מעשי השם חלק א קד

ואירא כי עירום אנכי נתגלו שני דברים, הא' שנתבהל מהבלתי מורגל ובאה לו יראה משמעו קול אלהים כי הבין היות זה חוץ מן הטבע, ועוד הרגיש היותו ערום ועל כן אמר לו השי"ת מי הגיד לך כי ערום אתה. והתבונן אתה המשכיל מאד כי לא מנע הקב"ה הפרי ההוא מן האדם רק באותו יום ועל כן הותר לנו לאוכלו כי כבר נתבאר שלא מנעו ממנו רק מפני שלא יתפקחו עיניו להבדיל בין המורגלות והבלתי מורגלות ולזה היתה הכוונה האלהית שבאותו יום יורגל באלהיות וישיגם וידע בהם כל מה שידע הצדיק אחרי המות אחר שחטא, באופן שיהיה האדם יודע ומורגל ראשונה באלהיות עד שידיעת הטבעיות לא יזיקוהו ולא יעיקוהו כי כבר קדמה לו הידיעה באלהיות וההרגל בהם ולא יתבהל מהם, ואחר היום ההוא יאכל עץ הדעת, אבל עץ החיים הורשה לאכלו משעה ראשונה ע"מ שלא יאכל מעץ הדעת ואם היה אוכל מעץ החיים קודם ואח"כ מעץ הדעת הנה היה מעוות לא יוכל לתקן ולא היה אפשר לו הנצחיות כלל. והתבונן עוד מה שנא' מכל עץ הגן תאכל ומעץ הדעת לא תאכל, שהם ודאי מאמרים סותרים שאם לא יאכל מעץ הדעת הרי אינו אוכל מכל עץ הגן, והיה נאות שיאמר מעץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת לא תאכל ושלא יאמר מכל עץ הגן. ועוד שלא היה צריך להזכיר ההיתר כלל כי כבר נאמר שניתן לו הצומח לאכלו, ומה צורך לומר מכל עץ הגן אכל תאכל. אבל הדברים מבוארים כאשר אמרנו, שלא היה אסור הפרי ההוא רק באותו יום, והעד הנאמן על זה מ"ש דוד אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו שביאר בזה ביאור מספיק שלא היה התרעומות רק על שלא לן ביקר שהוא אותו היום. ואומר לך משל נאה ומתקבל לענין זה כי אמנם ענין בריאת האדם ושימתו בגן ומניעתו מפרי הדעת באותו יום, היה כמלך אדיר שהיה לו גן והוא תמיד משתעשע בו, והנה הגן ההוא היה צריך איש שישקה אותו ושיזרע ויחרוש כפי הנאות לגן של מלך, והנה המלך האדיר ההוא אמר אם אני מכניס בגן איש מן הפרתמים מזרע המלוכה הנה לא יוכל לעשות עבודת האדמה שאינו מורגל בה ולא יצליח וימות ולא יעשנה, ואם אני מכניס איש מבני הכפר אשר כל מלאכתם ומלאכת אבותם לא היתה רק עבודת השדה והזריעה וההשקאה, הרי א"כ אני מכניס בגן שאני משתעשע כפרי אחד שמעולם לא ראה טכסיסי מלוכה ויתבהל מראות פני עד שלא יוכל לעשות עבודתו והיאך אשתעשע בגן ואני יחידי שם עם בן הכפר ההוא, עד שנתחכם המלך ההוא ושלח ולקח בן איש מן הכפר והוא קטן עדיין לא ידע בטיב עבודת השדה אבל היותו כבר בן אותו האיש עובד אדמה היה בו הכח ההוא לעבוד האדמה בכח לא בפועל, וכאשר הגיע אליו הקטן ההוא התחיל והראה לו כל יקר תפארת גדולתו ולמדו טכסיסי מלוכה עד שהנער ההוא נתלמד עמו והיה שומע דברי המלך ומה שיצוה עליו ולא היה מתבהל מראות המלך ומדבר עמו, וכאשר היה כן שלח המלך הנער ההוא אל הכפר ולמד אופן עבודת השדה וזמן הזריעה וזמן ההשקאה וכל מה שהיה צריך לזה, אחר שנתלמד שלח אחריו ושם אותו בגן והיה עובד את הגן ומשקהו על הצד היותר טוב ולא היה מתבהל מן המלך שכבר הורגל עמו והיה לבו גס בו והמלך היה משתעשע עמו. והיה המשל הזה בענין זה כי הקב"ה גזרה חכמתו וברא העולם שתתקיים התורה שהוא משתעשע בה כמו שנאמר שעשועים יום יום שדרשו ז"ל שקדמה התורה לעולם אלפים שנה, ואמר אם אני נותן התורה למלאכים וצבא מעלה אינם מוכנים לכך שהתורה היא כל דבריה בחמריים, ואם אני נותנה לבשר ודם הנה אינם יודעים אותי ויתבהלו מראות האלהיות ולא יוכלו לקיימם כראוי לפי שכבר נשקעו בטבעיות, אבל מה אני עושה הנה טרם שישתקע בטבעיות והנה הוא נער בן יומו אכניס אותו בג"ע ויראה האלהיות וידע ולא יתבהל ממני ואח"כ יתלמד בטבעיות ומורגלות כי אז לא יזיקוהו כיון שכבר קדמה לו ההרגל וידיעת האלהיות, ולכך ציוה לאדם שלא יאכל באותו יום מן הפרי ההוא עד שיתלמד ויורגל באלהיות. ובזה אבאר לך מאמר אחד שארז"ל נאה ומתקבל מאד שבת פרק ר' עקיבא, וזה נוסח המאמר

כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להם הקב"ה לקבל תורה בא אמרו לפניו כלי חמדה הגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם תנה הודך על השמים, אמר הקב"ה למשה חזור להם תשובה, אמר לפניו ירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, אמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו א"ר תנחום מלמד שפירש רחום שדי מזיו שכינתו עליו ועננו, אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם תורה למה לכם, שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין אנשים אתם שרויים שעובדים ע"א תורה למה לכם, שוב מה כתיב בה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא משא ומתן יש ביניכם תורה למה לכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם תורה למה לכם, זכור את יום השבת מלאכה אתם עושים שאתם צריכים לשבות תורה למה לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם גילוי עריות יש ביניכם תורה למה לכם חזרו והודו להקב"ה שנאמר ה' אדנינו מה אדיר