מעשה רקח על הלכות נדרים ה:א

ראובן שאמר לשמעון וכו'. ואם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום. מכאן יש לתמוה על מרן ז"ל שכתב בסוף פ"י לדעת רבינו דמלתא דפשיטא היא במדיר את אשתו וכו' ועברה על הנדר שהיא לוקה ע"ש דהרי כתב רבינו כאן להדיא דאם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום וכן הקשה הרב לח"מ והרב קול הרמ"ז ז"ל ולא תירצו כלום ועם כי קושיא עצומה היא כדי להליץ בעד מרן ז"ל נראה לומר דהתם מסתמא האשה הסכימה לדברי בעלה והו"ל כענתה אמן דהו"ל כמוציא שבועה מפיו כמ"ש רבינו פ"ב דהלכות שבועות וגם היא כפופה תחתיו בעל כרחה להכי חל עליה המלקות אם נהנית משא"כ הכא דאין שמעון כפוף תחת ראובן וגם לא הסכימה דעתו לדבריו ולכך הוא פטור והכי מסתברא ודאי דאיך יצוייר שילקה בן אדם על לא דבר היוצא מפיו וכמ"ש רבינו לפטור המלקות שהרי לא אמר שמעון כלום וגם בדין הבא כתב ואם נהנה לוקה שהרי חלל דברו הרי שהמלקות תלוי בדבור דוקא ולענין דברי הר"ן ז"ל לכשנגיע שם נזכירם אי"ה: