מעשי השם חלק א קכד

שאם לא היתה בשתוף מדת הרחמים עם מדת הדין היה נשחת דרך התורה, וכדי לשומרו הושמו שם והתבונן שכן אמר לשמור דרך עץ החיים ולא אמר לשמור עץ החיים, כי דרך קיום התורה היה נמנע ועם היות שאמרנו פי"ו שעץ החיים הוא כפשוטו נותן חיים לאוכליו, כבר אמרנו גם כן שהכוונה בנסתר הוא על התורה. ובזה תתבונן שאמר הכתוב שהיה עם הכרובים האלו להט החרב המתהפכת, , כי לא נאמר שהיה חרב רק להט החרב. וכמה יאות אומרו המתהפכת שהצדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים והרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין

ועתה התבונן ותשכיל מה שארז"ל מסכת יומא פרק הוציאו לו ששם אמרו שהיו מגלגלין הפרוכת ומראים לעולי לרגל שאהבת הקב"ה אל ישראל היא כאהבת הזכר אל הנקבה שהיו הכרובים מעורים, וגם שם ארז"ל שבחרבן הבית הוציאום הגוים והיו מעורים עד שעל זה נאמר כל מכבדיה הזילוה וזה יפלא מאד שהכרובים כשעשו אותם לא היו כלל נוגעים רק כנף אל כנף, והיאך היו אחר כך מעורים. ואם היה זה דרך נס להראות לעולי הרגל, א"כ היאך היו מעורים בזמן החרבן שלא היה זמן אהבה ולא עת דודים אבל במה שאמרנו יתכן מאד מאד שמאחר שהרשעים מהפכים מדת הדין למדת רחמים, א"כ כאשר יגבר שבט הרשע הם מעורים שכולם נהפכו לדין, וכאשר יגבר הצדק והאמת יהיו גם כן מעורים ששניהם נהפכו לרחמים, ואינם עומדים במקומם בנגיעת כנף אל כנף רק בהיות הדור חציו זכאי וחציו חייב. והנה בזה כבר הבנת אומרו שהשכין שם הכרובים בה"א הידיעה שב אל תמונתם שנצטוה משה לעשות במשכן, והבנת ג"כ אומרו היות עם הכרובים להט החרב המתהפכת. והותר הספק הראשון אשר אמרנו למה נצטוינו לעשות התמונות הללו על הארון, כי היו לצורך גדול ולקיום התורה הושמו שם. והספק השני והשלישי ג"כ הותרו ועל פי דרכנו זה שהכרובים הם צורות בלתי גויות, תבין מה שנא' במלכים שהיו הכנפים עשרים אמה כרוחב הבית, והוא העד הנאמן כי אין גוף ולא גויה לכרובים, והותר הספק הד' וגם הספק החמישי ישובו מובן. וגם תתבונן על כל הספקות שנתעוררנו במראה שכלם מסולקות הימנה כי יאות מאד שלא נתן האש לשרוף העיר רק הכרוב האחד שהוא מדת הדין, ועל כן נאמר וירם כבוד ה' מעל הכרוב, כי יפלא מאד אומרו כן שתחלה אמר היות כבוד ה' על שני הכרובים כמו שנאמר והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרבים כאבן ספיר דמות כסא נראה עליהם וגו' הרי שאמר היות דמות כבוד ה' על שני הכרובים, והיאך יתכן לומר וירם מעל הכרוב לשון יחיד אבל יובן שהורם כבוד ה' מעל הכרוב של רחמים ואז גזר לזרוק האש על העיר, ואח"כ חזר השכינה על שניהם כמו שנאמר ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים, כי אין העולם מתקיים אלא בשתוף רחמים ודין. וגם בזה תבין מה שאמר והכרובים עומדים מימין לבית בבא האיש, להודיע היות מדת הדין מתוחה אז שהיו הכרובים מימין הבית באופן שהבית היה בעו"ה בצד שמאל כלו. והתבונן מה שנאמר יושב הכרובים שהיה לו לומר על הכרובים או בין הכרובים כי כן נאמר שהיתה השכינה מדברת מבין שני הכרובים ולא נאמר ישיבה, אבל אחרי שהנחנו שהושמו הכרובים אחד למדה"ד ואחד למה"ד היטיב לומר יושב הכרובים כאלו יאמר יושב על כסא דין ועל כסא רחמים. והתבונן עוד שדוד כאשר בא לשורר על מה שריחם הקב"ה עליו במדת רחמים ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, אמר וירכב על כרוב ויעף ולא אמר על כרובים לשון רבים כמו שנאמר יושב הכרובים אבל אמר על כרוב אחד שהוא מדת רחמים. ובזו תבין מה שנאמר יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ולא אמר על אברותיו כמ"ש כנפיו לשון רבים ולמה לא תהיה הנשיאה כמו הלקיחה בשתים, אבל לומר שישאם על אברה אחת שהיא הרחמים, ומפני שהזכיר מדת רחמים ומדת דין תכף אמר ה' בדד ינחנו. והתבונן שגם דוד נמשך לבאר ענין זה ואמר באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה ולא אמר באברותיו, מסכים אל מה שאמרנו. ובזה יאות ג"כ מאד מה שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם, עם היות שכבר נאמר במראה הראשונה וידי אדם תחת כנפיהם. כי יחזקאל במראה הראשונה חשב היותם חיות השלמות בגויות ושהשני כנפים היו מכסים את גויתיהנה שכן נאמר במראה הראשונה ושתים מכסות את גויתיהנה. אמנם במראה השניה שראה את הכרוב שהוציא ידו לתת האש ליד איש לבוש הבדים, הנה אז ראה יחזקאל שתחת כנפיהם לא היו רק ידי אדם לא גוף וגויה כלל, וזהו שאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם כלומר לא היה תחת כנפיהם רק תבנית ידים, והוא הטעם שחזר ואמר שנית וידי אדם תחת כנפיהן אחר אומרו ואדע כי כרובים הם, כאלו יאמר שבהיות שראיתי שאין תחת הכנפים רק תבנית יד ידעתי שהם כרובים בלתי גופים לא חיות שלמות כאשר חשב במראה הראשונה. ולכך ג"כ הרבה להביא ראיות שהיא היא החיה שראה קודם ואמר שדמות אלו הפנים הם באותם הפנים, כדי שלא נחשוב שהמראה הראשונה היו חיות שלימות בגויות והמראה השניה היו כרובים והיה זה אומרו ג"כ רגליהם רגל ישרה שפירשו רבים בזה שלא היה להם ארכובה, וא"כ היה נאות לומר רגליהם ישרים, ועוד שהל"ל רגליהם שלמים ר"ל שאין בהם פרקים. אבל הנכון שלא היה להם