מעשי השם חלק א קיג

ההקדמות המחוייבות בחקירה הזאת, ושלא יכזיב מה שלא בא המופת על סותרו, ושלא ישתדל להשיג מה שאין בחק האדם להשיג, ועל אלו הד' התנאים אמרנו שנרמז ענין הד' נהרות ושהעיקר שבכלם הוא הראשון שהוא היות בקי בחדרי תורה שעליו רמוז הנהר הראשון אשר שם הזהב הטוב

ועתה אומר לך שאחרי שכל הנכנסים בחקירת האלהיות אמנם יכנסו באחד מארבעה דרכים כי על זה אמרו ד' נכנסו לפרדס ר' עקיבא ובן עזאי ובן זומא ואלישע אחר, שכבר אין ספק שבכל דור ודור נכנסים בפרדס זה לעיין באלהיות כמה וכמה, אבל לא אמרו ז"ל ארבעה נכנסו לפרדס על אלו הארבעה לבד לומר שלא נכנסו אחרים רק אמרו כן להיות שכל אחד נכנס בדרך אחד ור"ע הצליח ובן עזאי מת ובן זומא נפגע ואלישע אחר קצץ בנטיעות לכך אמרו רז"ל עליהם ד' נכנסו. ועתה דע שאחרי שיראה האדם הסכנה העצומה אשר תגיע אליו מהיותו נכנס בפרדס עיון ההשגחה, הן אמת מיראתה יבא להתרחק ממנה ויבחר ויקרב להיותו מתעסק בהשכלת הטבעיות או להיותו מן ההמון המתעסקים במלאכותיות. לכן סופר היות הנהר טרם יפרד לד' ראשים משקה את הגן, שהכוונה בזה שברא את הנהר כלו להשקות את הגן, שבכל אלו הד' דרכים יוכל האדם להצליח לפי שהקב"ה הוא המשקה ובהיות סייעתא דשמיא אין לירא מן הסכנה אשר הזכרנוה, שעם היותו בתחלת השקפת עיונו בוחר להכזיב מה שלא בא מופת על סותרו עוד ברצות ה' דרכי איש שכוונתו לשם שמים ישיבנו אל הדרך הישרה, ושמפני הסכנה העצומה אשר בחקירת האלהיות לא ימנע מהיותו חוקר בה כי לכך נוצרנו. כאשר ראיתי בדורנו זה כי מי אשר ידבנו לבו לחקור לדעת באלהיות ולהבין סתרי תורתנו אין צריך לומר שלא ישבחוהו אבל כי גם יגנו אותו ויחשבוהו נכשל גם כן באמונתו אחרי שהוא לא יתפייס להאמין כפתי ולהיותו נמשך אחרי דרכם כסל למו, ויחשבו זה לעצמם שבח גדול על היותם בורחים מן האלהיות מפני הסכנה שבהם, ולא ידעו ולא יבינו כי בחשכה יתהלכו כי כאשר תהיה כוונתו לשם שמים להשיג השלמות בא לטהר מסייעין לו וכן הפכו ואמר שלמה ע"ה בספר משלי ענין זה בחליצה נאה, עיני ה' נצרו דעת ויסלף דברי בוגד, אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח, שהדברים מבוארים היות הכוונה על הענין אשר אמרנו, שקודם אמר שעיני ה' והשגחתו על מי שבא לטהר לנצור לו דעתו שלא יכשל ומי שאין כוונתו לשמים יסלף דברי בוגד, אמנם המונע עצמו מן העיון ליראתו מן הסכנה קרא עליו שלמה אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח, כי כאן גילה היות כל הכוונה על העיון עד שע"כ אמר בתוך רחובות ארצח שאמרו חוץ ורחובות שב אל מה שנאמר חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, כאלו יאמר בעיון החכמות ארצח. ועל האנשים שמונעים עצמם מן העיון אשר הזכרנום היותם רבים בדורנו זה מפני הסכנה נאמר כן. וכן אמר שלמה אחרי שאמר שחכמות בחוץ תרונה וגו' אמר עד מתי פתים תאהבו פתי וגו' וכסילים ישנאו דעת. ואחר שאמר כן הבטיחם שאם תהיה כוונתם לש"ש שמסייעין ליה והוא אמרו תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי שהוא רוח הקדש שעל ידו יושגו האלהיות, אודיעה דברי אתכם שהם סתרי תורה. ועל דרך זה אמר הכתוב פה היות ד' נהרות להשקות הגן להבטיח שלא יחסר מים להשקאתו ומאיזה דרך מהד' דרכים שיהיה

והנה אמר המשורר כנגד ארבעה דרכים אלו מזמור אחד סימן ק"ו רב האיכות, וזה לפי שכל מה שיקרה לגוף יקרה לנפש, וכאשר יקרה לאיש הרודף אחר צרכי הגוף שלפעמים ילך במדברות ולפעמים יהיה נאסר בכבלי ברזל ולפעמים יחלה ולפעמים יצטרך לעבור הים הגדול ויקרה לו מן הסער, באופן שמחמת השתדלותו בהשגת צרכו בגופניות יכנס אל אלו ד' סכנות עצומות ועכ"ז הזריז לא יתעצל וילך, כמו כן בהשתדלותו להשיג שלמותו בנפשיות יחוייב ליכנס אל הד' סכנות הנזכרות, ועם שכמה וכמה מיני שעות רעות מתרגשות ובאות שאינם בכלל הסכנות הארבע האמורות כאן, אף גם זאת להיות אלה הארבע מצויות בנפשיות גם כן יתר על האחרות הזכיר אלו הארבע ולא זולתם. ולכך, נראה שרצה המשורר לרמוז שכמו שהמשתדל ורודף להשגת הגופניות יכנס באלו ד' סכנות ועם העזר האלהי ינצל כמו כן הרודף להשיג השגת הנפש יכנס בארבע סכנות עצומות דוגמתם, ושכמו שאלו צריכים סייעתא דשמיא גם אלו צריכים סייעתא דשמיא

וטרם נבא אל ביאור המזמור והבנת כוונתו שהוא פונה אל שתים כוונות הללו רצוני לומר אל סכנת הגוף וסכנת הנפש, נזכיר הספקות הצריכים התעוררות במזמור הזה והחלופים הנמצאים בו אשר מתוכם נתעורר ויתבאר שדוד עליו השלום היתה כוונתו אל שתיהן. ספק א' אמרו ביורדי הים וינחם אל מחוז חפצם, ובהולכי מדברות נאמר רק ללכת אל עיר מושב ולמה לא אמר מחוז חפץ ספק ב' שביוצא מבית האסורים אמר כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו ועל זה פירשו ז"ל אין צרה בלא חטא, ולענין צרתם במדבר לא נאמר גרמת החטא עם היותה צרה וגם ביורדי הים לא נאמר חטא רק ביוצא מבית האסורים וחולה שנתרפא, ספק ג' אמרו בחולה שנתרפא ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם שהיה ראוי לומר וימלטם משחיתותם ומה ענין אמרו וימלט שכנראה שהענין שב אליו יתברך. ספק ד' שלא נאמר ויזבחו זבחי תודה רק בחולה שנתרפא לא באחרים. ספק ה' שלא נאמר