מעשי השם חלק א קכ

פעולת ההלבשה היא מלאכותיית וכן נאמר וכתבתי על הלוחות כי לא תאמר הכתיבה רק על פעולה מלאכותיית, וכבר דברנו בזה קצת בח"ג פי"ב ע"ש. אבל רצוני פה לסלק מעליך מבוכה זאת, אם כפי הפשט ואם כפי מדרש רז"ל, וכבר ידעת שזו המבוכה בעצמה תמשך במה שנא' ויקבור אותו בגי בארץ מואב שגם הקבורה לא מצאנוה רק מלאכותיית. ואזכירך טרם בואי אל הביאור שכבר ידעת גם כן במלאכים היות פעולתם מלאכותיית, כמו שנאמר במלקחים לקח מעל המזבח, וכמוהו וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר. ובזה אבא אל ביאור ענין הכתנות עור לפי הפשט, כי לדעתי לא היה לאדם ואשתו צורך ללבוש מפני הקור או מפני החום שאם היה כן קודם החטא היה נאות לעשות הכתנות, אבל כל חסרונם לא היה רק לכסות ערוה, והעד הנאמן שלא עשו לעצמם רק חגורות לכסות ערותם. ואחרי היות כן נתבאר שגם ענין הכתנות לא היה רק לכסות ערוה לבד שהחגורות שעשו היו עלה תאנה אין בה קיום כי עשב הוא וייבש, לכן עשה הקב"ה כסוי לערותם והם השערות הגדלות על הערוה ומה שקראם כתנות עור יהיה על הדרך שארז"ל דבר הבא מן העור שגם השער בא מן העור, או יהיה ע"ד שארז"ל שעשה כתנות לעור. אבל נכון מזה יראה לומר שהכתנות הנאמרת כאן היא הערלה שהמשיך על ערות האיש והאשה לכסות נקבי התשמיש, ולכך נקראת ערלה מלה מורכבת משתי תיבות כאלו יאמר עור לה, וכמו זה לא תוכל עשהו שמחוסר האל"ף והוא"ו כמו עשו הוא, מסכים אל מה שארז"ל אדם הראשון נולד מהול עם אמרם מושך בערלתו היה שלא יהיו דברים סותרים, כי אחר החטא נתן ה' בו הערלה, והוא האמור שעשה לבוש לערוה, כי גם נאמרה הלבשה על פעולה טבעית כמו שאמר איוב עור ובשר תלבישני, ובזה יתכן מה שנאמר באברהם כשנצטוה על המילה והיה תמים, שכל מי שיהיה לו דבר חסר או יתר מבריאתו הוא בעל מום, לכך אמר לו כשיסיר הערלה יהיה תמים כפי הבריאה שלא היה שם ערלה, וכבר בארנו מלת תמים חלק שני פי"ג על שרצה ה' שלא יכחיש דבר שאין מופת על סותרו משם תראה שאין זה סותר אל מה שפירשנו פה תמים שלא יהיה בעל מום אבל הכל הולך אל מקום אחד, וכבר כתבנו ח"ב פי"ד שלאדם גם לאשתו נעשו ערלות כמו שנאמר ויעש להם כתנות עור וגם שם כתבתי שעד היום אנשי ערב רוב נשותיהם נמולות ועל כן נאמר וערל זכר ימול לשלול הנקבה

ועתה אודיעך שלא יפלא בעיניך מדרש רז"ל כי תאמר בלבבך היאך יאמרו שהקב"ה עשה להם כתנות עור של צמר גמלים וארנבים וזו פעולה מלאכותיית, כי כבר הקדמתי לך שפעולות המלאכים לא יפלא היותם מלאכותיית, ואמרו ויעש כתנות הוא שעשו המלאכים במצותו הכתנות ההם כפי מה שדרשו רז"ל, והמעשה או הפעולה הנעשית בשליחות משלח ובמצותו נקראת על שם המצוה, כמו שנאמר ויבן שלמה את הבית, ועל זה הדרך נאמר ויקבור אותו בגי. וכבר אמרו רז"ל במדרש רבה שכשירד הקב"ה משמי עליונים ליטול נשמתו ירדו עמו מיכאל וגבריאל וזנזגאל, וכן במה שנאמר וכתבתי על הלחות כבר ארז"ל בב"ר שהיה משה הכותב בשליחותו ובמצותו שהלחות השניות היה ענינם מלאכותיי. ועל פי הדברים האלה תבחר ותקרב אם על דרך הפשט כאשר אמרנו ואם על דרך המדרש כבר סרה הטענה על מה שהניחו היותה פעולה מלאכותיית, וכל כוונת השלמים הללו שנחלקו באיכות הכתנות והיה כל אחד מוסיף על חבירו לומר יופי ושבח הכתנות ההם לומר שבדרך שהאדם הולך בה מוליכין אותו והוא בחר בעץ לרוב טובו למאכל וחמדתו למראה הנה הש"י הלבישם מהיותר נאה שאפשר

הן בענין הכרובים הללו שנאמר כאן שהושמו לשמור דרך עץ החיים תכבד המבוכה כי רבה היא המגעת למשכיל. עם מה שכבר הוזכר על ענין הכרובים הללו שבאה המצוה והזירוז לעשותם במשכן, וכן נעשו בבית המקדש, וכן סופר היותם במרכבה ביחזקאל. ובאמת עם היות כמה מצות שבאו בתורתנו דאתי עשה ודחי לא תעשה, אף גם זאת על זאת ישתומם כל חסיד שמאחר שבאה האזהרה לבלתי עשות תבנית מכל צבא השמים כמו שנאמר פרשת ואתחנן ופן תשא עיניך השמימה וגו' ובאה כדי להרחיקנו מן המכשול המופלג, היאך יתכן שתבא מצוה לעשות תבנית הכרובים שבמרכבה של זהב ולהשימם בקדש הקדשים על ארון העדות שהוא המקום המיוחד להשתחוות את פני ה' אלהינו. ועם היות שלא יאות לבקש טעם למצות, אמת במצוה כזאת יאות לחקור כי על ידי החקירה ודרישת הטעם בה ופרסומה תסור המבוכה וירום המכשול. ואמנם כדי לבא אל ביאור הענין הנבוך הזה הנה אזכירך בכל המקרא כל מקום שהוזכרו הכרובים הללו ומה שאמרו המפרשים בו, ובכל מקום אשר אזכיר שם הכרובים אזכיר כל הספקות המתרגשות ובאות אל המשכיל אשר לא ירצה להונות נפשו ולהתרצות במה שיוציא מפיו מלין מבלתי שיגיע אליו ציור בנפש באמתות מבטא שפתיו, כי אין דברינו עם האנשים ההם עם היותם רבים, ועליהם אני אומר כי הם מתנהגים במדת חסידות עד שאוהבים את רעיהם יתר ממה שאוהבים את נפשם כי לא יקחו כל חללו של עולם להונות את חבריהם לא אונאת ממון ולא אונאת דברים, והנה יונו את נפשם