מעשה רקח על הלכות נדרים ו:א

האומר לחבירו הנאה המביאה לידי מאכלך אסורה עלי וכו'. מסקנא דרבא ריש פ"ד ובפי' המשנה ראיתי לרבינו ז"ל דברים תמוהים שכתב וז"ל המודר מאכל הוא שיאמר לו הנאת מאכל עלי ומיד יתחייב באלו הדינים המבוארים ע"כ. ותמיה מילתא דבגמ' הקשו על אוקמתא זו אימא שלא ילעוס חטין ויתן על גבי מכתו אמר רבא באומר הנאה המביאה לידי מאכלך עלי ומבואר הדבר דכי פריך אימא שלא ילעוס חטין וכו' הכוונה דאימא שלא יאסר אלא ממאכלו כלומר ממאכל שבפיו ממש אבל להשאיל לו כלים שעושין בהם אוכל נפש שרי ומתני' קאסר להו ורבינו ז"ל כתב דבאומר הנאת מאכל עלי מיד יתחייב באלו הדינים וכו' וקשה טובא. ואולי י"ל דרבינו היה מפרש דכי קאמר רבא באומר הנאה המביאה לידי מאכלך לאו דקאמר הכי להדיא דא"כ מילתא דפשיטא היא דנאסר בנפה וכברה וכו' אלא דאומר הנאת מאכלך ואנו דנין שכוונתו להנאה המביאה לידי מאכל וכפי' הרשב"א ז"ל ההיא דהנאת תשמישך עלי בפ"ב דף ט"ו ע"ב. ומצאתי און לי בהרע"ב ז"ל שם שגם הוא פי' כדברי רבינו ואח"ז כתב והוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל ע"כ והדברים נראים כמ"ש. שוב ראיתי להרמ"ז ז"ל שתירץ שני תירוצים לתמיהת התוס' יו"ט ולא הזכיר דברי רבינו בפי' המשנה ואיך שיהיה כאן בחיבורו ביאר הדברים כפשטן כמסקנת הש"ס ומ"ש אבל משאילין לו נזמים וטבעות ובמשנה תני נמי חלוק וטלית משום דהך סיפא לא תני לה אלא אגב רישא כמ"ש בגמ' ולכך קיצר: