עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק א

מעשי השם חלק א קיד

Ma’asei Hashem part 1 114 · מעשי השם חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו רק ביורדי הים ולא באחרים וצריך טעם לזה. ספק ו' אמרו יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה, שלענין הנצולים הללו מן הצרות האלה מה שייך עולה או יושר. ספק ז' אמרו מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה', כי מה היא החכמה העמוקה הצריכה לראות ולהתבונן בהצלות הללו עד שאמר כן, ועוד היה מספיק אמרו מי חכם ויתבונן חסדי ה' ומה ענין השמירה הזאת שאמר וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' כאלו מזכיר על שני דברים

וטרם נבא אל היתר הספקות נקדים שאלו הם ד' דרכים אשר בהם יכנסו החוקרים באלהיות. האחד מהם הוא דרך ההתבודדות שלפעמים יקרה ממנו השתוממות. הב' הוא הרוצה להשיג מה שא"א להשיג. הג' שרוצה להשיג בלתי הצעות והקדמות ופעמים יגיע אל המות ולא ישיג חפצו. הד' הוא המרחיק ומכזיב מה שאין מופת על סותרו אם לא ישוב מדרכו יהיה קוצץ בנטיעות, ואמנם הנשמר מכל אלה היא הדרך הישרה שיבור לו האדם. וכבר אמרנו שנרמזו בד' נהרות שנבראו להשקות את הגן, אבל עתה נאמר עוד כי גם ארבעתן באו בספור התורה, כי אדם הראשון אמרו עליו רז"ל צדוקי היה שהכוונה לומר שהיה מכזיב מה שלא בא מופת על סותרו, ובחנוך נאמר ויתהלך חנוך את האלהים כמו שיתבאר שם, שהכוונה לומר שהיה חוקר באלהיות ובוחר להשיג מה שא"א עד שמם ונאמר בו ואיננו כי לקח אותו אלהים, ולדעתי שאמרו ואיננו הוא על מה שמת מיתה פתאומית כמ"ש איופ ושחרתני ואינני שאמר כן על המיתה הפתאומית. ובנח נאמר את האלהים התהלך נח שגם הוא היה חוקר באלהיות, ונאמר בו וישת מן היין וישכר שיצא משכלו להיותו חוקר על פי ההתבודדות עד שמיום שנאמר בו שנשתכר לא נאמר שדברה עמו השכינה. אמנם אברהם ראש המאמינים הלך בדרך ישרה כמו שציוהו הקב"ה התהלך לפני והיה תמים כמו שיבא עוד ביאורו במקומו בח"ב ממאמרנו זה שגם הוא היה מתהלך באלהיות, ואמר לו הש"י ואתה תבא אל אבותיך בשלום כמו שאמרו ברבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום. באופן שמה שקרה לד' שנכנסו לפרדס קרה לאדם וחנוך ונח ואברהם. וראה היות הענין כן שהנהרות היו רמז לד' דרכים הללו, על כן הנביא ירמיה אמר מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר תייסרך רעתך ומשובותיך יוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה'. כי כאשר ראה ירמיה את ישראל קצתם נמשכים אחרי חקירות פילוסופיות וטועים באמצעותם, וראה קצתם נמשכים מלחקור באלהיות כלל לא ע"י חקירות ולא ע"י התורה. רצה לומר להם קודם שלא ימשכו אחרי החקירות, ואמר דרך רמז על הנהרות על שיחור שהוא הנקרא פישון שהוא נהר מצרים, ועל חדקל שהוא. נהר אשור. ולפי שהנהרות הללו נאמרו למשל על דרכי החוקרים בהשגות לכך אמר מה לך לדרך מצרים, וכן חזר לומר מה לך לדרך אשור. שהיה מספיק אמרו מה לך במצרים ומה לך באשור, אבל לרמוז אל הדרכים שאמרנו שהנהרות האלה הם משל אל הדרכים אשר החוקרים הולכים בהם, ולפי שהיו טועים ע"י אותם חקירות אמר להם שימנעו עצמם. ואמר עוד שגם אם ימשכו מכל וכל מידיעת האלהיות לפחדם מן הסכנה הוא רע ומר וזה אומרו ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה'

ועתה בזה נבוא אל ישוב הכתובים במזמור הזה ונבא אל ביאור מה שרמזו בחקירות האלהיות, כי מה שהוא בכוונת הכתובים לענין הד' שצריכים להודות כבר הם הדברים כפשוטם, אמנם כאשר המשורר רצה לרמוז גם כן אל המצוקות אשר ימצאו ויגיעו אל נפש האדם כאשר תשתדל להשיג שלמותו שהם כמו מה שיגיע אל הגוף בהיותו משתדל להשיג את אשר צריך לו, ושכמו שהאדם המשתדל להביא טרף לביתו יסע למסעיו אל המדברות כן הנפש בהיותה במבוכת החקירה להגיע אל שלמותה והמורגלות אצלה מן החמרים והגשמיות אשר יעיקוה יאות אליה ללכת אל המדברות להתבודד כדי להשיג שלמותה, ואמר המשורר שגם בזה צריך סייעתא דשמיא לכך אמר שלפעמים תעו במדבר שעיר מושב לא מצאו, ר"ל שלא מצאו ישוב למה שיהיה להם קושי הציור באלהיות. וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב כלומר שאפילו שיתבודד כמה שירצה אם אין לו הצעות והקדמות לא יגיע אל המבוקש, לכך לא נאמר וינחם אל מחוז החפץ אבל ידריכם אל ההקדמות וההצעות המחוייבות לענין זה, והותר בזה ספק הא'. ולהיות שההקדמות וההצעות הטבעיות לא יתאמתו רק במופתים והיקשים לא יסורו מהם, הנה החוקר באלהיות כאשר יבקש ההקדמות וההצעות המחוייבות לזה וימצא את כלם שנתחייבו במופתים והיקשים צודקים, הנה יחשוב באמת שכל מה שאין עליו מופת שיחייבהו תהיה האמונה בטלה בענין ההוא, והיה האיש אשר לא יאמין רק בדברים המחוייבים במופת כמו שהוא קשור בכבלי ברזל שלא יוכל לצאת מן המחיצה ההיא כן האיש ההוא לא יצא כלל ממחיצת המופת הטבעי, לכן קראם יושבי חשך וצלמות כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו כי עצת עליון הוא להאמין בנבואה ובתורה ואף אם לא בא עליהם מופת, ולזה אמר כשלו ואין עוזר, ובזה הותר הספק הב'. אמנם לפעמים אם יזכו אל סייעתא דשמיא יתעוררו וירגישו בטעותם, הנה יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק שהכוונה לומר שאותם המוסרות אשר ידיהם אסורות לבלתי התאמת להם דבר רק מה שבא עליהם מופת הנה כאשר ינתקם ישובו ויאמינו