מעשי השם חלק א קז

יותר ממה שרחקו שאר הפירושים, שכבר לדעתי לא היה ראוי הנחש לקללה והכתוב אומר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת, ולא ידעתי למה יומת מה עשה, גם לא ידעתי למה נאמר שהנחש היה ערום אחר שלא עשה דבר רק שאכל הפרי ההוא, ואם תרצה לומר שהנחש אכל בפני האשה כדי להכשילה, עדיין לא ידענו מה היתה טענת האשה הנחש השיאני שמה שאכל בפניה לא יקרא שהוא השיאה ופיתה אותה, וגדולה מכלם היאך יתכן שהאשה דרך משא ומתן אמרה שהאלהים אמרה שלא יאכלו מכל עץ הגן והיא יודעת שהוא שקר שהאלהים לא אמר רק שלא יאכלו מן העץ אשר בתוך הגן. וגם הוא ז"ל הרחיק שהנחש ידבר וכי הוא הכחשת טבעי הדברים. ואם על פי הנס היה ראוי שיאמר ויפתח ה' את פי הנחש כמו שאמר ויפתח ה' את פי האתון, לדעתי אין דברים הללו מספיקים להכחיש הכתוב, ולדעתי הנחש היה מדבר ועוד היום הוא מדבר ולא היה זה דרך נס, והעד שאין בריה שנאמר בכתוב שישמע לקול מלחשים רק הנחש והשומע מדבר, ומה שאינו מדבר עם האנשים הוא מיראתו מהם או משנאתו אותם כאשר נתקלל שיהיה איבה, ולא נצטרך לומר שהוסר ממנו הדבור כיון שלא נאמר בקללה, אבל יתכן שהסיר ממנו הערמה, והעד שכן נאמר היה ערום ולא אמר הוא ערום, וזה יתכן ג"כ שכיונו רז"ל במה שאמרו כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, כי יפלא בתחלת המחשבה שישבחו את מדת הנקימה והנטירה ויצוו להרבות בה והיא מדה מגונה לעין כל משכיל לכן יראה שאמרו על נכון שהת"ח צריך שלא ינקם למסרם למלכות אבל שישכים ויעריב עליהם בבית המדרש ולא ידבר עם אויביו כמו שדרשו ז"ל במה שנא' ולא יכלו דברו לשלום מתוך גנותן סיפר בשבחן, וזאת היתה צוואתם שהת"ח ינקום וינטור כנחש, שכמו שהנחש לא ידבר עם האדם וישליך עליו הארס מפיו לבד כן יעשה הת"ח. והנה לפי דרכנו זה סרה קושית החכם שהקשה להרמב"ם וסרו כל הספקות והדברים כלם כפשוטם ושאר כתובי הפרשה הזאת וקללת האדם והנחש והאשה יתבארו בפרקים הבאים בס"ד: פרק יז

הנה כללות המשך ספור המעשה הזה לפי דרכנו אשר התחלנו בו, הוא שאחרי שספר כל ההכנות שנעשו לאדם להשגת שלמותו אמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, וכבר נודע מה שפירש רש"י ז"ל בשם מדרשם ז"ל, זכה עזר לא זכה כנגדו, ועל אמרו לא טוב היות האדם לבדו דרשו שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג וזה בתחתונים ואין לו זוג, ולא יתכן כל זה לפשט הכתוב. אמנם טרם בואנו אל ביאור ענין זה לפי הפשט נקדים לבאר מה שנאמר זכר ונקבה ברא אותם, שרש"י ז"ל פי' וז"ל, ולהלן הוא אומר ויקח אחת מצלעותיו, ומדרש אגדה שבראו שני פרצופים בריאה ראשונה ואח"כ חלקם, ופשוטו של מקרא כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן ופירש לך במקום אחר, עכ"ל. אמנם אנחנו כבר אמרנו בפרק עשירי שצורת האדם אשר במרכבה היא דו פרצופים, וע"כ נאמר ביחזקאל שראה כמראה אדם ולא אמר כמראה איש כמו שנאמר אח"כ איש לבוש הבדים, לפי שהאדם שראה על הכסא הוא זכר ונקבה דו פרצופים וה' קראם אדם כמו שנאמר ויקרא שמם אדם, ומה שארז"ל ואח"כ חלקם ר"ל בבריאה שבראם בעוה"ז חלקם ובראם זכר ונקבה מחולקים כשאר ב"ח. ובזה יאות ישוב, דברי האגדה שכבר ידעת מה שטען הרמב"ן ז"ל על האגדה שארז"ל שראה את האור כי טוב שנראה כעצה והמלכה חדשה כענין באדם, אם כן על אחת כמה שיש לטעון על אגדה זו שהם שתי המלכות שאפילו באדם יראה חסרון כ"ש בהשי"ת שהנסתרות גלויות לפניו והיו שתי המלכות ועצות חדשות, שכיון שברא קודם בהמה וחיה זכר ונקבה מחולקים והאדם בראו דו פרצופים הרי כאן המלכה אחת שלא רצה לברא אותו כשאר ב"ח, ואח"כ חזר וחלקן כשאר ב"ח הרי המלכה שנית הפך הראשונה. ועוד יפלא אם האגדה הזאת היתה כפשוטה כפי הנחשב בה לענין מה היו כן זכר ונקבה, שאם לקיום המין שמגוף אחד דו פרצופים יצא גוף אחד גם הוא דו פרצופים בלי תשמיש, זה לא יתכן, וכבר נחבטו רז"ל אם היו דבוקים גב לגב או הפכו, ובין כך ובין כך האגדה הזאת מופלגת בזרות ועל כן הרחיקה רש"י ז"ל. אמנם כאשר אמרנו יתכן מאד שדו פרצופים נברא האדם במרכבה כאשר אמרנו בפ"י ע"ש שראה כעין חשמל ואח"כ אמר כעין חשמלה, והיה זה דו פרצופים במרכבה להורות על ששכר האיש והאשה בשוה בדבוק מוחלט נברא כן, וזהו שנאמר ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, שכדי שיהיה האדם הנברא בארץ שוה בבריאתו אל האדם שנברא במרכבה הנה בראו גם בארץ דו פרצופים ותכף חלקם לקיום המין כשאר ב"ח, והוא ביום ברוא אלהים אדם כאלו יאמר שבאותו יום שברא האדם בארץ ברא אותו דו פרצופים כמו האדם שהוא בדמות כבוד האלהים שהוא על הכסא במרכבה, ובזה לא היה כאן המלכה ועצה חדשה. והנה על פשוטו של מקרא זה יפלא אמרו לא טוב היות האדם לבדו, שאין ספק שהעולם לשבת יצרו וכיון שכל מה שנברא בעולם לתכלית תועלת האדם נברא, אם כן ודאי לא נברא כל העולם כדי שיתיישב בו אדם הראשון לבדו אבל כדי שיפרו וירבו ואם כן היה מוכרח אליו הנקבה לקיום המין ככל שאר