מעשי השם חלק א קה

שמך בכל הארץ ואילו אשר תנה הודך על השמים לא נאמר, עד כאן המאמר: אמנם הספקות שצריך להתעורר בו הם

ראשונה במה שאחז"ל בחידתם זאת שהמלאכים אמרו מה לילוד אשה בינינו, שמה השיב להם הקב"ה לקבל תורה בא שאין זו תשובה על שאלתם, שהם לא אמרו רק מה לילוד אשה ביניהם דרך חסרון שאין ראוי לאיש ילוד אשה שיהיה בין המלאכים והיו כאומרים שכל נברא צריך שיהיה במקומו הטבעי, וכבר הארץ נתן לבני אדם, אם כן מה לנו אם בא לקבל התורה או לדבר אחר

ספק שני שהקב"ה אמר לקבל תורה בא כאלו משה מבקש את התורה, והם השיבו כלי חמדה וכו' אתה מבקש ליתנה. ועוד יפלא שזאת טענה נגדם, שמאחר היותה שם גנוזה כמה דורות למה לא בקשוה הם אבל עתה שבא זה לקבל אותה הם מבקשים אותה ועוד יפלא מה היתה טענתם מתחזקת במה שהיתה גנוזה קודם שברא העולם, שאחרי היותה כלי חמדה והם רוצים אותה וחושבים שהם משובחים מן האדם אם כן מה לנו אם היתה גנוזה כמה דורות או היתה גנוזה

ספק שלישי שטענות המלאכים היו שתים, ראשונה שאין ראוי שילוד אשה יהיה ביניהם, ושנית שיתן להם את התורה ומשה לא השיב רק על האחת שאמרו תנה הודך על השמים

ספק רביעי שהקב"ה אמר לו אחוז בכסא כבודי ולא סיפר בעל המאמר שאחז בכסא ושאח"כ השיב

ספק ה' מה לו למשה להזכיר כל כך דברות שאינם למלאכים, וכיון שהזכיר רבים מהם למה לא הזכיר כלם והשמיט לא תענה ולא תחמוד

אמנם יתכן לומר במאמרם, כי כל דבריהם משכיות חמדה שאמרו כל מאמרם זה להודיע גודל מעלת השלם על כל המלאכים ושנצח אותם בטענה ובהיות כאשר אמרנו בהצעה חמישית שכל פעולה שיעשה האדם בבחירה הוא יקרא בעל הפעולה, לכן כאשר אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו היטיבו ז"ל לומר שהקב"ה השיב לקבל תורה בא, ר"ל בבחירתו בא לקבל תורה א"כ הוא בעליה ובעל אבדה מחזר על אבדתו בכל מקום שימצאנה. על זה השיבו מלאכי השרת שמאחר היות התורה גנוזה כמה דורות קודם שבראתנו ושברא כל העולם כי על כן אנחנו לא בקשנוה שהיינו חושבים שלא תתן אותה לשום נברא, אבל עתה שאנחנו רואים שאתה מבקש ליתנה תנה הודך על השמים והטענה חוזרת למקומה שילוד אשה בא לכאן חוץ ממחיצתו, ע"ז אמר הקב"ה למשה החזר להם תשובה, אמר משה ירא אנכי שמא ישרפוני בהבל פיהם ר"ל ינצחוני באמרם שאני איני תושב פה כמו שנאמר והארץ נתן לבני אדם ולא ידע להשיב, ועל זה אמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, כאלו יזכירהו כי הנשמות הם חצובות מתחת כסא הכבוד ועתידים לשוב שם כמו שנאמר וכסא כבוד ינחילם, וכמו שהרחבתי הביאור בפ"י ע"ש שאמרנו היות האדם שראה יחזקאל על הכסא הוא תמונת הכבוד אשר, צפן הקב"ה ליראיו וא"כ מקומו הטבעי הוא לשלם לכן הזכירו שיש לו שם אחיזה, ולכן לא הוצרך לומר שאחז בכסא הכבוד כי לא היה צווי שיאחוז, אבל מבשרו לבד ומזכירו שאחוזתו שם, וכן לא הוצרך להשיב רק על הטענה השנית לענין התורה כי לענין שאינו תושב כבר שמעו וראו שיש לו אחיזה שם. ואז אמר להם על כל הדברות שאינם צריכים ולא אמר אחד או שנים, לפי שענין העדות שייך במלאכים שהם בכל יום מעידים על מלכותו וקדושתו ואומרים קדוש, ולכן אמר כלם כלומר רובם אינם צריכים לכם. ומה שהשמיט לא תחמוד היה זה כאלו לא רצה לפרסם הטענה נגד מלאכי השרת שכבר הניחו שקראו התורה כלי חמדה והם בקשוה ואינה שלהם, אם כן היה כאלו יאמר להם אתם עוברים בהיותכם חומדים מה שאינו שלכם, ולא יביאו רז"ל בחידתם דברים שאין בחק המוסר לאומרם. וסיימו במאמרם בסמך לדבריהם ממה שנאמר ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ ושלא נאמר אשר תנה הודך על השמים, והיתה כוונתם בזה לומר שכבר מלאכי השרת הודו למשה שהתורה תאות נתינתה בארץ לא לצבא השמים. ואמנם כי כן דרשו חז"ל על קבלתם האמתית ואסמכוה אקרא, הן לפשוטן של כתובים והתמשכותם והקשרם זה עם זה יהיו הדברים נבוכים, על כן אמרתי לבאר לך המזמור הזה כפשוטו היות כל דבריו תפוחי זהב במשכיות חמדה, וכבר מלבד מבוכות הכתובים הללו וסדרם יקשה מאד על אומרו להשבית אויב ומתנקם, כאלו ניתנה תורה להשביתם שכן נאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם, וקשה להבין מה ענין הנקמה האמורה. אבל יאותו הדברים מאד כי דוד ע"ה היתה כוונתו במזמור הזה לדבר בענין ההשגחה הפרטית כאשר ביאר בסוף דבריו בפירוש כמתפלא על ההשגחה ואמר מה אנוש כי תזכרנו, וכאשר היתה כוונתו ע"ה לדבר בענין ההשגחה הקדים ואמר שרבו מאד האומרים היותו יתברך גדול מאד עד שאינו משגיח בפרטים, ואמר זה במליצה מתוקה ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כאלו יאמר שאדיר שמו בארץ שהודו הוא בשמים לבד, ואמר שע"כ נתן הקב"ה התורה לבטל אמונתם זאת. ובהיות שהבלתי מאמינים בהשגחה הוא לסבת ראותם רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, והרשע בהיות טוב לו יקרא אויב אבל כשהוא רע לו לא יחשב להיותו נקרא אויב, וכמו