מעשי השם חלק א קו

שדרשו חז"ל במה שנאמר מתו האנשים המבקשים את נפשך שנתענו ועני חשוב כמת, אבל כשהוא טוב לו הוא אויב כמו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו' וכשהרשע רואה צדיק ורע לו הוא מתנקם, לכך אמר דוד ע"ה שניתנה תורה להורות על ההשגחה הפרטית להשבית ולבטל טענת האויב והמתנקם. והמשיך הדבור לומר הפלא העצום על היותו משגיח על המין האנושי השפל בערך אל צבא השמים, והוא אמרו כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' מה אנוש כי תזכרנו וגו', ואחר שאמר שהיו הרבה הבלתי מאמינים בהשגחה ושע"כ ניתנה תורה שמפי עוללים ויונקים תתפרסם ההשגחה ואמר היות ענין ההשגחה נפלא, אחר זה אמר ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ ולא אמר אשר תנה הודך על השמים, כי הכוונה לומר שאחר נתינתו התורה אדיר שמו בכל הארץ שהוא משגיח על הארץ. ובח"ג בפירוש ההגדה פרק כ"ד הזכרתי דברי המזמור הזה תראנו משם, אבל בהיות שהבאתי פה מה שדרשו חז"ל בו אמרתי לבאר פשוטן של דברים והמדרש לא יסתלק בזה. והנה הבאתי לך מאמר זה של רז"ל כדי שתתבונן כמה הגדילו תושיה במליצתם זאת לומר שהאדם אחרי רצותו התורה בבחירתו הוא בעליה, ואחר שע"י בחירתו ישיג הנצחיות כמו שרמזו באמרם שיש לו אחיזה בכסא הכבוד אם כן הוא בעל הבית ואינו גר במקום ההוא כאשר טענו המלאכים, באופן שרצו להועילנו שנדע כמה מעלות טובות יש לצדיק השלם על המלאכים. ורמזו גם כן שהיתה גזרתו ית' לתת התורה קודם לבריאת העולם ואחר שאין התורה רק לישראל אם כן היו ישראל תחלת המחשבה באופן שיובן ענין המשל שאמרנו שגזרה החכמה האלהית שתתקיים התורה ולא היה אפשר ע"י המלאכים רק ע"י האנשים החמריים, ברוך שבחר בנו הוא יאיר עינינו בתורתו

ונשוב אל מה שאמרנו שברא הקב"ה פרי עץ הדעת כדי שאחרי היום ההוא יאכל ממנו ובו יתפקחו עיניו בטבעיות, כי אם היה נברא האדם פקח בטבעיות לא היה אפשר לו להשיג האלהיות. ובזה ירוח לנו מאד שהוכרחו בריאת עץ החיים ופרי הדעת טוב ורע והיו כל הדברים כפשוטם אין בהם כושל. אמנם כי כן עוד יש לשאול שהיה נכון שלא יצמיח עץ הדעת עד עבור אותו היום ולא היה נמשך המכשלה המופלגת שהוכרח להביא המות, אבל על זה תתבונן אחרי אשר אזכירך מה שהצענו הצעה חמישית שהפעולה שיעשה אותה הפועל בהכרח אינו נקרא הפועל ההוא בעל הפעולה ההיא רק מי שהכריחו הוא בעל הפעולה, אבל מי שיעשה פעולה בבחירתו הוא בעל הפעולה ואחרי נתבאר היות הענין כן, אם האדם היה נברא תם בלתי מרגיש ובלתי מבדיל בין המורגל והבלתי מורגל ולא יודע בטבעיות ולא היה נברא הפרי באותו היום, הנה בשגם היה רואה ומשיג האלהיות לא היתה תהלתו ולא היה נקרא בעל הפעולה אחרי שלא היה בידו להבין ולהבחין בטבעיות, והיה זה כמי שימצא אדם בשדה חולה אשר לא ידע שהעשב הוא רפואתו והיה מת ומבקש מזון האבנים והעפר עם היותו בשדה מלא דשא, ובא הפקח ולקח האדם ההוא והסגיר אותו בבית אחד שלא היה שם לא עפר ולא אבנים ולא עצים ולא שום דבר אחר רק עשב עד שהשוטה ההוא פשט ידו בהכרח ואכל מן העשב, כי בודאי לא לחכמה יחשב לאיש ההוא רק למי שהסגירו שם. כן היה הענין באדם אפילו שהיה משיג האלהיות לא היתה תהלתו ולא היה נקרא בעל הפעולה רק השי"ת שהסגירו בג"ע שאין בם טבעיות ולא מציאות מהם עד שמצא האלהיות, ואנחנו כבר אמרנו בהצעתנו השנית שלא נבראו שמים וארץ וכל צבאם רק להיותם כלים והכנה לאדם שישיג הנצחיות ע"י בחירה, אם כן לפי זה ברא הקב"ה בג"ע אותו הפרי באותו היום ואמר לו שהוא טוב להשכיל בטבעיות ושנקרא עץ הדעת ושעם כל זה לא יבחר בו הנה אז אם לא היה בוחר בו היתה השגתו האלהיות פעולה בחיריית והאדם היה בעל הפעולה כאשר אמרנו

ובזה נבא אל דברי האשה, כי היא לא ידעה מכל אלה והצווי לא היה רק לאדם אבל האדם הודיעה כדי שלא תתן לו ממנו לאכול שכבר הוכנה האשה שם להכין מזונו, ומפני שאין שכל האשה מגיע להבין הענין הזה שנמנע אותו הפרי לסבה זאת לא אמר לה האדם רק היותו סם ממית, ועל כן לא אמרה האשה לשון צווי רק לשון אמר פן נמות כאלו היה מאמרו ית' עצה טובה לבד. וזהו ספור התורה בערמת הנחש שלא הלך אצל האדם לומר לו שלא ימות שכבר ידע שהאדם ידע כל זה ושעכ"ז נמנע מלאכלו, אבל הלך אצל האשה שחשבה היותו סם ממית ואמר לה האמת ולא שקר לה כלל רק כהולך רכיל מגלה סוד הלך ואמר לה מה שלא רצה לומר לה בעלה וכאשר אמר לה הנחש טענה טובה לומר שאם ידיעת הטבעיות היה דבר בלתי נאות ומעיקר האלהיות הלא מי שברא את הטבעיות ופמלייתו ידעום, על הטענה הזאת נתפתתה ועליה אמרה הנחש השיאני. ולענין הנחש כבר אמרו שהיה מדבר והולך על רגליו וכשנתקלל נקצצו והוסר ממנו הדבור, ובאמת לא נזכר בקללה שהוסר ממנו הדבור, וכבר רבו האומרים שענין הנחש היה כלו רמז מדעיי אין בפשיטותו אמת, ואחרים אמרו שהשטן היה שנראה לחוה בצורת נחש. ועל כל הדעות כתב מהרי"א שהם מחשבות, און, והוא פירש שהנחש לא היה מדבר אבל מתוך פעולותיו שהיה אוכל מן הפרי ההוא אמרה האשה כל המשא ומתן ההוא. ובאמת רחקה עצתו מני