מעשי השם חלק א קיב

תשוב קצת התנצלות בעד האדם כאלו אמר אתה חמרי ואתה שב אחרי החמריות שמן החומר הוא נברא ולכן נטה אל החומר, ולא יהיה זה סיפור המות הטבעי רק כמו שארז"ל דרך משל חוטרא אעיקרא קאי, שאם היה אומרו אל עפר תשוב על המות הטבעי היה המובן ממלת תשוב שתשוב אל מה שהיה ואנחנו לא כן נחשוב רק שאחר המות יחיו הגופות גם הם תחיה נצחית, אבל יאות שאדרבה היה זה דרך התנצלות ונחמה לאדם על גודל האבדה שנאבדה ממנו והיה כאלו יאמר אתה מן העפר ואתה שב ונגרר אחרי העפר גם הודיענו בספור הזה שהמחטיא זולתו נפרעין ממנו תחלה, לכך נפרע מן הנחש קודם ואח"כ מן האשה. עוד הודיענו בסיפור הזה שמעשה היצר הרע הוא כמעשה הנחש שביקש ערמות לפתות את האשה והתחיל עמה בדברים ואמר לה האף כי אמר אלהים וגו', שילמדנו בזה שאין ליכנס בטענות עם היצר הרע אבל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, שרז"ל אמרו כן לומר שלא יכנס בטענות עמו וכי ודאי ינצחנו כמו הנחש בערמותיו

וכמה נאה מאמר החכם במשלי בני אם יפתוך חטאים אל תובא אם יאמרו לך לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם וגו'. כי בתחלת ההשקפה יפלא מאד, לפי שהאב או הרב או החכם שירצה להזהיר את הבן שישמר מן החברים הרעים ושלא יתפתה אחרי עצתם ראוי להם ללמדו שאם יאמרו לו החברים הרעים טענות של היתר ושיראו לו פנים שאין זה מעשה רע שישמר מעצתם ומהוראתם אותו היתר, אבל שהאב או הרב ילמדו את הבן ויאמרו לו שלא ישמע לעצת חברים שהם בעצמם מודים שעושים רעה זה אין צריך כל כך אזהרה בכמו אלה שאומרים בהדיא נצפנה לנקי חנם שודאי זה לא ישמע להם, ועיקר האזהרה הצריכה לנער הוא שלא ימשך אחרי עצת חבריו בשגם יראו לו פנים של היתר ומשבחין פעולתו כמו שנאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, אבל אלו אחרי שהם בעצמם מגנים הפעולה שרוצים לעשות אין צריך כל כך אזהרה, ועוד שאין דרך הרשעים לגנות מעשיהם כמו שנא' אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און וכבר יתכן שכוונת שלמה בחכמתו היה לומר שאם יפתוהו ויאמרו לו נארבה לדם ר"ל נהרוג וישאר הדבר נסתר ולא יתגלה, וזה אמרם נארבה לדם כלומר אם נהרוג מי שהוא שונא לנו יתגלה הענין שנהיה נחשדים שאנחנו הרגנוהו אחרי שהוא היה שונא לנו, אבל אם נהרוג נקי חנם יתעלם הדבר ולא יתגלה כי לא יחשדונו באופן שגם זאת היתה טענת פתוי. אבל עוד נאמר על הדרך שאמרנו שאין ליכנס בטענות עם היצר הרע או החבר הרע, וזה היה אומר שלמה בני אם יפתוך חטאים אל תובא ר"ל לא תכנס עמהם בדברים לומר איני רוצה מפני כך וכך שכל מה שתטעון ינצחוך, אבל אל תאבה כוונתו ללמדו שלא יכנס בטענות רק יאמר איני רוצה בלתי נתינת טעם. והגדיל עוד החכם לומר שאם יאמרו לו לכה נארבה לדם נצפנה לנקי חנם שזה ודאי יהיה לך טענה טובה לומר להם למה נעשה הדבר הזה שנצפנה לנקי, לכך אמר שלמה שאפי' שיש לך טענה טובה להשיב להם שאפי' הכי לא תשיב להם טענה כלל עם היות לך טענה מפורסמת, לפי שאחרי שתכנס עמהם בדברים ינצחוך בטענות כמו שעשה הנחש לחוה שנכנס עמה בדברים, והיה זה לפי שהאשה אמרה לו טעם על מה שאין לאכול מן העץ כמו שנאמר פן נמות הנה מצא הנחש מקום ואמר לא מות תמותון, אבל אם האשה לא היתה נותנת טעם על מה שאין לאכול העץ לא היה לנחש מקום לפתותה, שכן ארז"ל שאמר כן להכנס עמה בדברים ולבסוף פיתה אותה גם יכול לה. וכבר מתוך דברי חז"ל נראה שנתעוררו על הנמשל הזה בספור אשר לפנינו, שהם אמרו על הנחש שהוא השטן הוא היצר הרע וכמו שהנחש היה מראה בעצתו כי להיטיב הוא מכוין כמו שאמר ונפקחו עיניכם כן היצר הרע מראה טענות לאדם שמושך אותו אל מה שהוא תועלתו ומוריד אותו שאולה, וקורא אני יעמדו יחדיו, ולא נוציא המקראות מפשוטן והוא שבאמת היה הנחש ממש והיה מזונו אותו הפרי, וכשם שכל דבר יש לו מלאך כמו שארז"ל אין לך עשב שאין לו מלאך א"כ השטן הוא המלאך של אותו הפרי ומפני זה ארז"ל שהנחש הוא השטן, ולהיות הפרי ההוא מזונו של נחש וראה שאין האדם ולא האשה אוכל ממנו, ידע היותה מצות ה' עליהם או שמע ממש כאשר אמרנו:

פרק יח

כבר בפרק ט"ז נאמר היות כל הענין הזה בפועל הגן והעץ והנחש והנהרות, ואמרנו שעם היות שהיו הדברים זרים היו כלם בפעל, וכן כל המעשים שבא ספורם בתורה לא נגרע מעבודתם דבר שכלם היו בפועל. עכ"ז אמרנו שמלבד פשוטן של דברים עוד היו למשל גם כן, ואמרנו היות הנמשל מן הד' נהרות והתועלת הנרמז מהם על ד' מיני אדם אשר נחלקו המין האנושי, קצתם יחקרו באלהיות וישיגו) וקצתם יחקרו בהשכלת הטבעיות, וקצתם בהעמדת הקבוץ המדיני, וקצתם והם רוב ההמון שאינם מעיינים ולא משתדלים בשום השכלה לא באלהיות ולא בטבעיות רק כל מגמת פניהם במלאכותיות ואמרנו שהד' נהרות היה הנמשל מהם תועלת לרמוז אל הד' מינים הללו עוד אמרנו גם כן שיהיה עוד תועלת מן הנמשל ד' תנאים שצריך החוקר באלהיות והם, שיהיה בקי בסתרי תורה, ושיקדים לדעת אמתות