מעשי השם חלק א קיא

המות כי לא תשכיל האשה אם יאמר לה שימנעו ההשגות הנצחיות מאכילת העץ ההוא ולא תמנע מלאכלו מפני כך, והכוונה היתה שלא תאכילנו, ולכך האדם לא אמר לאשה טעם המצוה ההיא שהוא כדי שלא לדעת הטבעיות כי קצר שכלה מהכיל אבל אמר לה שהוא סם ממית, ולכן אמרה האשה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ולא אמרה בלשון צווי שצוה ה' כי לא ידעה היות סגולתו בכך עד אחרי שאמר לה הנחש שאז נאמר שראתה שכיון שהעץ נחמד להשכיל אמרה גם הפרי נחמד להשכיל, ולפיכך הנחש לא היה יכול לפתות האדם שהוא כבר ידע היות סגולת הפרי מסוגל לידיעת הגופניות ושלכך נצטוה שלא יאכלנו, ועל זה הלך הנחש אל האשה וגילה הסוד שאין הפרי ההוא סם ממית כמו שחשבה היא ופיתה אותה בזה וזאת היתה ערמתו אשר עליה נאמר שהיה ערום ולכך לא נאמר המן העץ אשר צויתי אתכם לבלתי אכל ממנו אכלתם, כי לא נצטוה מפי הקב"ה רק אדם לבדו ולא נתקללה חוה רק מפני שהאכילה גם לאישה, ולכך לא אמר לה הקב"ה ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל כמו שאמר לאדם שלאשה לא אמר רק מה זאת עשית שב על מה שנאמר למעלה מזה האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ. ומה שלא אמר לנחש מה זאת עשית כבר אמרו ז"ל שאין טוענין למסית, אבל עוד יתכן שלאשה שנבראה לטובת האדם והיא הזיקה לו אמר מה זאת עשית כלומר למה עשית מעשים אשר לא יעשו, אבל הנחש מלאכתו עשה כפי מנהגו כמו שנא' שהיה ערום להרע לכן לא אמר לו מה זאת עשית רק כי עשית זאת ומה שהיא לא השיבה רק על אכילתה הי' טעמה כי משאכלה היא בחשבה היות טוב לה בפתוי הנחש חשבה שאין עליה עונש במה שהאכילה את בעלה כיון שאכלה היא, ולכך לא השיבה רק על אכילתה כמו שנא' השיאני ואכל

ואולם המעשה הזה מלבד המשך רוב התועלת מסיפור המעשה כמו שהיה שהודיענו היות הכוונה אלהית שיחיה האדם הראשון ויהיה קיים באיש והודיענו שהאשה קלת הדעת ואין לשמוע לעצתה, עוד השמיענו נמשל עמוק נמשך מן המעשה הזה כי האדם נברא בשני יצרים יצר הטוב ויצר הרע ונברא מן החומר וניתן בו חלק אלוה ממעל היא הנשמה שעליה נאמר נשמת חיים, ורצה בספור המעשה הזה ללמדנו דרך פתויו של יצר הרע ורצה ללמד לנו עוד שלא תועיל הטענה לומר שאנחנו חמריים וכיון שהוא בראנו מן החומר אין לתת לנו עונש, שעם היות שיקל העונש כמו שנא' זכור כי עפר אנחנו עכ"ז לא יפטר בזה, כשארז"ל המשל לסומא עם החיגר שהנפש והגוף טוענין ולסוף שניהם נענשים וכן היה אומר עקביא בן מהללאל שאמר במס' אבות הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון. כי האמנם בתחלת ההשקפה יראה מאמר נותר שודאי כל מי שיסתכל ולא יסור מהסתכל שהוא עתיד לתת דין וחשבון בזו לבדה תספיק שלא יבא לידי עבירה ואין צורך להסתכלות בשתים האחרות, ועוד יפלא שהיה מספיק אמרו הסתכל מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין ולא היה צריך המנין וכן הורגלו חכמי הגמרא להקשות מנינא למעוטי מאי. אבל ידמה שאין הדברים כפי הנחשב שזה השלם עקביא בן מהללאל אמר דבר נאה שצריך להסתכל בכל ג' דברים הללו יחד ואז לא יבא לידי עבירה, שאם יסתכל בכל אחת מהם בפני עצמה הנה לא די שלא ימנענו מן העבירה אבל יביאנו ג"כ לידי עבירה, שאם יסתכל במה שבא מטיפה סרוחה הנה יבא להכחיש השגחה פרטית שיאמר מה אנוש הבא מטיפה סרוחה כי יזכרנו ועוד יתגאה ויאמר הנה באתי מטיפה סרוחה וכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה באופן שיביאנו לידי עבירה, וכשיחשוב לאן הוא הולך אל מקום עפר הנה יכחיש השכר והעונש אחרי המות כמו שנא' אכול ושתה כי מחר נמות, הרי שגם הסתכלות אל לאן שהוא הולך יביאנו לידי עבירה, ואם יסתכל לפני מי הוא עתיד ליתן דין ג"כ יבא לידי עבירה להתייאש ולומר מה יזכה ילוד אשה ובמלאכיו ישים תהלה אוכל ואשתה וכאשר אבדתי אבדתי, באופן שגם זו תביא את האדם לידי עבירה. לכן אמר עקביא שצריך להסתכל בשלשתם יחד,. שכאשר יחשוב היותו מטיפה סרוחה ויתגאה על רוב עשרו כשיזכיר לאן הוא הולך ושלא ירד אחריו כבודו תוסר גאותו ממנו, וכאשר יחשוב בשתיהן דהיינו היותו מטפה סרוחה והיותו הולך אל מקום עפר ויאמר מה אנוש כי יזכרנו ושאין חשבון אחר המות הנה ההסתכלות בלפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון יציל אותו מן האמונות ההם, וכאשר יסתכל ויאמר מה יזכה ילוד אשה לעמוד לדין לפני מלך מלכי המלכים הנה ההסתכלות במה שהוא מטפה סרוחה ונעשה עפר יועילהו שידע שיזכה כיון שהוא זוכר כי עפר אנחנו, וזהו שאמר עקביא שצריך להסתכל בשלשתם יחד

ונשוב לעניננו שהנמשל מן הסיפור הזה יועיל להודיע שלא תועיל טענתו לומר שהחומר הוא סיבה לחטא כשארז"ל למשל בסומא וחיגר שנפרעים משניהם יחד, כי כמו כן כשאמר אדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ חשב ליפטר בטענתו, וידענו מן הספור שלא הועילה לו אותה הטענה ליפטר, וכבר אמרנו למעלה טעם אל מה שנא' כי שמעת לקול אשתך ואח"כ נתן הכתוב טעם עוד לומר שעפר הוא ואל עפר ישוב. ונראה היות הכוונה באומרו אל עפר