וכמו שארז"ל שנעמה אחות תובל קין היתה אם אשמדאי. לכן התחיל עתה ואמר שזה ספר תולדות אדם שלא נשתנתה בריאתם אבל שהם בצלם אלהים. וביאר עוד שאין אומרו כאן תולדות האדם כאלו יאמר בני האיש ששמו אדם כמו שנא' אלה תולדות ישמעאל שפירושו אלה הם בני האיש ששמו ישמעאל, שאלו היה כן גם קין ותולדותיו היו בני האיש שנקרא אדם, אבל פירושו כאן באומרו זה ספר תולדות אדם כאלו אמר זה ספר תולדות המין האנושי ונתן טעם לדבריו שהזכר והנקבה שניהם נקראו אדם ואם כן אין אדם שם האיש אבל שם המין, והיה אומרו זה ספר תולדות המין האנושי לשלול עניני קין ותולדותיו שלא היו מכלל המין האנושי ושיצאו מכללם והיו מכלל שידין ולילין שהוליד אדה"ר באותם הק"ל שנה שהיה נזוף. ועל מה שנאמר וידע עוד את חוה אשתו פרש"י ע"פ האגדה ללמד שנתוספה לו תאוה וכו', והרא"ם טען עליו וז"ל, לא ידעתי למה הביא האגדה הזאת שאינה קרובה לפשוטו של מקרא שהרי מלת עוד בכל מקום היא תוספת על הפעולה הנופלת עליה כמו ותהר לאה ותלד בן ואחריו ותהר עוד ותלד וגו'. ולדעתי יפה דקדק רש"י ז"ל בפירושו שתחלה ראה שכיון שנא' בחוה כשילדה את הבל ותוסף ללדת א"כ למה לא יאמר גם עתה ותוסף עוד ללדת או ותהר חוה עוד כמו שנא' בלאה, וביקש ליישב זה באומרו שתלה הענין בידיעתו אותה ללמדנו שפירש ממנה וכשאמרו לו קשט עצמך ידע את חוה ולזה היה מספיק אומרו וידע את חוה. ואין לומר שמלת עוד היא תוספת על הפעולה שנאמרה רק כשהפעולה הראשונה הוזכרה בפירוש כמו בלאה שהוזכר ההריון הראשון בכתוב כי אז יפול על הלשון היטב לומר ותהר עוד, אבל כאן אחר שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו נאמר ג"כ ותוסף ללדת את הבל שכבר היה גם שם ידיעה כיון שהוליד הבל ולא הוזכרה מלת ידיעה אם כן לא יפול על הלשון לומר וידע עוד נוסף על מה שידע אותה בהולדת הבל שהרי לא הוזכרה. ואין לומר ששב מלת עוד תוספת על הידיעה שנאמרה בקין כיון שהיה שם גם כן ידיעה אחריה. לכן פירש ז"ל על פי האגדה שנתוספה לו תאוה:

פרק כג

לענין רוב השנים שסופר בתורה שהאריכו קודם המבול ומה שנתמעטו אחר המבול ועוד נתמעטו יותר אחרי הפלגה, ידוע שהרמב"ם ז"ל היתה סברתו שלא היה אותו אריכות השנים רק לאלו האנשים שהוזכרו אם להנהגתם הטובה או בנס, וכבר יפלא לדעת מה היה התועלת בנס הזה, והרמב"ן ז"ל כתב שהם דברי רוח, וכתב הוא ז"ל שהחכמה בהנהגה טובה היתה לכלם או לרובם אבל היתה הולכת ומתמעטת ולכלם יראה פלא סדר התמעט השנים בהדרגה, שקודם למבול היו שנותיהם תשע מאות בקרוב ואחר המבול ת' שנים בקירוב ואחר הפלגה מאתים בקירוב, ובאברהם נאמר שמת זקן ושבע ולא הגיע למאתים וכבר לפי מה שנראה מן הענין הזה לקרבו אל טבע האנושי, אפשר לומר שבדורות שקודם למבול לא היו להוטים כל כך אחרי התאוות הגופניות והעד שהיו מרחיקים עצמם מן המשגל שלא היו מולידים רק אחרי היותם בני מאה שנים או קרוב לזה, ואחרי שהיו מסדרים עצמם בענין המשגל יתכן ודאי שגם משאר התאוות הגופניות היו נשמרים