מעשי השם חלק א קיז

ובשבילם אין האמונה בקדמות מתקיימת ולא בהכחשת ההשגחה, ולכך אמר פוק חזי גבורתיה דמרך דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעברי ואמר על האומה ישראלית כמלא חוטא להורות על היותה המעט שבעמים והנה גם כאן רבה בר בר חנה הלביש חידתו זאת המופלגת והמשיל האמונות הרעות לגלים הנמשכים מן המים הרבים שהם כינוי אל החכמות הטבעיות, ואמר על ישראל שנתדמו לחול שהם מעכבים והם סותמים כל פה דובר נבלה באמונות הרעות ההם. והתבונן שהכתוב כאשר המשיל זרעו של אברהם לחול לא אמר כחול הים רק אשר על שפת הים ולא אמר לרוב, כי זה ידוע שאין אמרו שיהיו כחול הים או כחול אשר על שפת הים שהדבר יהיה ממש כך אבל דרך גוזמא לבד כמו בצורות בשמים, והעד שגם ביהושע נאמר על העממים כחול אשר על שפת הים לרוב, גם בשופטים נאמר על מדין ועמלק ולגמליהם אין מספר כחול אשר על שפת הים לרוב, ובשמואל נאמר על פלשתים שהיו כחול אשר על שפת הים לרוב. וכיון שלא נאמר רק דרך גוזמא לאברהם שיהיה זרעו כחול למה אמר על שפת הים ולא אמר כחול הים כמו שנאמר ביעקב פרשת וישלח ונתתי זרעך כחול הים. ואעירך בדבר נאה ומתקבל שלא תמצא בכל המקרא שיאמר כחול אשר על שפת הים ולא יאמר לרוב רק בשני ענינים, באברהם שבשרו בענין העקידה, וגם לענין חכמת שלמה נאמר ורוחב לב כחול אשר על שפת הים ולא אמר לרוב. ועוד אזכירך שפה בענין העקידה נאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכחול, ואם הכוונה לענין הרבוי כבר היה מספיק להמשילם לעפר, וגם לא אמר כחול הים רק אשר על שפת הים. אבל הענין שבשורת אברהם בעקידה היה שיהיה זרעו כחול אשר על שפת הים שמעכב לבלתי עבור הים שנאמר שמתי חול גבול לים, כמו כן ישראל סותמים פיהם של מינים כי על ידם נתפרסם אלהותו יכלתו והשגחתו יתברך ומעכבים על דברי הפילוסופים המתעסקים בטבעיות עד שאין דבריהם נשמעים, וכמו כן בחכמת שלמה אמר היותה כחול אשר על שפת הים שהיה מעכב וסותר בחכמתו כל הדעות הבטלות. ולהיות האומה ישראלית מיושרת בדעות ומספרים כבוד אל נמשלו לכוכבים, ולהיותם מסלקים הדעות הכוזבות נמשלו לחול אשר על שפת הים. ולא נאמר לרוב כמו שנאמר בכל מקום שתמצא כחול אשר על שפת הים שבכלם תמצא אומרו לרוב כאלו יאמר שלא המשילם לחול רק לענין הרוב, אבל בזרעו של אברהם לא נאמר לרוב כי המשילם לחול בהיותו נותן גבול לים לבלתי צאת חוצה, שכמו כן ישרים יסתמו פה למינים. ובהיות שלא היה הפרסום באלהותו יכלתו והשגחתו יתברך מתפרסמת על ידי האומה ישראלית רק להיותם לעולם נרדפים מן האומות עע"א והקב"ה מצילם עם היותם שפלים לכן נמשלו לעפר הארץ הנדרס תחת כפות רגלי כל אדם. וזהו שאמרנו היות כוונת חידתו של רבה בר בר חנה שאמר חזי גבורתיה דמרך דאפי' כמלא חוטא דחלא לית דעברי. ובזה יובן מה שאמר דוד גם כן במזמור הזה והפליג הביאור ואמר יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע, ר"ל שחכמתם שחשבו לתתם ליסודות סדר השכונה כאשר יעלו שמים חכמתם תתבלע, וכאשר יראו כן יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו כי ישתוקו מאותו הסדר שחשבו ביסודות ויגיעו אל מחוז החפץ. וביאר עוד ואמר שהאנשים שישיגו ההשגה בשלמות ירוממוהו בקהל עם, ר"ל שברבים אין דורשים באלהיות אבל ירוממוהו כלומר יאמרו שהוא סוד עליון, אבל במושב זקנים יהללוהו ר"ל בשנים דורשים במעשה בראשית. ובזה הותר הספק הה'. ואח"כ המשיך המשורר ענין כל הנמשך מאתו ית' מגדולתו עד שלבסוף אמר יראו ישרים וישמחו, ר"ל כאשר יגיעו אל דרך ישרה בהשגה, וכל עולה קפצה פיה ר"ל שיסתלק כל הנחשב בחקו יתברך מן החסרון. ובסוף דברי המזמור גילה המשורר הענין שהמזמור הזה יש בו שתי כוונות, אחת להצלת הגוף מן הצרות הנמשכות מהשתדלותו להשגת שלמות, ושנית מה שיגיע לנפש מן הצרות והמצוקות בהשתדלותם בהשגת שלמותם. ועל זה אמר מי חכם וישמר אלה ר"ל על הכוונה הראשונה בחקירה באלהיות, ואמר עוד ויתבוננו חסדי ה' על ענין המקרים אשר יקרו אל הגוף. והותרו הספק הו' והז'. ובזה ירוח לנו שהקב"ה שנתן לנו תורת אמת להיישירנו כתב בה שגן העיון וההשגה הוא השקאתו על ידי ד' נהרות שהנמשל מהם הוא הארבעה דרכים אשר הזכרנו ושדרך הטוב הוא התורה שעליו נאמר שם הזהב הטוב. וברוך הטוב שנתן טוב על ידי טוב לטובים ולישרים בלבותם:

פרק יט

הן נשוב אל ענין המעשה כפי פשוטו שסופר כאן שאמנם נאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן. ויש שפירשו שהקול הוא המתהלך ויש שפירשו שהאלהים הוא המתהלך. ומהרי"א כתב ששב אל האדם, ואם כן הוא הנה הדברים נמשכים אל מה שנאמר וישמעו את קול וגו' והיה ראוי שיאמר מתהלכים לשון רבים כמו שאמר וישמעו, והוא ז"ל האריך שם מאד בפשט הכתוב. אמנם אנחנו נבארם בקיצור בהתקרב אל הפשט כפי האפשר, והוא כי האדם ואשתו כאשר אכלו מן הפרי ושמעו קול אלהים לרוח היום, ר"ל כי הרוח יוליך את הקול אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת יוליך הקול לכן אמר