מעשי השם חלק א קח

הב"ח, ולא יתכן לומר על דבר שהוא מוכרח שא"א כלל בלעדיו לא טוב ועוד יפלא שהל"ל לא טוב היות האדם בלא נקבה כי אין החסרון במה שהוא לבדו שאם אין חסרון זולת היותו לבדו לא יתחייב לעשות נקבה בחברתו כי יעשה זכר אחר בחברתו ויסור החסרון ולא יהיה לבדו, אבל היה ודאי החסרון נקבה לקיום המין ואין לומר שאומרו לא טוב היות האדם לבדו ר"ל שלא טוב שיהיה אדם אחד לבדו בעולם ולכך צריך לנקבה שיפרו וירבו, דא"כ חזרנו אל טענתנו ראשונה שהיאך יאמר לא טוב על דבר שהוא מוכרח. וטרם נבא אל ישוב אשר יתכן בכתוב הזה לפי פשוטו כאשר יעדנו, אציע קצת מדרשים דרשו רז"ל ומהצעתם ימשך הבנת הכתוב

ראשונה דרשו ז"ל והאדם ידע את חוה אשתו אתים רבויים הם מלמד שתאומה נולדה עם קין ועם הבל לכך נאמר ותוסף. וכל זה הוכרחו לדרוש לפי שלא הוזכר מאין לקח קין אשה, כי לפי הפשט אין מלת ותוסף מחייבת על תאומה שהרי נאמר גם כן ותוסף עוד ותלד בן ותקרא שמו שלה, ואם מפני הרבוי המובן במלת את כבר נאמר בלידת שמעון ויתן לי גם את זה ולא נולדה תאומה עם שמעון, ואפי' למאן דאמר תאומות נולדו עם השבטים לא ממלת את דרשו לה. ועוד יש לשאול כיון שספר תולדות אדם שנתנה לו האשה ושממנה הוליד וכן ספר תולדות קין היה אם כן ראוי לפרסם מאין באה לו האשה

עוד אקדים לך מה שדרשו ז"ל באגדה במה שנאמר זאת הפעם עצם מעצמי מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם, ע"כ, והנה דרשו כן מאומרו זאת כאלו יאמר זאת ולא בהמה וחיה, ואם כן ראוי שנדרוש גם כן מה שנאמר לזאת יקרא אשה שנראה לזאת ולא לאחרת שאין לדרוש לזאת יקרא אשה ולא לבהמה וחיה כי לבהמה וחיה כבר נתן להם שמות

עוד אזכירך במה שדרשו רבותינו ז"ל במה שנא' האשה אשר נתת עמדי, מכאן שהיה כפוי טובה. אבל עדיין יפלא שהל"ל האשה אשר נתת לי או אשר נתת לעזרי כלשון הכתוב, ועוד אם אומרו זכר ונקבה בראם הוא נאמר על האשה עצמה שנבנית מן הצלע ולהודיע לבד שנבראת ביום ששי אמר אותו כאן כמו שפרש"י ז"ל, א"כ יש לשאול למה קראה אותה כאן בשם נקבה לבד ולמה לא קראה אשה כיון שהוא ספור מה שהיה בסוף הענין ובסוף הענין כבר נקראו איש ואשה, ועוד יש לשאול שהיאך יאמר אעשה לו עזר במה שהוא הכרחי אל קיום המין כי מה שהוא הכרחי א"א בלעדיו לא יקרא עזר, ועוד יש לשאול על מה שנאמר זכר ונקבה בראם בלשון בריאה וכל המפרשים הסכימו שבלשון הקדש תאמר לשון בריאה בדבר שנברא מן האין, הלא האשה נבראת מן הצלע ונאמר בה לשון בריאה

ע"כ נראה לומר לפי פשוטן של כתובים אלו מבלתי התרחק מן הפשט כלל שאין ספק שביום הבריאה נבראו זכר ונקבה דו פרצופים להיותם דומים אל האדם שנברא במרכבה וגם כן ביום ההוא חלקם ובראם זכר ונקבה כשאר הב"ח, ולא היה צריך לומר זכר ונקבה בראם במין האנושי, כמו שלא נאמר בב"ח, אבל מה שאמר אותו במין האנושי הוא מפני שקודם נבראו דו פרצופים לכך הוצרך לומר שחלקם וגם הוצרך לומר זכר ונקבה בראם, לפי שלא נשאר הדבר כן אבל ברא לו אשה אחרת מן הצלע כאשר נבאר. אבל טרם זה נצטרך להתעורר בקצת ספקות שיש עוד בכתובים הללו. ראשונה אומרו לא טוב היות האדם לבדו וגו' ואח"כ הפסיק בקריאת השמות לב"ח וחזר ואמר ולאדם לא מצא עזר ויפל ה' אלהים תרדמה, שנראה ברור שענין קריאת השמות לב"ח הוא ענין שממני נמשך לעשות לו עזר, ואם כן נתחייב לבאר ענין השייכות שיש לקריאת השמות עם עשיית העזר. עוד יש לשאול על אמרו ולאדם לא מצא עזר שהל"ל לא נברא עזר, שאמרו לא מצא יראה היות כאן מציאות אשה אבל לא נמצאת לעזר. גם כתב רש"י על פי המדרשים שאמרו כשהביאן לפניו הביאן זכר ונקבה אמר לכל יש בן זוג וכו', ומבואר שרש"י ז"ל פירש כן ליישב הכתוב כדי שענין קריאת השמות יהיה שייך אל ענין מה שהוצרך הדבר לתת לו עזר. ואין דברי אגדה זאת מספיקים מכמה טעמים, ראשון שהעיקר חסר שלא נאמר בכתוב שהביאם לפניו זכר ונקבה, ועוד שאין טעם אל מה שהביאם לפניו שכדי שיקרא שם לעורב שיקרא עורב ולארי שיקרא ארי ולסוס שיקרא סוס לא היה צורך להביא לפניו זכר ונקבה, ועוד שאם הדברים כפשוטם של אגדה זאת שהאדם אמר שלכל יש בן זוג ולכך ניתן לו האשה אם כן למה ניתנה לו מן הצלע ולא ניתנה לו כשאר הב"ח כיון שהוא לא שאל כי אם להיות לו בן זוג כשאר ב"ח והקדוש ברוך הוא לא נתן לו אלא מפני שאלתו, ועוד למה ברא האדם קודם בלתי נקבה חסר מכל הב"ח ולא בראה לו עד שהוא בקש אותה, ועוד למה בא ספור בנין האשה מן הצלע אחר שספר השמתו אותו בגן עדן

לכן יראה היות הדברים כפי מה שאמרנו שכמו שנבראו הב"ח זכר כן נברא מין האדם אחר שחלקם, וכמו שאמר רב כל מה שברא הקב"ה זכר ונקבה בראם, והכתוב יהיה כפשוטו ממש שזכר ונקבה בראם. וכאשר היה האדם בעל בחירה ורצון ושם אותו בגן עדן העיון במושכלות כאשר בארנו פי"ו ויתבאר עוד בס"ד בדרך הקרוב אל הפשט ואל ההיקש השכלי שהושם שם, ושם צוה אותו לבלתי מן העץ בהיות רצונו יתברך מאז שהאדם לא ישתדל רק בהשגת