מעשי השם חלק א קג

העולם, וכן נאמר וינטלם וינשאם כל ימי עולם שנתבאר היות לעולם ימים קבועים כמו שיש לאדם שנאמר כל ימינו פנו בעברתך. ובהיות שנתבאר שכל החטא לא היה רק לפי שנתעלמו ממנו האלהיות לכן ארז"ל שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתו של נחש ולא אמרו נסתלקה רק פסקה, ר"ל במקצת אחר שראו והבינו באותו המעמד הנבחר הרבה מן האלהיות

ועתה אבאר לך הענין אשר לסבתו הוכרח האילן הזה שהיה העץ שאוכליו יחיו לעולם ופריו שיהיה לדעת הטבעיות, שאם לא היה מציאות עץ החיים אבל היה בורא האדם באותו הטבע שיחיה לעולם כמו שברא הלויתן, הנה אם יחטא ויפנה אחרי הטבעיות לא יהיה לו תקנה להיות נצחי שכבר נאמר לא יראני האדם וחי ומפני הטבעיות לא ישיג האלהיות, לכך גזרה החכמה האלהית שלא יברא האדם באותו טבע להיותו חי עד עולם רק ע"י העץ, שאם יחטא יהיה לו תקנה להשיג הנצחיות ע"י המות ואם לא יחטא יהיה קיים באיש על ידי אכילתו מעץ החיים. שאם לא היה ענין המות שהוא, הפרדת הנשמה מן הגוף לא היה אפשר כלל להשיג הנצחיות, וזה אמר דוד יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כי ע"י המות ישיגו הנצחיות

וכבר על זאת ישתומם כל חסיד והחי יתן אל לבו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו לברא אותנו מגוש עפר מן האדמה ולהחזירנו אליה ולחזור לחיותנו. אבל במה שאמרנו יתישב מאד, כי הכוונה האלהיות לא היתה שנמות אבל החטא ההוא הביאנו שהוצרך הענין אל המות כדי להשיג הנצחיות, כי אחרי המות ישיג האדם האלהיות, ואחר שהנשמה תשיג האלהיות וידיעתם בשלמות הנה ידיעת הטבעיות לא יעיקוהו בשגם ידעם כמו שלא יעיקו אל פמליא של מעלה ולטובת הבריות גזר עליהם המות, אבל יחזור ויחיה אותם כדי להתקיים הכוונה הראשונה שהיתה שיהיה המין האנושי אשר ישיג האלהיות קיים ונצחי בגוף ונפש. ואמשל לך משל למלך אדיר ששלח את בנו הקטן למרחקים וזה כדי שילמוד שם כל טכסיסי המלכות ונתן לו עבד שישרת אותו וחשב שאם העבד ישרתהו וידריכהו אל טכסיסי המלוכה שהבן ימלוך והוא יהיה משנהו, והנה העבד הזריז ישתדל בכל עוז שהבן יתנהג בטכסיסי מלוכה ויתרחק מן ההדיוטות, אבל עכ"ז לא יבצר אחרי היות העבד מטבעו איש שדה שלא ילך לפעמים אחרי טבעו והבן ימשך אחריו, וזה להיות שהבן לא ידע בקטנותו את גדולת אביו ויקר תפארת מלכותו ואפילו שהיו האנשים מספרים לו לא היה משער בשכלו כל אותה ההפלגה מן הגדולה שיש לאביו. והנה המלך ההוא ישלח אחרי הבן הזריז ויראה לו גדולתו וכל כבודו עד שאז יהיה בטוח שלא ימשך כלל אחרי טבע העבד ההוא, וכאשר יגיד לעבד מה שראה מגודל מלכותו של אביו גם העבד יניח ידו ממה שהיה טבעו ויתנהג כמי שהוא משנה למלך באופן שהבן ימלוך והעבד יהיה משנהו, ואם לא היה שולח שנית בעדו להראות לו כבודו לא היתה מתקיימת כוונתו הראשונה כן הענין באדם שהנשמה היא הבן הזריז והגוף הוא העבד וכאשר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא להמשך אחרי הגוף הנה גזר עליו המות והוא במשל השלימות ששלח בעד הבן שהפרידו מן העבד כן המות היא הפרדת הנשמה מן הגוף ואז יראה האלהיות כי ממה שנאמר לא יראני האדם וחי נלמוד שאחר המות יראה מה שלא ראה בחיים ונשוב אל אמרנו שהיתה הכוונה האלהית שהאדם יהיה באותה המדרגה שיהיה הנביא בעת מראה הנבואה, וכמו שהנביא במראה הנבואה לא יבדיל בין המורגל הטבעי ובין הבלתי מורגל ובלתי טבעי ע"י האיום והרתת הבאה עליו והיה זה כדי שיבין באלהיות עד שאפילו יראה דברים מבהילים לא יתבהל כי יחשבם מורגל ובזה ישיג ויבין האלהיות, כמו כן היתה הכוונה האלהית שיהיה אדם הראשון בלתי תת עליו איום ורתת ואז תהיה מעלתו בידיעת האלהיות ביתר עז מן הנביא, לפי שהיה ההבדל בינו ובין כל נביא כהבדל האדם שהיה לעולם בריא מתנהג בבריאות עומדת והאדם שלא התנהג כן עד שסר ממנו הבריאות וחזר להיות בריא ע"י תרופות, כי אין ספק שאותו הבריא ע"י תרופות לא ישיג מעולם להיות בריאותו בשלמות מוחלט כמו אותו שנתנהג בבריאות עומדת ולא בא מעולם עליו חולי כלל, כמו כן היה הענין באדם הראשון שאם מעולם לא היה נכנס בידיעת הטבעיות היה טוב לו מאד מן הנביא שכבר ידעם והוסרו ממנו ע"י איום ורתת, והרי לך אפילו משה ע"ה שהוא רבן של נביאים נאמר לו לא יראני האדם וחי ונאמר ותחסרהו מעט מאלהים וארז"ל אל תקרי מעט אלא מ"ט להודיע שלא הגיע להשגת האלהיות בהחלט, אבל אם האדם לא היה מגיע כלל לידיעת הטבעיות כבר היה משיג האלהיות בהחלט עד שכן ארז"ל חידה מופלגת באמרם אדם קודם שחטא היה עקבו מכהה גלגל חמה. והתבונן עוד שהדברים הם כמו שאמרנו שהיתה הכוונה האלהית שיהיה האדם בלתי מבדיל בין המורגל והבלתי מורגל כמו הנביא בהיותו במראה הנבואה באותו האיום והרתת שיסיר ממנו אותו הכח המבדיל שעל כן סיפרה תורה שלא היה חושש קודם שחטא להיותו ערום ולא היה יודע היותו ערום כי כן יקרה לנביאים בהיותם במראה הנבואה יהיו ערומים ולא יתבוששו ויראה להם המורגל היותו כן כמו שנאמר ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפול ערום כל היום ההוא, הרי נתבאר לך מאד שכן היה רצונו יתברך שיהיה אדם הראשון. וכאשר אמר