מעשי השם חלק א קי
Ma’asei Hashem part 1 110 · מעשי השם חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →הקללה הזאת, שמה שנאמר לא תוסף תת כחה הוא שהאנשים המדבריים אינם זורעים והם אוכלים עשב השדה כשאר החיות, ושגם אם היו זורעים לא היתה הארץ נותנת כחה להם, ואמרו נע ונד תהיה בארץ אין זה גלות רק שלא יהיו בישוב עם האנשים ולא יהיה להם קבוץ מדיניי. וע"כ אמר ומפניך אסתר כי הקב"ה פניו והשגחתו אל המין האנושי לבד כמ"ש הר"מ ז"ל. ובא האות על מה שאמרנו שקין נתקלל שיהיה מן האנשים המדבריים כחית השדה, שכן ארז"ל שלמך חשב שקין היה חיה והרגו, ובשגם למך גם כן היה מזרעו והיה כמוהו עכ"ז לא יפלא שחשב היות קין חיה, שהיה זה מדה נגד מדה שהוא רצה לירש את כל הארץ ושלא יהיה להבל כלל חלק בה כמו שנתבאר פ"כ ע"ש. ובהיות הדברים כאשר הנחנו שקין הוליד כל זרעו מאותה האשה שנבראת תחלה ושמהם יצאו שידין ולילין הנה זה יהיה טעם אל מה שלא הוזכרה בתורה מיתה בזרעו של קין, כי כל זרעו בין חיים ובין מתים שידין ולילין יחשבו ויחדיו ידורו חוץ מן הישוב ועיין בפ"ב כי תמצא שם הרחבת ביאור זה אצל ענין היסוד הדק ההיולי אשר אמרנו שם. וכבר יפלא בעיני כל משכיל ענין ספור למך ודבריו עם נשיו שבא סיפורו בתורה שניתנה לנו להישרת אמת ושיסופרו בה דברים כאלה, אבל במה שאמרנו יתישבו הדברים מאד כפשוטן של דברים כי תורתנו התמימה ניתנה אלינו להישירנו ולהודיענו החסדים הנפלאים אשר עשה עמנו האל יתברך שמו כדי לנחותנו במעגלי צדק שנשיג הנצחיות, ושלעזר לנו ברא האשה מצלעו של האדם שיהיה לה דבקות עמו לשרתו כמו שנא' אעשה לו עזר כנגדו, שמלת נגד נאמרת על השירות כמו שנא' והלויים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים כמו כן אמר אעשה לו עזר כנגדו. ורצתה התורה להודיע שאם היה נשאר האדם באותה הנקבה הראשונה כשאר הב"ח היו כל ימיו מכאובים באשת מדנים, וזו ראיה מפורסמת אל היות רצונו ית' שהאדם ישיג אל השלמות כי ע"כ לא הניחו עם הנקבה ההיא כשאר ב"ח אבל בנה לו אשה מצלעו שיהיה לה דבקות אהבה עמו, וע"כ ספרה התורה שלמך להיות נשיו זרע אותה הנקבה הראשונה הנה לא היו נשמעות אליו ובמקל וברצועה היה צריך לכבוש נשיו כאשר יכבוש האדם חית השדה. ואומרו כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי היו דברי איום כפשוטם כאשר יתבאר פרק כ"א
ולענין קריאת השמות פרש"י ז"ל וז"ל, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו שם האדם הוא שמו לעולם, זה הוא לשונו. ולפירושו זה היה מספיק אמרו לראות מה יקרא לו הוא שמו, ועוד כיון שנאמר שהביא כל חית השדה מה צריך להזכיר שנית ולומר כל נפש חיה. אבל לדעתי פשט הכתוב מבואר מבלתי שנסרס אותו והוא שכבר אמרנו שלא יקרא שם לדבר בלתי שלם ועל כן לא הובאו לפניו הדגים כי אין החיות שבהם חיים החלטיים, וע"כ אינם טעונים שחיטה ודמם מותר, ולכך לא נקראו בשם רק בכללותם נקראים נפש חיה, וזה הוא שנאמר שהביא לפניו חיה ועוף לראות מה יקרא לכל פרט לזה ארי ולזה נשר,, ועוד אמר שמה שיקרא האדם לו שם דרך כלל ויקראהו נפש חיה הוא שמו, כמו כן תראה פ"ח שלבהמה וחיה נקראו שמות והדגים לא נקראו רק נפש חיה
ואחר שביארנו הכתובים הללו נשוב לבאר לפי הפשט אשר יעדנו מה שנאמר לא טוב וגו' שענין הכתוב בזה הוא לומר שגזרה החכמה האלהית שעם היות שתכלית בריאת האדם היתה כדי שיתעסק בהשגת השלמות ובעיון האלהיות והעיון יאות להיותו בהתבודדות וכל מה שהוא יותר בהתבודדות יותר נאה לו והיה עולה במחשבה שהוא יותר טוב היות האדם לבדו, לכן אמר שלא טוב היות האדם לבדו אבל אעשה לו עזר. וענין אמרו כנגדו יובן, כי האמנם ענין העזר ידוע שכשיאמר לתת עזר לאיש המתעסק במלאכתו לצרוף או לתפור או מה שיהיה מן המלאכות הנה האומן יעשה במקצת המלאכה ואשר הובא לעזר לו יעשה גם הוא במקצת האמנם האדם אשר הושם בגן העיון וההשגה אשר ההתבודדות יפה לו אין הדבר טוב שניתן לו עזר במה שהוא עסוק, ולכן אמר אעשה עזר אבל כנגדו לשרתו לא לעזר בעיון שהוא עושה, שאחרי שנבראת הנקבה לא היה לה דבקות עמו הנה לא היתה עומדת נגדו לשרתו, שכבר אמרנו כי המשרת לזולתו יאמר עליו שהוא יעמד נגדו כמו שנאמר והלוים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים, אם כן יהיה אמרו עזר כנגדו כאלו אמר לשרתו. אמנם על מה שהנחנו יש להתעורר כי יפלא מאד, שאחרי שאמרנו שמניעת אכילת פרי עץ הדעת והצווי בו היה כדי שלא יתעסק רק בעיון ובהשגה אם כן האשה שאין ענינה רק להתעסק בגופניות ואין חכמתה אלא בפלך למה נצטוית לבלתי אכול מעץ הדעת ועוד יפלא מה הענין שסופר הצווי קודם שסופר בריאת האשה אם היה הצווי לשניהם, וכבר נתעוררו קצת מפרשים מנין ידע הנחש כי פרי העץ ההוא הוא מסוגל לעורר הלב בטבעיות. אמנם לפי מה שאמרנו היותו שומע ומדבר לא יפלא ששמע בעת שצוה את האדם, כי אחרי היות מאכלו העץ ההוא הוא נמצא שם ובפני הנחש צוה לאדם שלא יאכל מפרי העץ ואמר לו הטעם שלא תשיג נפשו הנצחיות אם לא שימות כאשר בארנו פרק י"ו, ואמרו והנחש היה ערום אמר כן מפני שהנחש הבין שבמצות ה' היה נמנע אדם מלאכול, ואמנם אדם אמר צווי של הקב"ה לאשה והחמיר לה יותר ואמר שלא תגע בו ושהוא סם