מעשה רקח על הלכות נדרים ד:טז

הנודר לצום וכו' והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול. אף דמהגמ' אין להוכיח אלא כבוד אדם גדול וכמ"ש מרן ז"ל רבינו הוסיף דבר מצוה דאתיא במכ"ש אך מ"ש נדר שיצום יום אחד וכו' לא ידעתי למה עשאו בבא בפ"ע כיון שהוא הדין הראשון ושם היה לו לבארו שאם התחיל לצום ושכח ואכל אבד תעניתו ושוב היה לו לומר שאם נדר שיצום היום ושכח ואכל משלים לצום ואולי י"ל דמפני שהוציאו מהירושלמי וכמ"ש מרן ז"ל לכך קבע לו בבא בפ"ע ועדין הוא מגומגם: