מעשי השם חלק א י

האהבה שיחפץ בהשכם ושלוח נביאיו מלאכיו גבורי כח לנחותנו במעגלי צדקתו ולהפריד מעלינו ולהבדילנו מן המכשולות ולהורות לפנינו הדרך אשר נלך בה ובהתראות נוראות ובאותות נאותות להשיבנו עד כסא כבודו עד אשר מהם ומהמון ההכנות הנכונות אשר הכין לפנינו נתפרסמו אלינו אפס קצה מן הנסתרות, והיו למאורות מאירות עינינו שלולות מן המדומות בהקדמות מיוסדות ולקוחות מן הטבעיות אשר דתיהם שונות פונות לצד שמאל ועשה לנו את הנפש המשכלת הזאת לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלות נאצלות מזיו שכינתו, לא זו אף זו הושיב אותנו במבחר הישוב כאשר נשבע לאבותינו אשר שם שער השמים הוא בית הבחירה שהאויר שלה מחכים, את כל זה עשה האלהים לנו שנירא מלפניו לשמור רגלנו מפח יקוש פן תגוף נפשנו בלב האבן אשר בקרבנו הרודף אותנו מנעורינו להמשיכנו אחרי התאוות, ומאסרי המבוכות הנמשכות מן הכחות והחושים חושים ונוגשים את הנפש החיונית הקשורה בעבותות התאוות הגשמיות, כי קמה אלומתה וגם נצבה להתעדן בדשן הגופניות ויצרי מעללי איש אשר מחומר קורצו בקידה אפים, תסובנה ותשתחוינה לאלומת הנפש החיונית לאמר מלכי עלינו גם משול תמשלי בנו עד כי הנפש המשכלת סוערה לא נוחמה יחידה גלמודה מעודה, כבודה בת מלך מפני צרה גבירתה היא בורחת, לא תוכל להתאפק על כל הנצבים רבים ועצומים ממנה והנה על גחונה הולכת רובצת תחת משאה והיא לאה מן התלאה אשר מצאה כי שנואה היא לולא ה' שהיה לנו כפה עלינו ההר כגיגית וישם כתר מלכות בראשה וימליכה כי פסקה זוהמת חמת ערמת הנחש ויהי למטה בכפנו עד אשר אנחנו נשופנו ראש והוא לא ישופנו עקב, כי רוח אחרת מאת ה' הופיע עלינו מהר חורב והכרובים אשר הושמו לשמור דרך עץ החיים המה פורשי כנפים על ארון העדות להורות היות מקבלים כל הבא אל הקדש בשתי ידים וכנפים פרודות והשלחן לפניו ערוך והמנורה מאירה אורה העולה מאליה עד אשר שבה נפשנו כנעוריה בית אביה שבשמים נצה עלתה כלתה, וחכתה לה' ונכספה לחצרותיו ותסר שמלת שביה מעליה חליפות שמלות אשר החליפו משכורתה בעניה ומרודיה מחמדיה אשר היו לה מימי קדם מן החכמות המדומות אשר המה להם קליפות שדופות הטעניות חיצוניות, וקראו בנחלתן כי לא באו אל חצר המלך הפנימית כלם תמו ספו נשדפו באש דת לנו לבנה על גבי שחורה כתובה באצבע אלהים, היא שעמדה לאבותינו ולנו לתת נפשנו בחיים באמונות ובבחינות נכונות לא נתונות לעוע"א, גם האיש משה אשר העלנו דלה דלה לנו מים חיים בדברים ברים כשעירים עלי דשא וכרביבים ערבים חביבים כלם אהובים טובים דודיו בידיו אמונה לחיותנו כהיום הזה על הצד והאופן היותר שלם אשר היה אפשרי בחקנו לא חסרנו דבר ועתיד אשר לא גילה לנו ערך לפנינו את השלחן ואת כל כליו עליו ואת לחם הפנים בשבעים פנים, דרושים לכל חפציהם אמרות טהורות מאירות נר ה' נשמת אדם היא תורה שבעל פה מקוטרת מר ולבונה זכה בד בבד מלבד עולתה ונסכיה בנתיבותיה ודרכיה דרכי נועם, ויבהל את תמרוקיה וכל סממניה ומנותיה הראויות לה מבית המלך על פי מדותיה שלש עשרה שהיא נדרשת מפורשת בארשת שפתיה בלתי נעות וקולה ישמע חוצב להבות אש, די הגעתנו אל מחוז החפץ לא מעבר לים היא ובהם האכילנו צפיחת בדבש מצות וחקים עמוקים מתוקים מנופת צופים

אמנם כי כן באו אליה ספורי מעשים אשר היו מימי קדם יחשבם חושב מחשבות חרוץ אך למותר, עד שכן תהיה תורת ה' בעיניו במקצת מה ממנה בדברי המעשים ההם ספורים בלתי צריכים ויהיו נקראים לפניו כספר זכרונות דברי הימים מלכים ומלחמותם וכיוצא בהם, וכבר אמר רשב"י פ' בהעלותך וז"ל ווי לההוא בר נש דאמר דהאי אוריתא אתיא למחזי ספורים דעלמא ותנן בתליסר מכילן דאוריתא, כל דבר שהוא בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כלו יצא אוריתא דאיהו כללא אע"ג דנפק חד ספור בעלמא לא אתי על ההוא ספור וכו' האריך שם מאד על זה, ואולם גם כאשר יחכם עוד המשכיל וישקיף בתורה במעשים שסופרו בה השקפת עיון הנה יאמר כי הוא זה בהם המשך תועלת בהנהגות אשר ראוי שיבור לו האדם בהם או תוכחות או מוסרים מזהירים אותנו זה יתנו כל העובר על הפקודים לדרוש לשבח על ספורי המעשים ההם וזהו תכלית השבח אשר חשבוהו בהם, ואם היו הדברים כן ח"ו הנה לא יצאה תורתנו תמימה לפי דעתם מכלל שאר ספרי דברי הימים שאותם שספרום והעלו אותם על ספר בדיו אין ספק שגם הם לא לתוהו ספרום אבל לתועלת אזהרה הנהגה או למוד עצה, כמו שנכתבו ספר שמואל ומלכים אשר לסיבת תועלות הנמשכות מהספורים ההם נכתבו, ועל זה רעיוני על משכבי בלילות סליקו באמרם המלך מלכו של עולם אשר אמר להביא הספורים האלה בתורתו לא יתכן לומר שלא סופרו רק לזה, אבל אין ספק כי מלבד התועלות הנמשכות מהם בהנהגות ובלמוד עצות ככל שאר ספרי דברי הימים עוד יחוייב היות בהם ובספורם תועלות עולות בקנה אחד כמה וכמה טובות כפולות נעלמות נרמזות מן הנמשל מהם, ועם היות שהיו בפועל הן אמת הקב"ה המציאם למשל

והטעם שזה ידוע לכל משכיל שכאשר יעלה לרצון לפני כל חכמי לב ואותה נפשם להשפיע לזולתם מן השלמות או ההשגה אשר הגיע אליהם בהיות כן חק השלם להטיב לזולתו מן הטוב אשר ייטיב ה' לו. ואולם אמת השלמים ההם בשגם לא הגיעו אל מדרגת אותה השלמות ואותה השגה רק אחרי השקידה ביגיעה מופלגת, כארז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, אף גם זאת מאשר נכספה נפשם לגלות אל הזולת אם היה אפשר בשעה קלה מה